ביום שני הקרוב תציין מדינת ישראל את ׳יום השואה׳ שנקבע לזכרם של הנספים הי״ד במהלכו ייערכו טקסים שונים ותשמע צפירת זיכרון של התייחדות עם זכרונם. בתקשורת הכללית מובעת מידי פעם בשנות קיומה של המדינה ביקורת מדוע הציבור החרדי אינו מציין את היום הזה ופוגע כביכול בזכר הקדושים.
במאמר חריף במיוחד מתייחס הרב ישראל פרידמן עורך עיתון יתד נאמן לטענות ומבהיר כי דווקא ׳יום השואה׳ מחלל את זכרם של הקדושים והטהורים ואילו הציבור החרדי ממשיך את מורשתם נאמנה.
מדובר במאמר חריף במיוחד זאת כאמור לאור העובדה שבמשך שנים מותקף הציבור החרדי על כך שאינו מציין במוסדות החינוך ובישיבות את ׳יום השואה׳ כאשר פובליציסטים והוגי דעות טוענים שמדובר בזלזול מחפיר בנספים. רבים מאישי הציבור החרדים מגיבים בדרך כלל במגננה ומבהירים כי גם הציבור החרדי עבר את מאורעות השואה וכי חלקו אף מציין זאת.
במאמרו לראשונה הופך פרידמן את התמונה וטוען כי דווקא העובדה שהציבור החרדי ׳מתעלם׳ כביכול מהיום שנקבע ע״י ראשי המדינה הוא הדרך הנכונה וכי יום מיוחד זה לא רק שאינו מכבד את זכר הנספים אלא אף פוגע בהם. פרידמן אף מדגיש כי התנהגות המדינה בכל עניני היהדות פוגעת אף היא ומחללת את זכר הקדושים כאשר דווקא היהדות החרדית שממשיכה בגאון את מסורת הנרצחים הי״ד היא דרך הזכרון האמיתית.
"בשבוע הבא תציין מדינת ישראל את "יום השואה" (בתאריך נדחה)". כותב פרידמן, "עיתוי אומלל לאבל ממלכתי דווקא בחודש שהעם היהודי לא מספיד בו. מדינת ישראל קבעה יום אחד לדיכאון לאומי כדי לשרת את המדינה ואת צרכיה. כל ילד ישראלי זכה למנת שואה, כמו זריקה בטיפת חלב. היה חשוב להם להעצים את טרגדיית השואה, כדי להוכיח לעמים את מוכרחותה של מדינת ישראל".
"הזיכרון שלהם הוא עצמו שואה רוחנית כי גם בזה צרפו את הגבורה כלומר כוחי ועוצם ידי ובמקום לזכור מה שמחייב זיכרון זה, הם שקועים בשכחה של העיקר ונרדמים בתרדמה עמוקה בלי שום התעוררות רוחנית. ולא עוד, עצם קביעת ימי הזיכרון בחודש ניסן הוא נגד הדין והמנהג... ולעומת חילול כבוד התורה וחילול כבוד הקדושים שמתחלל כבוד התורה בזיכרונם, מתעודד הרוח מהגדלת כבוד התורה ע"י העמל בה" (מרן הגר"י סרנא זצוק"ל דליות יחזקאל ח"ב ע' שנ"ה- מכתב שנכתב בניסן תשט"ז לר"י לומז'ה הגרי"מ גורדון זצוק"ל).
מדינת ישראל לא נושאת את זיכרון השואה, כי לכבד את הנספים זה ללכת בדרכם, ולהמשיך את עולמם, לא להשתמש בזכרם. רק היהדות הנאמנה, בלי לייחד לכך ימים מיוחדים ולא בניסן, זוכרת את העולם ההוא, אבל בזיכרון חי. היא בנתה כאן את מה שנחרב שם, אפילו באותם שמות: מיר, פוניבז', סלובודקה, גרודנא, גור, ויז'ניץ, בעלז וצאנז. בנדבכי עולם התורה יש יותר מקמצוץ אפר מהבית הגדול שחרב שם. הוא עשוי מחצרותיו, כתליו ובעיקר רוחם ופועלם של אנשיו. יהודים חרדים מתלבשים ומתנהגים כמו שם, כי הדם השפוך זורם בעורקיהם.
