פרסום ראשון: בשבועות האחרונים הופתעו פרסומאים חרדים לקבל לידיהם העתק מכתב תביעה שהגיש נגדם אברהם טריגר, מבכירי הפעילים ב'הפלג הירושלמי'.
כזכור, לפני כחודשיים וחצי ביצעה משטרת ישראל פשיטה על בתיהם של עשרות מפעילי 'הפלג' ובכירי עיתון 'הפלס', במהלכה נעצרו 28 בני אדם בחשד לעבירות שונות בהן הטרדה וסחיטה באיומים. בין העצורים - ולא בפעם הראשונה - היה גם אברהם טריגר, מפעיל קווי טלפון המזוהים עם 'הפלג' שנחשד כמי שהפעיל את מערך ההטרדות נגד מי שפרסם ב'יתד נאמן'.
בימים הסוערים הללו, אמר ל"כיכר השבת" אחד מבכירי הפרסומאים החרדים על אנשי 'הפלג' כי הם "חבורת עבריינים אנרכיסטים מזדקנים. מוגי לב". לדברי הפרסומאי: "הם התחבאו מאחורי בני נוער - אותם השחיתו ושלחו לבצע פשעים כמו סחיטות והטרדות של מאות חברות ואנשי עסקים. אני מקווה ומייחל שיירקבו בכלא כמה שיותר זמן, ויחזרו בתשובה שלימה על מעשיהם הנלוזים".
ל"כיכר השבת" נודע, כי בשל דברים בסגנון זה הגיש טריגר, שבינתיים שוחרר ממעצרו, תביעת דיבה לבית משפט השלום בירושלים. בכתב התביעה נכתב בין היתר כרקע להגשת התביעה כי מאבק תומכי 'הפלס' "מהווה סוגיה בעלת ענין ציבורי רב" שבהקשר אליה התראיין הפרסומאי החרדי וכינה את טריגר "עבריין".
"הנה כי כן, הנתבע שם עצמו לשופט ולחורץ דין, 'הרשיע' במו עצמו את התובע והכתירו כעבריין, כפושע וכקרימינל - מבלי שהתובע הורשע בדין מעולם ועל אף שכל פעילותו נעשית היום באופן חוקי לחלוטין".
יחסי הכוחות ביניהם, בין התובע טריגר לפרסומאי הנתבע, מתוארים כך: "הנתבע הוא בעל מעמד בכיר מאוד בחברה החרדי, אשר לדבריו משמעות ומהימנות רבה. התובע, מאידך, הינו אדם נעדר כל עבר פלילי, נשוי ואב ל-7 ילדים, אשר אשתו עובדת כמטפלת בתינוקות בסביבת מגוריהם, כך שתיאורו כעבריין ופושע מסיב לו ולמשפחתו השפלה, בושה וכלימה רבות וקשות". בעקבות כך תובע טריגר מהפרסומאי 50 אלף שקלים.
בכתב ההגנה שהגיש אתמול הפרסומאי, מתוארת תחילה ההיסטוריה הקצרה של הפילוג הליטאי: "הציבור החרדי מחולק למספר זרמים, העיקרים שבהם הליטאי, החסידי והספרדי. הציבור הליטאי היה מאוחד תחת הנהגתו של הרב אלישיב זצ"ל, כאשר לאחר פטירתו עברה ההנהגה למרן הרב שטיינמן שליט"א. קבוצה שולית בציבור זה קראה תיגר על הנהגתו של הרב שטיינמן, פרשה מכלל הציבור הליטאי, והיא מכונה 'הפלג הירושלמי'. קבוצה זו הינה קבוצה מיליטנטית שמבחינתה המטרה מקדשת את האמצעים, וכל הדרכים כשרות כדי להגיע לתוצאה אליה הם שואפים.
"ובקליפת אגוז, ומבלי לתאר אפילו פרומיל ממעשי העבריינות והעבירה על החוק של אנשי קבוצה זו, הם עוברים על החוק באופן שיטתי על ידי סירוב להגיע לצבא להגשת צו דיחוי, ובכך הם הופכים לעריקים. חסימות הכבישים הבלתי חוקיות, היא מעשה ידיהם - לשיטתם - להתפאר. עבריינות, אי שמירה על החוק, התנהגות בריונית ופגיעה באחר היא לחם חוקם. קבוצה זו מוציאה שם רע לכלל הציבור החרדי".
