ברצוני להתמקד בפרשת השבוע, וכבר התמקדנו בזה כבר בעבר, על עניין בגדי כהונה – שפרשת תצוה עסוקה בהם. כתוב (שמות כ"ח, ב'): 'וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת'. מהו "לכבוד ולתפארת"? הנה בביאור "לכבוד ולפתארת" מביא הספורנו: "כבוד – זה לכבוד האל יתברך, בהיותם בגדי קודש לעבודתו". כך שמי שלובש בגדים מיוחדים בשעה שהוא עובד את הקדוש ברוך הוא, הרי שזה לכבוד ה' יתברך. ומוסיף הספורנו: "ולפארת – שיהיה כהן מורה מורה נורא על כל סביביו, שהם תלמידיו החקוקים על לבו ועל בגדיו". דהיינו, שהתפארת כאן זה שבגלל שהכהן לובש את הבגדים המיוחדים הללו, זה משרה כמין מורא על סביביו.
הרמב"ן מבאר, שה"לכבוד ולתפארת" הוא על אותו רעיון, אמנם לא אומר כספורנו שה"כבוד" הוא לכבוד האל יתברך וה"תפארת" הוא להטיל מורא על סובביו, אלא "שיהא נכבד ומפואר בלבושים נכבדים ומפוארים כמו שאמר הכתוב 'כחתן יכהן פאר', כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה, כמו שמצינו בכתונת ועשה לו כתונת פסים, שפירושו מרוקמת כדמות פסים, והיא כתונת תשבץ כמו שפירשתי, והלבישו כבן מלכי קדם, וכן הדרך במעיל וכתונת וכו' כי המנהג ללבוש בנות המלך הבתולות מעילים שתתעלפנה בהן וכו' והמצנפת ידועה גם היום למלכים ולשרים הגדולים וכו' שהם פאר ושבח למכתירים בהם, והאפוד והחושן לבוש מלכות וכו' והתכלת גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך גוים, וכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, והתכריך הוא המעיל שיעטף בו", עיי"ש. עד כאן לפי הפשט. ולא מצאתי במפרשים מי שמאריך בעניין של "לכבוד ולתפארת".
מדוע יועדו בגדי כבוד ותפארת לאהרן שהוא סמל הענווה?
ויש כאן תימה גדולה, הרי אהרן הכהן היה ידוע בענוותנותו הגדולה, האם הוא צריך ל"כבוד" ול"תפארת"? האם בכך מתבטאת מהותו של אהרן הכהן שהיה סמל הענווה? וכמו שמביאים חז"ל על הפסוק 'ונחנו מה כי תלינו עלינו', האם הוא צריך בגדי פאר ומלכות לכבוד ולתפארת? והרי התורה מצוה ומדגישה שהבגדים נועדו לאהרן הכהן דווקא, כמו שכתוב: 'ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי', ולפני כן 'ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת'?
פרטי הכפרה של בגדי כהונה
ועוד יש לשאול, הרי הגמרא בשתי מקומות - גם בשלהי פרק "המזבח מקדש" (זבחים פ"ח ע"ב) וגם בערכין (ט"ז ע"א) – מפרטת את ענייני הכפרה של בגדי כהונה, וז"ל: "ואמר רבי עיניני בר ששון, למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך: מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין. כתונת - מכפרת על שפיכות דם, שנאמר וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם; מכנסיים - מכפרת על גילוי עריות, שנאמר ועשה להם מכנסי בד [לכסות (את) בשר ערוה]; מצנפת - מכפרת על גסי הרוח, מנין? אמר רבי חנינא, יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה; אבנט - מכפר על הרהור הלב, היכא דאיתיה; חושן - מכפר על הדינין, שנאמר ועשית חושן משפט; אפוד - מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר אין אפוד ותרפים; מעיל - מכפר על לשון הרע, מנין? א"ר חנינא, יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע; וציץ - מכפר על עזות פנים, בציץ כתיב והיה על מצח אהרן, ובעזות פנים כתיב ומצח אשה זונה היה לך".
