מלא פי שירה - איך השתבשה מנגינת הפיוט
(צילום: שאטרסטוק)
אאא

כפי שראינו בשבוע שעבר, רצף הפיוטים במקאם חוסייני, הפותח את מחציתו השניה של סדר הבקשות, מכיל בתוכו שני פיוטים השוברים את הרצף המקאמי. האחד הוא "חי ונעלם" (נהוונד) בו עסקנו בשבוע שעבר והשני "מלא פי שירה" (עג'ם) בו נעסוק כיום. מעבר לשאלה מדוע שובצו שני הפיוטים בלב הרצף בחוסייני, מעוררים השניים תמיהות גם באשר לסגנון המוסיקלי 'חי ונעלם' ולמבנה הלחן 'מלא פי שירה'.

השאלה העולה ביחס ל'מלא פי שירה' (סימן מאיר חזק) נוגעת כאמור למבנהו המוסיקלי. הלחן, החוזר באופן זהה בכל הבתים, בנוי משני חלקים מרכזיים. הראשון מורכב משני משפטים מוסיקליים פשוטים במקאם עג'ם וחוזר פעמיים באופן זהה ובשירה קבוצתית בפתיחת כל בית "מלא פי שירה וזמרה לכבוד שבת" ו"היא מלכתא יפה ברה פני שבת" בבית הראשון וכיו"ב בהתאמה בשאר הבתים. החלק השני נפתח בשירת  הסולן במילים "חי חי" ומסתיים בסוף הבית. חלק זה כולל שני תפקידי סולו הראשון, כאמור "חי חי..." לו משיב הקהל במשפט קצר והשני "שירי שבת" שלאחריו תוביל הקבוצה את השירה עד לסיומו של הבית. במעבר מהשירה הקבוצתית לשירת הסולו משתנה המקאם מעג'ם לסאבא אשר בהמשך יתחלף בביאת ולקראת סיום הבית ישתנה שוב למקאם הראשי של השיר – עג'ם.

על-פניו מדובר במבנה שכיח ומוכר,  לחן המתחיל במקאם מסוים, עובר בהמשכו דרך מקאמים נוספים ולקראת סיומו  סוגר מעגל בחזרה אל מקאם בו החל. גם השילוב של המקאמים עג'ם וסאבא במסגרת אותו לחן אינו יוצא דופן וניתן לפגוש בו בשירים נוספים. אלא, שלמרות כל זאת, ב'מלא פי שירה' המעגל לא ממש נסגר.

מנגינת הפיוט אמנם נחתמת במקאם בו החלה אך לא בסולם המקורי, היינו: לא באותו גובה. השיר מתחיל במקאם עג'ם בגובה מסוים אך מסתיים במקאם עג'ם ארבעה צלילים גבוה יותר- תופעה לא מאד שכיחה, במוסיקה בכלל ובזו המסורתית בפרט.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

הסיבה למתואר לעיל היא שיבוש שנוצר באופן ביצוע הפיוט בנקודה מסוימת במהלך השנים ואשר בתהליך הדרגתי הפך שגור בפי פייטני וקהל משתתפי שירת הבקשות. הסיבה לכך כי הלחן מסתיים גבוה יותר גבוה בארבעה צלילים מהצליל בו החל, נעוצה בגובה הצליל בו נפתחת שירת הסולו 'חי חי..' אשר הוא, כפי שנראה בהמשך, גבוה יותר בארבעה צלילים מהצליל בו אמורה הייתה להתחיל. כיוון שכך, כל השירה מנקודה זו והלאה מתבצעת ארבעה צלילים גבוה יותר מהנדרש וכך היא גם מסתיימת.

