ראש מועצת קצרין יפצה בכיר במועצה הדתית על פרסום דיבה

את המודעה ניסח ראש המועצה הנבחר ונכתב בה שיש חשדות לאי סדרים במועצה הדתית של קצרין ושנציבות שירות המדינה בודקת "תלונות משמעת" נגד מזכיר המועצה. עוד נכתב כי לפני מספר ימים נזרקו אבנים על שמשת מכוניתו של ראש המועצה ושהמזכיר וחבר המועצה הדתית זומנו לחקירה במשטרה.

ברקע הדברים עמדה מערכת בחירות סוערת בה מזכיר המועצה הדתית תמך ביריבו של ראש המועצה הנבחר וכן סכסוך בין שני האישים לאחר הבחירות שהוביל למחאה נגד ראש המועצה.

בסמוך לאחר הפרסום המזכיר הגיש תביעת דיבה נגד המועצה והעומד בראשה.

הנתבעים מצדם הכחישו שמדובר ב"פרסום" או ב"לשון הרע" וביקשו לחסות תחת שורה ארוכה של הגנות. ראש המועצה טען בין היתר שההודעה נשלחה לעיתון על ידי מזכירתו והוא לא היה מעורב. עוד נטען שמדובר ב"פרסום מותר" שבסמכות ראש מועצה להוציא מתוקף תפקידו ועל מנת ליידע את התושבים על המתרחש במועצה.

הגנה נוספת בה ביקשו הנתבעים להיאחז הייתה "אמת בפרסום". הם הגישו בהקשר זה שני דו"חות שחקרו את הנעשה במועצה הדתית וזימנו לעדות שני בעלי תפקידים במשטרת קצרין שטיפלו במקרה זריקת האבנים.

עוד טענו הנתבעים שהפרסום נעשה "בתום לב" ולחילופין שמדובר ב"הבעת דעה" לגיטימית על התנהגות אדם המשמש בתפקיד ציבורי וכן ב"מסירת מידע לתקשורת כדי שתבחן את שאלת פרסומו".

משנה תוקף של אמינות

אך השופטת עינב גולומב מבית משפט השלום בנצרת דחתה את רוב טענות הנתבעים. היא קבעה שאין ספק כי ראש המועצה היה מעורב אישית בפרסום וטענתו בעניין המזכירה "מוטב היה שלא נטענה".

עוד קבעה השופטת שהדברים מהווים "לשון הרע" כלפי התובע שכן הוא מוצג בה כמי שזומן לחקירה במשטרה בהקשר של אירוע פלילי.

באשר להגנות שהעלו הנתבעים, השופטת ציינה כי מאחד הדו"חות שהוצגו אכן עולים ממצאים לאי סדרים במועצה הדתית בכל הקשור לדיווחי שעות העבודה, וחלקם מופנים באופן אישי כלפי התובע. בנסיבות אלה היא קבעה שהפרסום בהקשר זה הוא "אמת".

למסקנה דומה הגיעה השופטת גם ביחס לפרסום על תלונות המשמעת כנגד התובע שכן התברר שראש המועצה אכן התלונן בנציבות על כך שהתובע היה פעיל פוליטית בבחירות בזמן ששימש כעובד ציבור.

עם זאת, השופטת קבעה כי יתר הפרסום אינו "אמת" שכן הרושם המשתמע מקריאת המודעה היא שהתובע זומן לחקירה במשטרה בעקבות אירוע זריקת האבנים מה שלא הוכח על ידי הנתבעים. לדבריה, מהודעת המשטרה עלה שהתיק נסגר בעילה של "עבריין לא נודע".

בקביעת הפיצוי התייחסה השופטת לכך שההודעה הייתה פוגענית במיוחד שכן היא הציגה את התובע כמי שהיה מעורב באירוע פלילי ופורסמה מטעם המועצה, גוף רשמי "הנושא בחובו משנה תוקף של אמינות ומשקל מבחינת הקורא הסביר". מנגד, השופטת הביאה בחשבון את העובדה שחלק מהפרסום נמצא כדברי אמת.

בסיכומו של דבר חויבו הנתבעים בפיצוי של 30,000 שקל בתוספת הוצאות של 10,000 שקל.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עורכי דין דיני נזיקין • לפסק הדין לחץ כאן

הכותב: עורך דין רומן קוגן עוסק בדיני לשון הרע

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב לא ייצג בתיק.