[והנה על מה שהגמרא אומרת שנסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות, מבאר רש"י כאן שהכוונה בפרשת צו, וז"ל: "למה נסמכה - בצו את אהרן זאת תורת העולה זאת תורת החטאת והאשם וזבח השלמים והדר קח את אהרן ואת הבגדים"; אבל בגמרא ערכין מבאר הוא ז"ל שהכוונה לפרשתנו – פרשת תצוה, שמייד לאחר ציווי בגדי כהונה מתחילים בפרשת הקרבנות של שבעת ימי המילואים, וז"ל: "למה נסמכה כו' - בפרשת ואתה תצוה נסמכה ענין המילואים לבגדי כהונה", וכיון שאנו עסוקים בפרשת תצוה, ננקוט כדברי רש"י בזבחים].
כיצד בגדי כהונה מכפרים באותה מידה שקרבן מכפר?
ולכאורה ניתן להבין מדוע קרבנות מכפרים, וכמו שמביאים הראשונים על הפסוק 'אדם כי יקריב מכם', שהקרבן בא תחת האדם החוטא, שמן הראוי היה לעשות כל סדרי הקרבן באדם החוטא עצמו, אלא שהקרבן בא בתמורתו ואדם ישים אל לבו שכל שלב ושלב בהקרבתו היה צריך להעשות בו וכך הוא ישוב בתשובה שלמה; אבל יש להבין מה סגולה יש בבגדי כהונה שיש בהם כפרה לאדם החוטא? ומלבד זה, יש בהבאת הקרבן מעשה שעושה האדם החוטא, שהוא רוכש בהמה, מביאה בטורח רב עד לירושלים שם מעלה אותה לבית המקדש, עובר את הבזיונות של ילדי ירושלים[2], ולאחר מכן את לשכות הבידוק של הקרבנות, שהוא עצמו היה תהליך של כמה ימים בהם היה המביא קרבן עובר "תחקיר נוקב ומתיש" מצד הממונים שהיו שואלים אותו את כל השאלות הראויות כדי להבין מה היה חטאו, וכך היה נשבר לבו בקרבו עד שהיה מעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה עוד, וכשהיה הקרבן מקבל "אישור" וגם הוא עצמו היה מקבל "אישור" להקרבת קרבנו, היה עובר את כל התהליך של שחיטתו והפשטתו וכל עבודת הקרבן שעליו, וכך היה שב בתשובה שלמה (וראה עוד לרמב"ם במורה מבוכים מה שמבאר בענייני כפרת הקרבנות); אך בגדי כהונה – שלא עושה האדם החוטא שום מעשה ולא עובר שום תהליך של שבירת לב כל שהוא, כיצד יהיו הם כפרה לאדם החוטא?
כתונת מכפרת על שפיכות דם – בגלל הכתונת הטבולה בדם של מכירת יוסף – הכיצד?!
ועוד יש להבין, על מה שהגמרא מביאה שהכתונת מכפרת על שפיכות דמים, שכן אחי יוסף – אחרי שמכרו אותו להיות עבד – לקחו את הכתונת פסים ושחטו שעיר עזים וטבלו את אותה הכתונת בדם, ומבאר רש"י על זה, וז"ל: "ויטבלו את הכתנת - רמז הוא לעתיד שיכפר שפיכת דמים בכתנת, טבילה היינו כפרה", דהיינו שמה שכתוב 'ויטבלו את הכתונת' – שהם כיפרו עם הכתונת – על ידי שטבלו אותה בדם - על כל שפיכות הדמים שתהיה לעתיד לבוא. והוא פלא, שכן היפכא מסתברא, ואדרבה! המעשה של אחי יוסף אמור לעורר קטרוג בעקבות המהלך הזה, שכן כל הליכתם היתה במטרה להורגו, ואחרי כן שקרו את אביהם והוסרה ממנו רוח הקודש כ"ב שנים וכל מה שהיה שם; מה עוד שחז"ל מביאים ששילמנו על זה ביוקר בעשרה הרוגי מלכות שהיה בגלל המעשה הזה? וכאן משתמשים באותו פסוק כדי להגיד לנו שהכתונת של הכהן הגדול מכפרת על שפיכות דם, וזה פלא עצום שיש להבינו!