יש לציין כי כבר בהקלטת הבקשות בשנת תש"כ (1960) מבוצע 'מלא פי' בגרסתו המוכרת כיום. ייתכן ואף סביר להניח כי השינוי בלחן נוצר באחד מבתי הכנסת בהם קיימו את מנהג שירת הבקשות בעבר, בעוד בשאר בתי הכנסת הושרה הגרסה המקורית. עם השנים ועם התאחדות בתי כנסת השונים לשירת הבקשות, כפי הנראה, גברה גרסת השינוי על זו המקורית, כפי שקורה לא אחת במסורת מוסיקלית המועברת בעל פה. 

סיבה נוספת בשלה עשוי להשתנות לחן באופן כה משמעותי נעוצה בהקשר הרחב יותר של מחציתה השנייה של שירת הבקשות. יש הטוענים כי מחציתו השנייה של הסדר זוכה ליחס מעט מקפח ביחס לזה הראשון. למרות שמדובר בשני חלקים המכילים מספר דומה של פיוטים, שירת המחצית הראשונה אורכת בדרך-כלל כשלוש שעות, מה שמותיר לשנייה פרק זמן של כשעה. כמה סיבות לכך. ראשית מחציתו הראשונה של הסדר מונה יותר פתיחות, חלקן ארוכות, כגון "הללויה אודה ה'" "יום קדוש ומבורך" ועוד. בעוד את משך הזמן הנדרש לביצוע פיוט מסוים ניתן לשער, כאשר מדובר בפתיחות זמן הביצוע הוא גמיש ובלתי ניתן להערכה. כיוון שמדובר באלתור ולא במנגינה מולחנת, משך הזמן תלוי בסולנים הרשאים להאריך או לקצר על-פי טעמם בשירת הפסוקים, כך שלעתים תתארך הפתיחה מעבר לזמן הסביר הנדרש לביצועה. מחציתו הראשונה של הסדר גם מונה יותר פיוטים המושרים במלואם וללא דילוגים, מה שבסופו של דבר בא על-חשבון פיוטים אחרים. כאלו שמהם יושרו רק בתים בודדים, במחצית הראשונה (בה כמעט ולא מדלגים על אף  פיוט) או כאלו מהמחצית השנייה אשר כלל לא יושרו.

ניתן להבין את רוממות הרוח בראשית הבקשות כאשר הלילה רק בראשיתו אשר ממריצה את מובילי הקבוצות להאריך בפתיחות ובקטעי סולו מורכבים על מנת להעניק לקהל המשתתפים חוויה עוצמתית ושלמה עד כמה שניתן.

יחד עם זאת, יש לזכור כי הארכת יתר  תגרום לחלקו השני של הסדר להיות מיוצג רק  על –די מקבץ פיוטים מתוך סדרה ארוכה מורכבת, ומרגשת לא פחות מזו של החלק הראשון.

מעבר להחמצת העושר המוסיקלי-רגשי שמציעה המחצית השניה של הבקשות, לחץ הזמן בו היא נתונה גורם לכך כי פיוטים מסוימים זוכים להיות מושרים רק אחת לכמה שבועות או חודשים. כתוצאה מכך, במהלך השנים, נעשים פיוטים אלו פחות מוכרים ושגורים בפי קהל השרים, מה שיוצר חוסר אחידות בביצועם ולעתים, כפי שהתרחש ב'מלא פי שירה' גרסה שאינה נאמנה למקור הופכת פופולארית יותר מזו המקורית ועם הזמן מתקבעת בתודעה כגרסה מקורית.

עם כל המתואר לעיל יש לומר בכנות כי שירת הסולו "חי חי.." בגובהה המקובל כיום, מעניקה לפיוט איזשהו ברק ונופך רגשי שקצת נעדר ממנו בביצועו בגרסה המקורית. המעבר החד ממקאם עג'ם האופטימי והעליז-יחסית למקאם סאבא הזועק והמשתפך, כאשר היא מתבצעת בהפרש גובה-צליל כה גדול (שמונה צלילים) מעצימה באופן משמעותי את האפקט הרגשי הקיים ממילא במעבר בין שני המקאמים. סביר להניח אם-כן כי גם המרכיב החווייתי היווה משקל בהעדפה, המודעת או הבלתי מודעת, של  'מלא פי שירה' כפי שהוא מבוצע כיום, על פני ביצועו בצורתו  המקורית. נטיית הלב (גם) במקרה זה, ככל הנראה גברה, על שיקולי תקינות מוסיקלית.