מי שמנסה להפריע לחיים האלה, מזלזל בזכר הקדושים גם אם הוא עומד בצפירה ומדליק משואה. מי שמערכת המשפט שלו קורעת את הדגל של העם היהודי – שבת קודש שעל אי חילולה יהודים מסרו נפש – כפשוטו תוך כדי גילויי גבורה בעיצומם של ימי השואה, מי שמתירים לחלל אותה בראש חוצות, מתעלל בזכר הניספים, מנתץ את "האנדרטה החיה" וקורע בבוז את צוואתם. מי שיהיה מוכן להשבית את כל המסחר בכל הארץ ובלבד שזה יהיה ביום ראשון – כמו בפריז וניו יורק – כי אז הוא ירגיש נאור, אך יתיר פתיחת בתי מסחר ביום השביעי כי אז זו שבתם של נרצחי השואה, ההם מהגטו, הולם בפטיש שופטים גס רוח על רוחם ונפשם ומפזר ברוח התקופה הסוערת את אפר הקדושים ד' יקום דמם וד' יקום זכרם. מי שמנסה לבולל את העם היהודי ולעקור את היהדות מחייו, מאיץ את התהליך שכמעט קרה שם: "ולא יזכר שם ישראל עוד". מי שמנסה להמיר ישראלי ביהודי, אומר בבוז לקדושי השואה: אנחנו לא רוצים להיות כמוכם! אנחנו מתביישים במה שהייתם, בצורה שנראיתם, באורח החיים שעל פיו חייתם. האם יש חילול זכרון גדול מזה? מי שמכניס למוסדות החינוך תכנים ברוח רפורמיסטית כדי לסלף בתודעת דור ההמשך את היהדות של דור הנספים, מי שמנסה ליצור דור ישראלי שאיננו יודע "שמע ישראל" במקום לבנות דור יהודי שדומה לאלה שעלו על המוקד על קדושת השם, הוא מכחיש שואה אמיתי שכופר בעובדה שששת המליונים נרצחו בגלל יהדותם ולא בגלל ישראליותם.
מי שאינו ממשיך את החיים של קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם, מחלל את זכר הקדושים. מי שמתבייש ב"גלותיותם" של דור השואה, מי שדמותו של הסבא שלו ואורח חייו הם עבורו רק כתם לידה, מי שתולש את הפיאות של סבא שלו מפניהם של ילדיו, מי שתולש את כיסוי הראש מראשם של הדורות שיבואו - מזלזל ופוגע בזכר הקדושים ושום עמידת דום לא תכפר על זה. מי שפועל ועושה ככל שביכולתו בגלוי ובסתר לכניסתם של זרמים וכתות מייצרות ההתבוללות ומנסה לייבא אותם מאמריקה לישראל, מחולל "שואה" רוחנית שמסוכנת לעם ישראל לא פחות משואה פיזית ר"ל. אי אפשר לתבוע "אחרי מות קדושים אמור", בלי להפנים ש"בחיותם, קדושים אמור".
באותו יום ב' הבעל"ט, תתכנס הכנסייה הגדולה של 'לב לאחים' בראשות מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א, כדי לקרוא להצלת הילדים המנותקים האלה. בראשות עיני העדה מבעירי משואת הדורות, יתכנסו ממשיכי דרכם של הניספים כדי לשפוך שמן ללפיד נשמתם של הילדים שמערכת החינוך הישראלית תלשה אותם מרצף הדורות, ולהעביר אותו לדורות הבאים. אלפים יבואו כדי להבעיר ולהעביר את האש מהסנה שאיננו אכל, לא להדליק משואה חדשה! המוני ילדים רוצים להיות ממשיכים של מה שנגדע, והם מחכים בצמא אדיר למי שיבעיר את ניצוצם שלא כבה. מהכנסייה הגדולה הזו תבקע הקריאה לכולם "בואו ונפיח רוח חיים בעצמות שטרם יבשו".
0 תגובות