כ-160 אלף ש"ח לחשמלאי שנפל מסולם מאולתר. אילוסטרציה - כ-160 אלף ש"ח לחשמלאי שנפל מסולם מאולתר
כ-160 אלף ש"ח לחשמלאי שנפל מסולם מאולתר. אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)
אאא

חדשות לבקרים אנו נתקלים בפרסום על עובד שנפגע בפרויקט בנייה. מחאת המנופאים העלתה את המודעות הציבורית למצבם של עובדי הבנייה, אולם זה לא מספיק. אין חולק שמעסיקים ויזמים נוטים לזלזל בחוקי הבטיחות והגהות, כאשר למרבה הצער, הביקורת שמותחים השופטים פעם אחר פעם על הפרת החוק, שמשמעותה זלזול בחיי אדם, אינה עוזרת.

בפרשה הנוכחית היה זה חשמלאי (43) שעבד בפרויקט בנייה ביפו ונפגע בשנת 2009 כשהתגלגל מסולם מאולתר שנבנה כתחליף למדרגות, ונגרם לו שבר רציני ביד ימין שהצריך אשפוז ושני ניתוחים.

בתביעה שהגיש נגד המעסיק שלו ונגד בעלי הקרקע כשנה וחצי אחרי התאונה הוא ביקש לייחס להם רשלנות והפרת חובות בטיחות. בין היתר הוא טען כי אף אחד לא פיקח על עבודתו או וידא שהסולם בטיחותי, וכך הוא נחשף לסיכון מיותר. לתביעה הצטרף גם ביטוח לאומי שביקש החזר של תגמולי הנכות ששילם לתובע.

העניין הוא שבמקום לקחת אחריות על שהתרחש, שלושת הנתבעים העדיפו להכחיש את התרחשות התאונה וכמובן שלא היה בידם ספק שאינם צריכים לשלם לתובע דבר.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

המעסיק של התובע טען כי בכלל לא היה בבניין במועד התאונה ומכל מקום, התובע היה עובד ותיק והודרך היטב לפני יום העבודה.

בעלי המקום טענו כי לא היו בינם לבין התובע קשרי עבודה וכי מינו מפקח לצורך הבקרה על העבודות.

אולם טענות הנתבעים לא היו מקובלות על השופטת סיגל דומניץ סומך מבית משפט השלום בתל-אביב. מלבד העובדה שהיא קיבלה את גרסת התובע לתאונה, היא קבעה כי שלושת הנתבעים אחראים לה.

מי יודע איך יורדים מהסולם?  

השופטת קבעה כי בעלי הבניין אמנם הטילו את האחריות על המפקח, אך לא טרחו לזמן אותו לעדות. מלבד זאת, מעדויותיהם עולה כי עבודתו הייתה לפקח על התקדמות הבנייה ולא על בטיחות העובדים. לשם כך היה עליהם למנות מנהל עבודה אולם הם לא עשו זאת.

יותר מזה, אף אחד לא הסביר לתובע איך לרדת במעבר. בעוד המעסיק טען כי מסולם כזה "יורדים עם הפנים קדימה", אחד הבעלים טען כי "אין אפשרות לרדת עם הפנים כלפי מטה...".

"מחלוקת זו", כתבה השופטת, "מעידה כשלעצמה כי לא היו הנחיות ברורות לגבי אופן הירידה באותו מעבר שכלל לא הוכחה שנבדקה בטיחותו לשימוש, ובפרט, כאשר מדובר היה במעבר היחיד האפשרי לקומה התחתונה וליציאה מהבניין".

בתוך כך השופטת דחתה את טענות הנתבעים לגבי רשלנות התובע. השופטת הדגישה כי בתי המשפט קבעו כהלכה שיש להקל עם העובד בעניין האשמה התורמת, בין היתר בשל יחסי הכוחות הלא מאוזנים בינו לבין המעסיק ולהיטותם של עובדים להשביע את רצון ה"בוסים".

מכאן עברה השופטת לדון בנזקי התאונה – הפסדי שכר, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות ועוד – שהועמדו על 220,600 שקל. מסכום זה הופחתו כ-60 אלף שקל שקיבל התובע מביטוח לאומי, ונקבע כי בהתאם לחוק יצטרכו בעלי הבניין להחזיר לביטוח לאומי את מחצית הסכום בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד.  

באשר לתובע, הוא יקבל מהנתבעים 161,244 שקל – מחצית מבעלי הבניין ומחצית מהמעסיק. בנוסף, ישלמו הנתבעים 23.4% מסכום הפיצוי כשכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

  • שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין

עורכי דין תאונות עבודה • לפסק הדין לחץ כאן

הכותב: עו"ד שרון רובינשטיין עוסק ב- דיני נזיקין 

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב לא ייצג בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.