שאר בגדים – נלמדת כפרתם מעניינים או מפסוקים הרומזים אליהם
ובשלמא מה שהגמרא אומרת (שם) שהמכנסיים מכפרים על גילוי עריות, שנאמר ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה – ניחא, שכן כל המטרה של המכנסיים היא לכסות בשר ערוה, וזה בא לכפר על גילוי עריות.
כמו כן בשאר הדברים ניתן להבין מנין לומדים שהם מכפרים, והוא ממה שהגמרא אומרת שהמצנפת מכפרת על גסי הרוח, מנין? שיבוא דבר שבגובה ויכפר על גובה.
גם מה שמובא שהאבנט מכפר על הרהור הלב, היכא דאיתיה, שהרי זה מקומו בבגדי כהונה, וזה מכפר על הרהור הלב, שכן מקומו הוא כנגד הלב.
חושן מכפר על הדינים שנאמר ועשית חושן משפט; הלימוד הוא מהנרמז בפסוק שהחושן נקרא "חושן משפט".
אפוד מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר הן אפוד ותרפים וכו', גם כאן יש רמז בפסוק שמייחס את האפוד לתרפים.
מעיל מכפר על לשון הרע, מנין? אמר רבי חנינא יבוא דבר שבקול, וידוע שבמעיל היה את הפעמונים, וכשהיה נכנס היה עושה רעש, ויבוא דבר שבקול ויכפר על דבר שבקול הרע.
ציץ מכפר על עזות פנים, כמו שמובא בפסוקים "מצח – מצח".
על כל פנים, בכל דבר ישנם סימנים או פסוקים שמהם נלמד כיצד בגדי כהונה מכפרים על דבר על עניינו הדומה לו; והדברים צריכים ביאור.
בגדי כהונה מכפרים ללא תשובה של האיש החוטא??
והנה, השיטה מקובצת (בערכין ט"ז ע"א) מביא בשם הרא"ש ששואל, איך רב עניני בר ששון אומר שבגדי כהונה מכפרים, וכי בגדי כהונה מכפרים שלא ייענשו אף מי שלא שב בתשובה?! ואם כן מדוע בכלל גלו ישראל, והלא נתכפר להם על עבודה זרה שאותה עבדו, ועל גילוי עריות שהיו נגועים בה, ועל שפיכות דמים שנתגאלו ממנה? וידועה הגמרא המפורסמת שמבהירה שעל שלש עברות נחרב בית המקדש – על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים; וכיצד יתכן הדבר, והרי בגדי כהונה היו אומרים לכפר על זה?!
משה רבנו לא נצרך לבגדי כהונה בהקרבתו קרבנות בשבעת ימי המילואים
והנראה לומר בכל העניין לעניות דעתי הוא כך: הנה יש לנסות להבין מה היסוד של כל העניין של הבגדי כהונה. הנה בכל הדו"ד של אהרן הכהן ומשה רבנו... אגב, משה רבנו בשבעת ימי המילואים הקריב את כל הקרבנות, והגמרא אומרת שהיה לבוש בחלוק לבן בלא אימרא, והוא לא לבש בגדי כהונה; משמע שבגדי הכהונה היו צריכים להיות דוקא לאהרן ולבניו אחריו, ולא למשה רבנו; רואים מכאן שבגדי כהונה אינם מעכבים בעבודה, אלא שהם כ"תוספת" כל שהיא לעבודת הקרבנות.
