"אֶשַּׁק אֲבָנַיִךְ אָחוֹן עֲפָרָיִךְ" - 'מידי חודש בחודשו': טעימה מפיוטי החודש
"אֶשַּׁק אֲבָנַיִךְ אָחוֹן עֲפָרָיִךְ" (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)
אאא

חודש תמוז ובמרכזו צום י"ז בתמוז, מזכירים לנו את אובדן ירושלים.

ירושלים של ימי בית שני הייתה ליבו של העם היהודי, לאחר החורבן והגלות, בניית בית המקדש השני וביסוס הישוב היהודי שוב בירושלים, היו בעצם שיקומה של האומה היהודית מהטלטלה הגדולה שחוותה כ-70 שנים לפני. בית המקדש השני היה בעצם העוגן הרוחני של עם ישראל לאחר מאורעות הגלות הנוראה והחורבן הקשה בערי יהודה בכלל ובירושלים בפרט.

על אף שחז"ל לימדונו על הבדלים בין בית המקדש הראשון לבית המקדש השני, עדיין נחשב היה לכח טריטוריאלי שהשפיע רבות על מעמדם של היהודים בירושלים ובסביבה.

חורבן הבית השני מתחיל באופן רשמי אפשר לומר בביקוע חומות העיר. המצור על ירושלים החל בחודש ניסן וכ-3 חודשים מתחילתו בי"ז בתמוז הצליחו צבאות רומי בהנהגת טיטוס שהיה מופקד על ארץ ישראל להבקיע את חומות העיר, כ-3 שבועות לאחר מכן נכבשה ירושלים ונהרסה, ובית המקדש הועלה באש.

חז"ל מפליגים בתיאורים של זוועות החורבן ובסבלם של המעטים שנשארו ונמכרו לעבדים או הושלכו לחיות טרף. יוסף בן מתתיהו מתאר את גורלה של העיר במשפט "עד אשר לא יאמן העובר כי הייתה במקום הזה עיר נושבה".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

מאז ועד ימינו אנו נכתבים פיוטים רבים בכמיהה לבניית בית המקדש וחזרת העם היהודי לירושלים. הכמיהה לגאולה לבניין בית הבחירה באה לידי ביטוי בתפילות היום יום, שבתות ומועדים וכמובן בתעניות.

אין פייטן או משורר שלא כתב על ירושלים, מספרד ועד לאשכנז. חלק מהפיוטים נכתבו כקינה על החורבן וחלק נכתבו כציפייה לגאולה העתידית.

קריה יפהפייה הינו אחד מהפיוטים היותר מפורסמים בקהילת יהודי תימן. הוא שייך לקבוצת פיוטים שנוטעים תקווה לגאולה ומשבחים את ירושלים ואת יופייה.

קִרְיָה יפהפייה מָשׂוֹשׂ לְעָרַיִךְ
עִיר נֶאֱמָנָה אַתְּ לְמַלְכֵּךְ וְשָׂרַיִךְ
יוֹם אֶזְכְּרָה יִפְעַת רַבַּת צְבָאַיִךְ
לָךְ כָּלְתָה נַפְשִׁי לִשְׁכֹּן חֲצֵרָיִךְ
מִי יִתְּנֵנִי נָא אָעוּף כְּמוֹ יוֹנִים
אֶשַּׁק אֲבָנַיִךְ אָחוֹן עֲפָרָיִךְ
לֹא שָׁקְטָה נַפְשִׁי מִיּוֹם נְדוֹד רַעְיָה
מִיּוֹם גְּלוֹת בָּנִים מִבֵּית מְגוּרָיִךְ
אַפִּיל תְחִנָּתִי לִפְנֵי אֲדוֹן עוֹלָם
יָקִים שְׁעָרַיִךְ יִבְנֶה דְבִירָיִךְ
נִרְאֶה בְּשִׂמְחָתֵךְ כִּימֵי שְׁנוֹת עוֹלָם
עֵת בּוֹא יְשׁוּעָתֵךְ לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ
אָז תִשְׂמְחִי לָעַד וּבֶטַח תֵּשְׁבִי
יִרֶב שְׁלוֹם בָּנַיִךְ מִכָּל עֲבָרַיִךְ אָנָא.

על נהרות בבל מתהילים קל"ז נחשב לקינה מרכזית באבל על ציון החרבה, ועל מקום המקדש ששומם. משלל הלחנים (ויש ממש המון) בחרתי דווקא את הלחן של יהודי עיראק שמצליח לשקף את האווירה של הטקסט העצוב כל כך.

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן
עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ
כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה
שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן
אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי
תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי
אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי
זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָם
הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ
בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ
אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע

לא נותר אלא לחתום במילות הפיוט הנפלא שחיבר ר' שלמה אבן גבירול ומושר ביום הכיפורים.

שָׂמֵם הַר צִיּוֹן בַּעֲוֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ
לֹא מִקְדָּשׁ וְלֹא כֹהֵן לְכַפֵּר עַל עֲדָתֵנוּ
הֵבֵאנוּ דְבָרִים תַּחַת קָרְבְּנוֹתֵינוּ
וּנְשַׁלְּמָה פַרִים שְׂפָתֵינוּ

חָרֵב מְקוֹם שִׁבְתִּי וְשָׁמֵם בֵּית תִּפְאַרְתִּי
אָפֵס עֲנַן קְטָרְתִּי וּמִזְבֵּחַ אֵין אִתִּי
לֹא נִשְׁאַר בִּלְתִּי תְּפִילָּתִי בְּגִשְתִּי שָׂא מֶרְיִי וּבָשְׁתִּי כְּמוֹ בְּיַד עִתִּי תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ
תִּכְבוֹּשׁ עֲוֹנוֹתֵינוּ
וּנְשַׁלְּמָה פַרִים שְׂפָתֵינוַּ
עם נִרְפָּס וְנִדְלָח רְצֵה אֵל טוֹב וְסַלָּח
וְשַׁוְעָתָם תִּצְלַח כַּקְטֹרֶת מְמֻלָּח וְרָב כֹּפֶר תִּשְׁלַח לְכָל עוֹן נֶאֱלָח וְחַטָּאתָם תִּסְלַח כְּעַל שָׂעִיר מְפֻלָּח בְּעֵת רָצוֹן עֲנֵנוּ וְאַל תִּבְזֶה עֱנוֵּתנוּ
וּנְשַׁלְּמָה פַרִים שְׂפָתֵינוּ