עליית יהודי תימן. ארכיון - עדויות: ילדים תימנים מתו מניסויים רפואיים
עליית יהודי תימן. ארכיון (צילומים: ELDAN DAVID / לע"מ)
אאא

הפרוטוקולים של שלוש וועדות החקירה שבדקו את פרשת היעלמות ילדי תימן נפתחו לפני מספר חודשים לעיון הציבור הרחב, והיום (רביעי) נחשפות לראשונה עדויות מזעזעות על ניסויים שבוצעו בילדים עוד בחייהם ללא אישור משפחתם כמובן, ופרטים קשים נוספים.

לפי העיתון 'ישראל היום' שחושף את הפרשה, לפחות ארבעה ילדים מתו כתוצאה מהטיפול הניסוי הזה. העדויות אף מגלות מקרה של אימוץ ילדה על ידי איש צוות רפואי בבית החולים רמב"ם בחיפה ומקרה חמור עוד יותר של חטיפת ילדה בבית חולים זה.

בנוסף, תמונות שמתפרסמות בעיתון לראשונה, מעידות לכאורה על תיעוד של חלק מהניסויים שנערכו. באחת מהן נכתבה המילה "טחול" באזור בטנו של ילד המצולם בה.

במהלך דיוני וועדת כהן-קדמי, מתואר באחד מהפרוטוקולים, הדיאלוג הבא: "בבית החולים שלך, הטיפולים של ילדים שסבלו מתת-תזונה לא היו טובים, לא היו מוצלחים וגרמו להחמרת מצבו של הילד, האם זכור לך?" שאלה חברת הוועדה עו"ד נחמני רוט רופא בשם ד"ר מנדל. והוא משיב: "יכול להיות. אני לא יודע".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

נחמני רוט: "כשאתה אומר 'יכול להיות' זה נראה לי קצת מוזר, כי זו היתה תופעה מאוד נדירה בסוג טיפול כזה לגבי ילדים אחרים".
ד"ר מנדל: "אני זוכר מקרה אחד או שניים שד"ר מטות נתן הוראה לתת עירוי של חלבון יבש שהיינו מפרידים. סרום, פלסמה יבש... והתגובות לא היו טובות".
נחמני רוט: "אתה זוכר רק שני מקרים? אני רוצה להציג לך מכתב שכתב ד"ר מן", והיא שלפה את המכתב שנשלח למנדל עצמו על ידי מן, בו נכתב: "ביקרתי בבית החולים שלנו בראש העין, ומצאתי כי באותו בוקר מתו שם ארבעה תינוקות שקיבלו טיפול אקטיבי. תינוקות אלו היו פחות או יותר במצב מאוזן לפי התנאים הפיזיו-פתולוגיים שלהם, אך לאחר שעירו להם תמיסות שונות... התרופף מאזן זה והם מתו".

בפרוטוקול אחר מודה ד"ר מנדל כי ביצע מחקר על ילדים תימניים חיים, שבאמצעותו ניסה לבדוק אם הם נושאים תאי דם חרמשי (מחלת דם המצויה אצל ילידי אפריקה וגורמת לאנמיה). לדבריו, "היה איש ידוע ומפורסם בשם פרופ' דמשק שהוא היה המטולוג ידוע. הוא הסתכל על התימנים וחשב שמוכרח להיות אצלם דם כושי. הוא אמר - למה לא לבדוק את זה?... פרופ' פריץ דרייפוס (מהדסה ירושלים) - הוא היה אחראי על זה. הוא נתן הוראות ואנחנו היינו עושים את זה. פרופ' דרייפוס התלהב וכבר כתב מאמר באחד מכתבי העת הרפואיים, עם תיאוריה גדולה איך התימנים הגיעו ואיפה הם הסתובבו בעולם וככה, הכל יפה מאוד".

במענה לשאלה כיצד הוא בדק את הילדים, ענה מנדל: "לקחנו דמים לספירות הדם וכו'... פעם בא רופא, ידוע שבלונדון עשה את הבדיקות המיוחדות בהמוגלובין, שמו היה ד"ר ליימן, ומצא שזה הכל לא נכון. כל הדבר נפל וכבר אמרו לתימנים שיש בהם דם כושים!".

בעדות אחרת הוא סיפר: "היה מחקר אחד שיש סיפור. ביקר במחנה רופא מפורסם ידוע בשם דנשה מארה"ב. והוא הסתכל על התימנים ואמר - הוא חושב שיש להם דם של כושים. והוא יודע שבארה"ב הכושים סובלים ממחלת דם שנקראת מחלת החרמש אז התעניין בזה וביקש שאנחנו נעשה משטחים מהדם. בהתחלה כמעט כל ילד היה לו קדחת, מלריה והיינו לוקחים בדיקות דם. לא היה צורך לבקש רשות מההורים... רצו לדעת מה קורה אצל הילדים התימנים... לקחו ילדים שמתו מכל מיני סיבות ובדקו את העורקים שלהם... בדקו את הלבבות שלהם".

חברת הוועדה עו"ד רוט הקשתה: "האם זה לא יצר בעיות, שהורים באו ורצו לראות את הילדים המתים שלהם, ואמרתם - לא מראים את התינוקות?".
ד"ר מנדל: "אני לא חושב, היות שאחרי שגומרים את הנתיחה אז היו מסדרים את התינוק, כך שהם יכולים לראות את הפנים של הילד, שזה נראה שלם... אבל זה היה לגמרי חוקי. לא היו בעיות". נחמני רוט: "לא מבחינה חוקית, מבחינת הרגש והמוסר כלפי ההורים. האם לא ייתכן שבצורה שיטתית, ילדים שעשיתם בהם נתיחות שלאחר המוות, לא הראיתם אותם (את הגופות) להורים?".
ד"ר מנדל: "לא זוכר שהיו לנו בעיות מיוחדות עם המצב הזה". בשלב זה הוא העיד שהיו רישומים מדויקים של המחקרים, אך "מישהו השמיד אותם לאחר 7 שנים, לפי השמועות...".

כאמור, בפרוטוקול נוסף מתואר איך אומצה ילדה תימנייה בבית החולים רמב"ם. התוודה על כך פרופ' גלי ברוך, מצוות הרופאים של רמב"ם בשנים המדוברות, בעדותו בפני ועדת החקירה: "הכרתי רופא אחד בחיפה, שהם (משפחתו) אימצו ילדה תימנייה מבית החולים רמב"ם". מקרה אחר נודע מפיו של ד"ר מנדל שגילה: "אחרי שעברתי לעבוד ברמב"ם עברנו לכפר שמריהו. שכרנו בית קטן ולאחד מהשכנים היתה ילדה מאומצת, שהיתה לגמרי לא דומה להם. היתה שחומת עור ואני נזכרתי שראיתי את זה... אני לא יודע עליהם יותר פרטים".