אמנם הרמב"ם כותב[3] שידוע הוא שכהן גדול ששימש בפחות משמונה בגדים וכהן הדיון ששימש בפחות מארבעה בגדים – נקרא מחוסר בגדים ועבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים כזר ששימש, וז"ל (הל' כלי המקדש פ"י ה"ד): "מצות עשה לעשות בגדים אלו ולהיות הכהן עובד בהן שנאמר ועשית בגדי קדש ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות וכהן גדול ששימש בפחות משמנה בגדים אלו או כהן הדיוט ששימש בפחות מארבעה בגדים אלו הוא הנקרא מחוסר בגדים ועבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים כזר ששימש שנאמר וחגרת אותם אבנט והיתה להם כהונה בזמן שבגדיהם עליהן כהונתן עליהן אין בגדיהן עליהן אין כהונתם עליהן אלא הרי הם כזרים ונאמר והזר הקרב יומת".
כלומר, שמשה רבנו עצמו – לא היה לו צורך לעבוד את עבודת הקרבנות בשבעת ימי המילואים באותם הבגדים, אבל כהן שעבד את העבודה בחיסור של אחד מבגדיו המיוחדים לו, הרי הוא נחשב כזר וחייב מיתה, ונחשב כאילו אין לו כהונה, כלשון הרמב"ם: "אין כהונתם עליהם, אלא הרי הם כזרים"!
אמנם כבר דיברנו על הרעיון שהיתה פה התנגדות ומלחמה תמידית בין אהרן הכהן למשה רבנו, שכן משה רבנו ע"ה – הקדוש ברוך הוא נגלה אליו בסנה באותם שבעה ימים שבהם "התווכח" עם הקדוש ברוך הוא ואמר לו 'שלח נא ביד תשלח', ומשה רבנו היה כל כולו מתנגד ללכת ולהושיע בעצמו את עם ישראל, שכן הוא חשש מאהרן אחיו, שכן הוא יצא ממצרים שנים רבות בהן לא השתתף בצערם של ישראל, ואיך הוא "פתאום" מופיע במצרים ויאמר לעם ישראל שבא הקדוש ברוך הוא לגאול אותם! מה עוד שהוא בודאי יפגע בכך באהרן אחיו שעד עכשו היה המנהיג הבלתי מעורער של כל העם במצרים!
ומאידך, כשיצא אהרן הכהן לקראתו והיה בלבו של משה חששות מתגובתו, אומר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אל תדאג, כי "וראך ושמח בלבו"! כלומר, שהקדוש ברוך הוא מבטיח למשה רבנו שלאהרן אחיו לא תהיה שום קפידא עליו, ואדרבה – הוא ישמח לקראתו שמחה אמיתית, כזו שמחה שהתורה מעידה עליה שאהרן: 'ושמח בלבו', ולא מן השפה ולחוץ בלבד, אלא כל כולו מבוטל לרצון ה', ואם זה רצון ה' הרי שהוא לא יגיד לו שום דבר; וחז"ל אומרים שבזכות "וראך ושמח בלבו" שנתקיימה באהרן במלואו, זכה לחושן המשפט על לבו מידה כנגד מידה.