עוד נכתב כי "חלק מרכזי מהמאבק שלהם הוא כנגד עיתון 'יתד נאמן', עיתון שהיה בעבר בניהול נתן גרוסמן, אחד מראשי 'הפלג הירושלמי'. לאחר שהרב שטיינמן הורה להעביר את גרוסמן מתפקידו כעורך העיתון יתד נאמן, הוא הקים עיתון אחר "הפלס" ביטאון של "הפלג הירושלמי". הפלס הינו למעשה עיתון שרוב רובם של העסקים מסרב לפרסם בו, אם מחמת תפוצתו הדלה, אם מחמת רמתו הנמוכה, אם מחמת העובדה שהוא מבזה ופוגע באופן שיטתי ברבנים, אם מחמת העובדה שהוא מייצג קבוצה שולית, אם מחמת שפרסום בעיתון זה הוא למעשה מתן לגיטימציה לעבירה על החוק, ואם מחמת העובדה שגדולי ומאורי הדור מרן הרב שטיינמן ומרן הרב קנייבסקי הוציאו מכתב הקובע כי יש איסור לפרסם בעיתון זה - ואולי, מכל הסיבות גם יחד.
"בנסיבות אלה והעובדה שהפלס ממשיך במאבק ובעבירות על חוקי הדת, המוסר והמדינה, גורם לחילול שם שמים, מפיץ שנאה ומחלקות ומבזה תלמידי חכמים ורבנים, יצא מכתב ברור הקורא לכלל הציבור שלא לרכוש את העיתון ולא לפרסם בו".
"מסתבר כי למעמדם הרם והנישא של שני גדולי הדור", נכתב בכתב ההגנה, "ישנה השפעה חוצה גבולות ומגזרים, ורבים מסרבים לפרסם ב'הפלס'. הסירוב לפרסם בהפלס היה לצנינים בעיני התובע ובעיני חבריו, אך יותר מזה, התובע וחבר מרעיו מסרבים לקבל את העובדה שגופי פרסום מבקשים להמשיך ולפרסם בעיתון יתד נאמן, והם מנסים לעשות כל אשר לאל ידם כדי למנוע פרסום ביתד נאמן, כאותה אם שביקשה להרוג את התינוק במשפט שלמה, באמרה 'ותאֹמר האישה אשר בנה החי אל המלך, כי נכמרו רחמיה על בנה, ותאֹמר בי אדני, תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתהו וזאֹת אֹומרת גם לי גם לך לאֹ יהיה, גזורו' (מלכים א' ג' כו'). אליבא דהתובע, אם ביתד נאמן לא יהיה פרסום, הוא השיג את מטרתו".
הפרסומאי מוסיף וטוען בכתב ההגנה כי "כדי למנוע את הפרסום ביתד נאמן, ישבו והגו ראשי וקברניטי הפלג הירושלמי רעיון הנראה שנלקח מהעולם התחתון, הטרדות בלתי פוסקות לכל מי שמפרסם ביתד נאמן, כך הרוצה לפרסם יחשוב פעמיים ויותר מזה, האם לצורך פרסום הוא מוכן להקריב את שלוות רוחו ואת השקט הנפשי של בני משפחתו.
"לצורך ביצוע מלאכה בזויה זו הוקם קו טלפון, שיש צורך בקוד כדי להאזין לאמור בו, ובקו היו ניתנים הוראות מי יהיה המוטרד היומי, תוך העברת כלל הנתונים שלו, מספר טלפון בבית ובעבודה, מספר פקס, מספר נייד ועוד. מנהלי החברה שהעיזה לבצע את 'הפשע הנורא' ולפרסם ביתד נאמן, קיבלו מאות ואלפי שיחות טלפון, החל משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הלילה המאוחרות. אותו מנהל לא יכול היה לעבוד בימי ההטרדות, המשרד שלו היה משותק, הפקס במשרד פלט אלפי עמודים ובהם מחאה על הפרסום ביתד נאמן, שיחות הגיעו לבית הפרטי והפריעו לבני המשפחה. במקרים רבים המתקשרים היו מאיימים על המנהל ולעיתים על ילדיו. והם אף הגדילו לעשות והתקשרו לא אחת להורי המנהלים, על פי רוב אנשים מבוגרים שנכנסו ללחץ ומצוקה מהשיחות".
בהתייחס לגופה של תביעה, כתב בין השאר עורך דינו של הפרסומאי, עו"ד משה מורגנשטרן כי "התובע מוכר כמי שהתנדב להיות זה שמארגן ומתפעל את ההטרדות ואת ניסיון הסחיטה לראשי המשק. הנתבע סבור שהעובדה שהתובע הינו כה מוכר, הופכת אותו להיות 'איש ציבור'. הנתבע ביקר את התובע ודבריו הינם בגדר ביקרות כנגד איש ציבור ואין כל בעיה באמירתם. העובדה שהתובע מעוניין מחד להיות איש ציבור, שפועל כנגד מגזר שלם, ומאידך להימנע מקבלת ביקורת, לא תצליח בידו. וזאת עוד בטרם נידרש לשאלה בדבר מהות הדברים שנאמרו והאם יש בעיה באמירתם.
