אישה הנמצאת בהליכי גירושין הופתעה לגלות שדודו של בעלה טוען כי הוא הלווה לה ולבן זוגה כספים בסך כ-450,000 שקלים אשר הוא מעוניין לקבל בחזרה. בצר לה, נאלצה האישה להגיע לבית המשפט, על מנת לשפוך אור על הדברים ובכדי להימנע מתשלום כספים שלטענתה היא כלל לא ידעה על קיומם. המחלוקת הונחה לפתחו של בית המשפט השלום בראשון לציון.
האם האישה ידעה על הכספים?
מדובר בתביעה שהוגשה ת"א 5417-07-14 כאמור על ידי אדם כנגד אחיינו ואשתו המצוים בהליכי גירושין. התובע טען שהעביר לבני הזוג סכומי כסף גדולים ושהוא עשה זאת בתור "הלוואה בלבד". כלומר, לשיטתו, הן האחיין והן אשתו, כפועל יוצא מהיותם נשואים, חייבים להשיב לו את הכספים הנ"ל.
הבעל לא הגיע לדיון וניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה. האישה טענה מנגד כי אין לחייב אותה בתשלום הכספים הנטענים. היא העלתה מספר טענות בכתב ההגנה ובעיקר שהיא לא ידעה על העברת הכספים ושהדברים נעשו אך ורק בין בעלה ודודו.
כבר בתחילת הדרך בית המשפט לא קיבל את הסכום הנטען וקבע כי הדוד הצליח להוכיח העברה של 210,000 שקלים בלבד, ושרק 10,000 שקלים מתוכם נלקחו באופן אישי על ידי הנתבעת. שני השיקים האחרים על סך 80,000 שקלים ו-120,000 שקלים ניתנו ישירות לבעל ולו בלבד. כמו כן, נקבע כי לא הוכח שהאישה ידעה על העברת הכספים. אי לכך, בית המשפט נדרש לבחון האם העברת הכספים הייתה כהלוואה, והאם למרות העדר ידיעה מצד האישה קיימת כנגדה עילת תביעה להשבה.
האם האישה חייבת בהשבת כספי ההלוואה?
דודו של הבעל טען שהכספים ניטלו על ידי בני הזוג ביחד וגם האישה נהנתה מהם בפועל. עם זאת, בית המשפט קבע כי הטענה הזו לא הוצגה במפורש ואף לא נתמכה בקונסטרוקציה משפטית שהייתה יכולה לכאורה להצדיק אותה. "ככלל", נכתב בפסק הדין, "לא ניתן לחייב אדם בהלוואה שניטלה על ידי אדם אחר – גם אם הוא בן זוגו – בלא להצביע על עילה משפטית מבוררת שיש בכוחה ליצור חיוב כזה".
בית המשפט כבוד השופט אבי סתיו הזכיר לתובע כי נושה שמבקש להשית חוב על אדם בגין הלוואה שנלקחה על ידי אחר צריך להניח לשם כך בסיס משפטי וראייתי. דודו של הבעל ניסה לבסס את הדברים על כך שהאישה "נהנתה" אף היא מהכספים, אך בית המשפט ציין כי הדברים נטענו באופן כללי וללא כל הצגת עילה משפטית. כלומר, אם הדוד היה רוצה להצליח בתביעתו היה עליו להוכיח לא רק שהלוואה ניטלה על ידי הבעל אלא שהאישה אכן נהנתה מפירותיה. דבר, שכאמור, לא נעשה אלא נטען בכלליות וללא עילה מבוררת.
יתרה מזו, הוכח כי הכספים הרלבנטיים שימשו את הבעל לקנות דירה וכשהנכס נמכר לאחר מספר שנים התמורה לא הגיעה לחשבון הבנק המשותף של התא המשפחתי. האישה טענה כי היא לא יודעת מה נעשה עם תמורת המכירה של הדירה והיות שהבעל לא הגיע למתן עדות, בית המשפט מצא לנכון לקבל את גרסתה בעניין. דהיינו, הכספים (ככל שניתנו כהלוואה) נלקחו על ידי הבעל, שימשו לרכישת דירה, הדירה נמכרה, אבל הכסף לא הגיע בשום שלב לידי האישה.
החידוש בפסק הדין הוא, שיש להוכיח שבן – בת הזוג נהנו והשתמשו בכספים בצורה ישירה וחתמו על ההלוואה. אין בתא המשפחתי המשותף ליצור חובות על בת הזוג.
האם הדברים יכולים להיות תקפים גם בהלוואה בחשבון בנק משותף? התשובה לכך היא שלילית! בחשבון בנק יש אחריות על כל הכספים שנמצאים בחשבון.