(צילום: שאטרסטוק)
אאא

מקאם חיג'אז, אחד הבסיסיים המסורת המוסיקה המזרחית נעדר מסדר הבקשות כמעט לכל אורכו. הוא מיוצג בחלק מהפתיחות, אך אינו מופיע כמקאם ראשי בלחני הפיוטים (גם מקאם כורד אינו מיוצג בפיוטי הבקשות, אף לא בפתיחות. לקראת סוף הסדר מופיע הפיוט "יושב תהילות ישראל" במקאם כורד אך נראה כי לחן זה הוצמד לו בירושלים, שכן, בקהילה החלבית בניו יורק הוא מושר בלחן במקאם כוזאם).

באופן מפתיע ומתמיה מקבל מקאם חיג'אז אזכור לקראת סוף הסדר ממש, כאשר חציו של הפיוט "דרשתי את שם ה'" (הרב דוד בן הר"י סיטהון ז"ל) מושר בו.

'דרשתי' מופע בספרים תחת הכותרת 'ביאת' וזאת משום שחציו הראשון של הלחן שלו אכן מתרחש במקאם ביאת. חציו השני לעומת-זאת מתרחש כולו במקאם חיג'אז.

באופן כללי ניתן לומר כי מדובר בשני חלקי לחן השונים באופיים לחלוטין. כל בית בפיוט מכיל שתי שורות (למעט הבית האחרון המונה שורה אחת החוזרת על עצמה פעמיים). השורה הראשונה בכל בית מושרת באופן קבוצתי במנגינה במקאם ביאת. מאפיין נוסף בשירת השורה הראשונה הוא חזרה מרובה על מילים. כך למשל המילה 'דרשתי' הפותחת את הפיוט חוזרת שלוש פעמים ברצף. המילה 'ה'' חוזרת פעמיים, צמד המילים 'כי קרא' חוזר גם הוא פעמיים וכך גם המילה 'המוני' (כך בכל הבתים במילים שונות).

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

קשה לדעת אם חזרתיות זו נעשית כיוון שכך הושר השיר ממנו נשאל הלחן בשפתו המקורית או שמא היא מתרחשת על מנת להתאים את הלחן לטקסט הפיוט, אשר נכתב, אולי, ללא קשר ללחן זה (תופעה זהה ראינו בפיוט 'אנוכי שמי ה'' במקאם נהוונד). יש להניח כי האפשרות השנייה היא הסבירה יותר, זאת, כיוון שקשה וכמעט בלתי-אפשרי ''להלביש'' את המנגינה על מילות הבתים השני והשלישי ללא חזרה על חצאי מילים ולעיתים אף על הברה בודדת מהן, כפי שמכתיבה המנגינה. אי-לכך ברוב המקרים יושרו רק הבתים הראשון והאחרון.

חלקו השני של הלחן בניגוד לזה הראשון, מבוצע בשירת מענה. הוא כולל שלושה תפקידי סולו שונים, המושרים במילים "דיברות" ''עם מצוות'' ו''כי'' (בבית הראשון ובהתאמה בבתים הנוספים). במעבר בין שני חלקי הלחן (שתי שורות הבתים) באופן חד ומפתיע, מתחלף המקאם מביאת לחיג'אז. השילוב בין שני מקאמים אלו במסגרת לחן אחד  הוא נפוץ ומקובל. היוצא דופן ב'דרשתי' הוא העובדה שלא מתבצעת חזרה אל המקאם הראשי של הלחן – ביאת - לקרת סיום המנגינה. תופעה זו הינה יוצאת דופן במוסיקה בכלל ובמוסיקה מסורתית בפרט.

ניתן לחשוב על שתי סיבות אפשריות לתופעה. הראשונה היא כי מדובר בשני לחנים שונים אשר שובצו בפיוט אחד. אפשרות זו היא ככל הנראה הפחות סבירה כיוון שהיא מעלה שאלה מתבקשת: מדוע לשלב שני לחנים שונים ובמקאמים שונים באותו פיוט? האפשרות המתקבלת יותר על הדעת היא, כפי שראינו בפיוטי בקשות נוספים, כי במהלך השנים נוצרו שינויים צליליים-מקאמיים בחלק מלחני הבקשות והתקבעו כחלק ממסורת הביצוע שלהם.

יש לציין כי את כל חלקה החיג'אזי של המנגינה ניתן לבצע (עם שינויי צליל נדרשים) באופן זהה גם במקאם ביאת, אם-כי, אופי המנגינה שיתקבל יהיה שונה מזה המתקבל כאשר היא מושרת בחיג'אז. ביאת וחיגאז הינם שני מקאמים בעלי אופי שונה וניתן לומר כי אף מנוגד. בעוד ביאת נתפס כשמח ואופטימי ומשמש לשירי שמחה רבים, לחיג'אז מייחסים אופי נוגה ותחינתי. אופיו זה בצירוף המבנה המלודי של החלק בו הוא מושר מקנים ל'דרשתי' אפקט עוצמתי במיוחד.