בהקלטה המצורפת הראשונה נוכל להאזין לפיוט כפי שהוא מבוצע כיום. (מתוך מופע שירת הבקשות בבית הקונפדרציה בירושלים שנת תשס"ו) סולנים עפ"י הסדר: נסים שמחוני ז"ל ורפאל איש-רן הי"ו.

בהקלטה השניה מבצע את הפיוט בגרסתו המקורית אחד מוותיקי וחשובי פייטני בית הכנסת 'עדס' בירושלים - אליהו לוי (אליהונה) ז"ל. נוכל לשים לב כי שירת הסולו בביצוע זה אכן נפתחת נמוך יותר מאשר בהקלטה הראשונה ומתוך שכך גם מסתיים הלחן כולו בגובה בו החל.

מילה אישית לסיום:

במהלך השנים זכיתי ללמד פעמים רבות את סדר הבקשות. לימוד 'מלא פי שירה' מעלה דילמה באשר לגרסה אותה נכון ללמד. כפתרון לכך אני נוהג להסביר ללומדים את כל המתואר לעיל אודות השתנות המנגינה והבעייתיות המוסיקלית שנוצרה לאור השינוי אך מלמד לשיר את הגרסה הנהוגה כיום. אנו, המורים לשירת הפיוטים, בנוסף להוראת מוסיקה, עוסקים גם בהנחלת מורשת. כאשר פיוט מבוצע משך עשרות רבות של שנים, בכלל בתי הכנסת, בדרך מסוימת, אופן ביצועו הופך לחלק ממסורת, אשר הנאמנות לה, לעניות דעתי, חשובה לעתים לא פחות מאשר ההיצמדות לחוקי המוסיקולוגיה.

שבת שלום

 

מלא פי שירה – סימן מאיר חזק

 

מָלֵא פִי שִׁירָה וְזִמְרָה                    לִכְבוֹד שַׁבָּת

הִיא מַלְכְּתָא יָפָה בָּרָה                    פְּנֵי שַׁבָּת

חַי חַי שִׁירוּ זַמְּרוּ אֲהוּבִים               שִׁירֵי שַׁבָּת

אָז יִשְׂמְחוּ שִׂמְחַת רֵעִים                 בְּיוֹם הַשַׁבָּת

 

אֶשְׁכּוֹל הַכֹּפֶר בַּשֵׂר נָא                  יוֹם מְנוּחָה

בִּזְכוּת מֹשֶׁה רַעְיָא מְהֵימְנָא             נָא הַצְלִיחָה

חַי חַי הוֹשִׁיעָה נָּא גְּאַל נָא              הַמְצִיא מְנוּחָה

אָז נָשִׁירָה וּנְרַנְּנָה                         לָנוּ הַרְוָחָה

 

יָחִיד רַחֲמָן פְּרוֹשֹ לָנוּ                    סֻכַּת שָׁלוֹם

קַבְּצֵנוּ לִזְבוּלֵנוּ                            עִיר הַשָּׁלוֹם

חַי חַי וּשְׁלַח לָנוּ מְשִׁיחֵנוּ                מֶלֶך שָׁלוֹם

בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ                            אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם

 

חַזֵּק חֶבְרַת כָּל יִשְׂרָאֵל                   קָמִים בַּלֵילוֹת

וְלָנֶצַח שָׁמְרֵם הָאֵל                       בְּרֹב בְּרָכוֹת

חַי חַי יִרְאוּ בְּבִנְיַן מִקְדַּשׁ אֵל            יַקְרִיבוּ עוֹלוֹת

יִזְכּוּ לְעוֹלָם חִבַּת אֵל                     כֻּלּוֹ שַבָּתוֹת