"זאת ועוד, המחלוקת אותה יצרו ויוצרים אנשי הפלג הירושלמי וביטאונו הפלס לרוב הציבור אינה לשם שמים, אלא היא מאבק על שליטה, מאבק כלכלי וגם מאבק פוליטי. כך למשל, הפלג הירושלמי הקים מפלגה (עץ) והגיש רשימות לרשויות המקומיות בבני ברק, ירושלים ומודיעין עילית. חלק מהמאבק להכרה בעיתון ויותר מזה חלק גדול מהמאבק למנוע את הפרסום ביתד נאמן, הוא מאבק פוליטי, שהתובע הינו אחד ממובילי המאבק הפוליטי הזה. מיותר לציין, כי חופש הביטוי באשר לנושאים פוליטיים הינו רחב מיני ים, והזכות להביע דעה, ולהעביר ביקורת במקרים אלה היא כמעט בלתי מוגבלת".
"מדהים לקרוא את האמור בכתב התביעה: 'שמו להם למטרה לשכנע את החברות המסחריות...'. על שכנוע כזה טרם שמענו", כותב עו"ד מורגנשטרן, "משל למה הדבר דומה, למי שכיוון אקדח לרקתו של אחר, והודיע לו כי אם לא ירכוש מוצר שלו יסיים את חייו, ולאחר מעשה יטען רק שכנעתי אותו. חוץ מלכוון אקדח עשו התובע ואחרים הכל. איומים, הטרדות, הצקות בלתי פוסקות, ירידה לחיים, פגיעה בשלוות הנפש ועוד".
"התובע אמנם לא המוביל היחיד, וספק האם הוא ראש הנחש, או אחרים המסתתרים מאחורי גבו כדי לתת לו לעשות את העבודה המלוכלכת בעוד שהם שומרים על ידיים נקיות. אך ודאי שלא ניתן לחלוק על העובדה שהוא עומד בשמו ובפרסום אותו הוא מקבל, בראש. פעילות זו הופכת את התובע להיות איש ציבור, על כל המשמעות של הדבר. למען הסדר הטוב, התובע נהנה ממנעמי הפרסום והפיכתו ל'סלבריטאי' בקרב אנשי הפלג, כך למשל התובע מיוצג בהליכים הפלילים שלו על ידי אחד מגדולי ובכירי עורכי הדין בישראל, למיטב ידיעת הנתבע, התובע אינו בעל אמצעים לשכור את שירותיו של עו"ד רם דרג, והוא קיבל את המימון לכך על ידי ניצול העובדה שהוא מפורסם, וקבלת תרומות מאחרים".
לסיום, נכתב בכתב ההגנה כי "אף אם יפסק שהתנהגות התובע הינה מותרת בהתאם לחוק, הרי שאין בזה לשלול את העבריינות שבה. התנהגות זו הוגדרה ע"י חז"ל כנבל ברשות התורה. נבל זה אמנם אינו עובר על חוקי התורה, אך הוא עדיין נשאר נבל. וכפרפראזה התובע הינו 'עבריין ברשות החוק'".
"הנזק שנגרם לתובע בחוג בו הוא חי, הנמנה על אוהדי הפלס, מאמירות של הנתבע לא קיים, ואולי להפך קרנו בקרב חבריו עולה, שהוא ממשיך לעשות את מעשיו הנלוזים, וזאת למרות שהוא סופג ביקורת, ומכאן כי אין בו כל פגיעה".
בתגובה להגשת התביעה אומר היום (שלישי) ל"כיכר השבת" אחד מהפרסומאים הללו, כי אינו חוזר בו מדבריו - ואף מוסיף: "אלו הם פרפורי גסיסה אחרונים של אנשי הקבוצה העבריינית הזו. הם יודעים כי בזמן הקרוב יוגשו נגדם כתבי אישום חמורים, ולכן הם מנסים באופן מגוחך להלך אימים ולהפגין שרירים, בהגשת תביעה שאין לה כל סיכוי משפטי".
כזכור, בעבר נחשפה ב"כיכר השבת" כוונתם של בכירים בעולם הפרסום החרדי להגיש תביעת נזיקין אישית בהיקף עצום העולה לכדי סך של מיליוני ש"ח נגד כמה מן המטרידים שנעצרו בפשיטה המשטרתית ושבקרוב תודיע משטרת ישראל על כוונתה בהקשר להגשת כתבי האישום נגדם.
היום מדגיש פרסומאי חרדי אחר, בהקשר לתביעות האישיות המתוכננות: "נלך עד הסוף עם תביעות הנזיקין שלנו, כולל עיקולים על דירות ורכוש נוסף. כל נזק שהם גרמו ישולם - ובריבית. "אני מתחייב", הוא אומר, "שכל מי שמעורב בהטרדות יקבל תביעה אישית ויאבד את ביתו".