הסולו הראשון "דיברות" נפתח באופן מתון יחסית ומסתיים בצלילי הראשון בסולם. תשובת הקהל לו "עשרה נשמור" מתונה גם היא ומסתיימת בצליל בו מסתיים הסולו. הסולו השני "עם מצוות" מתחיל גבוה יותר ומסתיים באמצע הסולם. במענה לו "עם מצוות זכור ושמור" מגיעה שירת הקהל לשיא עוצמתה, מה שמגביר את המתח לקראת החלק האחרון.

בתפקיד הסולו האחרון, המתבצע במילה "כי" נפתחת השירה כבר סמוך לראש הסולם, ממנו היא מעפילה בסוג של זעקה אל מעבר לראשו  ומשם מסתלסלת בהדרגה, שוב, אל הצליל הראשון בסולם. המענה לסולו השלישי "ציווה ה'" זהה לזה של הראשון והוא יוצר את תחושת הרגיעה בסיום כל בית. באופן סופי ורוגע אף יותר, מסתיים כל בית בשירת משפט מוסיקלי קצר ונינוח תוך שימוש במילים "לילי ליל יא עיני" (או בעברית "אלי אל יה אלי")..

 'דרשתי' הוא הפיוט האחרון בסדר הבקשות הכולל תפקידי סולו מורכבים ושירת מענה מאומצת. לאחריו יושרו שני פיוטים בעלי אופי קליל יותר אשר יובילו אל צמד הפיוטים החותמים את הסדר.

מיקומו של 'דרשתי' ממש לקראת סוף הסדר תואם במיוחד את מילות השורה האחרונה בפיוט "חזק ואל תאחר תמיד בתפילת השחר.." הפיוט  מושר בסמוך לתפילת השחרית, כאשר אור היום כבר עלה וראשוני המתפללים מגיעים אל בתי הכנסת.

שירת הבקשות נחתמת בפיוטים "ידיד נפש" (ר' אלעזר אזכרי) ו"אגדלך אלוקי כל נשמה" (ר' אברהם אבן עזרא) אשר להם אין מנגינה קבועה.

על-פי המסורת החלבית-ירושלמית, כידוע, לכל שבת ישנו המקאם בו יש להתפלל את תפילת השחרית (סדר המקאמים נקבע ע"י חכמי חלב בדורות הקודמים על-פי תוכן פרשיות השבוע). "ידיד נפש" ו"אגדלך" המסיימים כאמור את הבקשות מצביעים למעשה על מקאם השבת הנוכחית. המנגינות המשמשות לשירתם משתנות משבת לשבת. הפייטנים-ראשי הקבוצות בוחרים, בו-במקום, מנגינות במקאם הרלוונטי ומתאימים אותן למילות הפיוטים, כאשר בכל שתי שורות לערך מתחלפת המנגינה. חלק ממנגינות אלו ישמשו מאוחר יותר לשירת קטעים בתפילת השחרית. שירת הבקשות אם-כן מהווה הכנה רוחנית ומוסיקאלית-אווירתית לתפילת השחרית הסמוכה לה.

השבת 'שבת הגדול' מסתיימת עונת הבקשות לשנה זו. המנהג בן מאות השנים שורד משנה לשנה ומדור לדור. תוכנו ואופיו (בשינויים כאלו ואחרים) משתמרים לאורך שנים באופן מעורר השתאות. שירת הבקשות היא ככל הנראה הרבה מעבר לחוויה מוסיקאלית עוצמתית.

קשה לתאר במילים מה בדיוק גורם לאנשים לוותר על שנת השבת בלילות החורף הקרים ולפקוד את בתי הכנסת בהתמדה מעוררת השתאות. החוויה המרוממת של שירת הבקשות מתאפשרת ככל הנראה בזכות החיבור בין המוסיקה המורכבת והעמוקה, הטקסטים הנשגבים והזמן המיוחד בו היא מושרת. צירופם של שלושת מרכיבים אלו יחד יוצר סוג של התעלות נפשית ורוחנית עוצמתית הרבה מעבר לטמון ממילא בכל אחד מהם. זהו סוד קסמה של שירת הבקשות וזה ככל הנראה מה שמאפשר את קיומה ושרידותה משך מאות שנים.

זו ההזדמנות לומר יישר כח לעושים במלאכה, הפייטנים וקהל המשכימים,  המקיימים באדיקות את מאמר הפיוט "חזקו ואמצו בראש אשמורות, קומו העריצו לאל בזמירות" ואשר ללא התמדתם ומסירותם לא היה שורד אחד המנהגים המיוחדים בעולם הפיוט ובתרבות היהודית בכלל.

נאזין לפיוט "דרשתי" מתוך מופע בקשות בירושלים 2006

וכן ל"ידיד נפש" ו"אגדלך" המבוצעים בהקלטה זו במקאם ראסט מתוך "מזמור שיר ליום השבת"