בגדי כהונה מבטלים את ה"אני" של הכהן ביטול מוחלט והיו כל כולם לקב"ה ולע"י
ומה שאני רוצה להתמקד הוא, שהרעיון של הבגדי קודש שהיו לכבוד ולתפארת, היה כל כולו לתכלית אחת – לכבוד כלפי הקדוש ברוך הוא, לתפארת כלפי הסובבים, ובד בבד להתבטלות פנימית שלמה, בה מרגישים שאין כלום בעולם מלבדו יתברך, כלומר שברגע שבגדי הכהונה נלבשו על גופו של הכהן, היה גופו של הכהן מתבטל כלא היה כלפי הקדוש ברוך הוא! לעצמם – באמת לא היו צריכים את זה, שאם היית אומר להם ללבוש בגדים יפים לא היו צריכים; ולהמחשת העניין – הנה בימינו כשאומרים לילד להתלבש, אומרים לו: "תתלבש יפה" כדי להרגיש כבוד בהודו והדר בגדיו; גם כשאומר אדם לרעהו "תתלבש יפה" המטרה היא: "כדי שיכבדו אותך", כי הדר הבגדים מהדרים את לובשם, וידוע הדבר ופשוט הוא אצל כל בר דעת; אבל אצל הכהנים היה ההיפך הגמור, שכן ה"כבוד" היה אך ורק מופנה כלפי הקדוש ברוך הוא, וה"תפארת" היה אך ורק כלפי הסובבים אותם, דהיינו כדי שהסובבים הם שיקבלו יראת כבוד, והם עצמם היו רק בגדר "ונחנו מה", הם היו מתבטלים בעיני עצמם וכלפי הקדוש ברוך הוא לחלוטין, הם היו שום דבר! וכיון שהיו שום דבר, היו יכולים להיות אלה שמקשרים בין הקדוש ברוך הוא לבין העם, כי הם בעצמם שום דבר. אבל אם באמת לכהן עצמו היה כבוד עצמי של עצמו, וכן אם היה לו לעצמו תאוות אישיות שלו או את הרצונות האישיות שלו, ואם הוא רוצה להגיע למקום מסויים, ואם הוא חושב שהוא שווה משהו, ואם הוא חושב שמגיע לו משהו, הרי שיש לו פיסול בעבודתו, שכן הוא לא יכול המקשר בין הקדוש ברוך הוא לבין העם.
הקבלת הקרבנות לבגדי כהונה לפי המבואר לעיל
וזו בעצם ההקבלה של בגדי כהונה לקרבנות, וסיבת הסמיכות של פרשת הקרבנות לפרשת בגדי כהונה, שכשם שהקרבנות מכפרים – כשל כולו עולה לשמים ושנהפך ל"אפר", והוא מכפר על ידי תשובה של האדם החוטא המביא את הקרבן; והכהן – ההיכי תמצי שלו שיוכל לשמש כמתווך בין הקדוש ברוך הוא לבין העם בעניין הכפרה על חטאיהם, זה רק על ידי בגדי הכהונה שעליו, שכן כשהעם מכירים בחטאיהם ובעוונותיהם, שהם עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, שבים בתשובה שלמה בתוך תוכי ליבם – בראותם את הכבוד והתפארת של הבגדים ומפנימים את המהות של כל בגד ובגד שבא לכפר על כל חטא מחטאיו המרובים.
ומתי תהיה כפרה שלמה לעם ישראל? זה יהיה דווקא כאשר הם יבינו את המהות השורשית של כל בגד ובגד למה הוא בא וכנגד מה הוא מכפר, וכך יהרהרו בתשובה שלמה, יתחרטו באמת על מה שעוללו והכעיסו למקום, יתוודו וידוי אמיתי בכל לבם – עליו יכו בעוז בהזכירם כל חטא וחטא אותו עשו, וכך יגיעו לשערי התשובה האמיתית והשלמה עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה עוד.
וכל זה הוא דוקא כאשר הכהן בעצמו מרגיש את ה"ונחנו מה", ואז תהיה "לבישה נכונה" של הבגדים, וכשילבשו את הבגדים בלבישה נכונה של הבגדים – יכולים לראות ולכוון כיצד יוכלו לעבור את כל תהליכי התשובה האמיתית והשלמה.
זה מה שנראה לומר כאן בכל העניין של הדברים האל, ובאמת אני ממליץ ללמוד את המהרש"א שמסביר בדיוק מה כל בגד ובגד עושה ואיך הוא מכפר, עיין שם.
והנה ה"כלי יקר" מבאר בפרשת מכירת יוסף (וישב, ל"ז, ג') על הפסוק: ועשה לו כתונת פסים שמסר את הבכורה ליוסף אחרי שראובן בלבל יצועי אביו, וז"ל: "ועשה לו כתונת פסים. נראין הדברים אחר שכבר בלבל ראובן יצועי אביו נטלה ממנו הבכורה, ועכשיו מסרה ליוסף, ועל שם זה עשה לו כתונת פסים לפי שהעבודה בבכורות והיה הבכור כהן לאל עליון על כן עשה לכבוד ולתפארת כתונת זה דומה לבגדי כהונה שהיה בהם כתונת תשבץ", עיי"ש. כלומר, שכל הסיבה של הכתונת פסים שעשה יעקב אבינו ליוסף היתה בגלל שהוא אחז שאחרי שראובן בלבל את יצועיו כבר לא היה ראוי לבכורה והעביר אותה ליוסף, ועל שם זה עשה לו כתונת פסים. וכותב עוד שם: "ואולי שעל זה נאמר כי בן זקנים הוא לו כאילו היה הוא הזקן והבכור שבכל בניו, לכך נאמר לו, כי באמת לא היה הזקן שבכולם, ויורה על זה הכפל שאמרו המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו - כי הבכור נוטל פי שניים בכל אשר ימצא ואך לו המלוכה, כמו שנאמר ראובן בכורי אתה יתר שאת ויתר עז היינו מלכות, ויתבאר זה בסמוך בפסוק מה בצע". הרי שהכלי יקר מביא כאן מהלך מפעים ממש, שהרי יעקב אבינו רצה לתת את הכתונת ליוסף כי הוא חשב שיהיה כמו הכהן.
ביאור מעשה טבילת כתונת פסים של יוסף בדם על פי האמור
ולאור דברים אלו ניתן להבין, שכשאחי יוסף לקחו מיוסף את הכתונת והורידו אותה ממנו, וטבלו אותם בדם, באו להגיד כביכול ליעקב אבינו, וכי חושב אתה שיוסף הוא המתאים לבכורה?? והרי כל הזמן האשימו אותו בשלש עברות שהוא עשה – לשיטתם, וכי היה עליו דין "רודף", וכיון שכן הסיקו בדעתם שאדם כזה שחושב רק על תאוותיו ורק על עצמו, אינו ראוי לקבל את הכהונה ואת כבוד המלוכה והבכורה, משום שכל העניין של הכהונה הוא לקשר ולתווך בין הקדוש ברוך הוא לבין העם, והאם אדם כזה ראוי לתפקיד רם ונשא זה?!
ובזה בדיוק רמזו את אותו הרמז כמו שאמר רש"י שנרמזו במעשה טבילת הכתונת בדם, שיש בו רמז לעתיד שעתידה הכתונת של הכהן הגדול לכפר על שפיכות דמים.
שבת שלום.
[1] נמסר בסיום השובבי"ם ת"ת בשנת תשע"ו (מעוברת).
[2] כך היה מתאר מו"ר ועט"ר הראשל"צ הגרמ"א זיע"א שהיו ילדי ירושלים חריפים ופקחים, וכל מי שהיה מסתובב ברחובות ירושלים בדרך לבית המקדש, היה זוכה למטר שאלות ובזיונות מילדי ירושלים ובפרט מילדי הכהנים שהיו אומרים לו: אהה!! גם אתה חטאת?! איזה עברה עשית?! וכדו' (העורך).
[3] (הלכות כלי המקדש פרק י הלכה ד'-ה'), וז"ל: "מצות עשה לעשות בגדים אלו ולהיות הכהן עובד בהן שנאמר ועשית בגדי קדש ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות וכהן גדול ששימש בפחות משמנה בגדים אלו או כהן הדיוט ששימש בפחות מארבעה בגדים אלו הוא הנקרא מחוסר בגדים ועבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים כזר ששימש שנאמר וחגרת אותם אבנט והיתה להם כהונה בזמן שבגדיהם עליהן כהונתן עליהן אין בגדיהן עליהן אין כהונתם עליהן אלא הרי הם כזרים ונאמר והזר הקרב יומת. כשם שהמחוסר בגדים חייב מיתה ופוסל העבודה כך היתר בגדים כגון שלבש שתי כתנות או שני אבנטים או כהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד ה"ז מחלל העבודה וחייב מיתה בידי שמים".