הגר"א פלדמן עם מרן הגראי"ל שטיינמן בביתו. ארכיון - אשת החינוך כתבה לרב: 'להסיר את המסווה'
הגר"א פלדמן עם מרן הגראי"ל שטיינמן בביתו. ארכיון (באדיבות המצלם)
אאא

סוגיית חוק הגיוס שעלתה לדיון נרחב בישראל ובארה״ב, על רקע חילופי המכתבים בין גדולי ישראל בארץ ומעבר לים שנחשפו ב"כיכר השבת", ובשל עצרת המחאה שאורגנה בניו יורק על ידי חסידי סאטמר ו'הפלג הירושלמי', ממשיכה לעורר סערה ציבורית.

מי שנחשב כעוסק בנושא בקרב ראשי הישיבות באמריקה, הינו חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארה"ב, הגאון רבי אהרון פלדמן ראש ישיבת נר ישראל בבולטימור, שאף חתם על המכתב שנשלח לגדולי הדור בארץ, ובהמשך אף נפגש עם גדולי הדור ועם חברי הכנסת החרדיים.

בפני הרב פלדמן הובאו מקרים קשים כביכול של תלמידי ישיבות מהפריפריה ש"ניזוקו" בשל חוק הגיוס. אלא שמתברר כי כששהה בארץ הוצגו בפניו עובדות אחרות. בין השאר, כתבה לו הרבנית ציפורה עמית, רעייתו של ראש ישיבת קריית מלאכי הגר"י עמית, מכתב מיוחד בו היא מפרטת את נקודת מבטה על כל פרשת תלמיד הישיבה ישראל מאיר טולידנו, שעל מאסרו בגין עריקות קיימו ב'הפלג הירושלמי' הפגנות סוערות לפני מספר חודשים.

"כיכר השבת" מביא בפרסום ראשון את תמליל מכתבה המלא של הרבנית עמית, הידועה כאשת חינוך באופקים ומכירה מקרוב את משפחת טולידנו:

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"פונה אני אליכם כמי שמעצב ומכוון את דרכה של יהדות התורה בארה״ב, ועוסק בהעמדת תלמידים הרבה לתורה ולתעודה ולהשקפה ישרה".

"רציתי לספר את סיפורו של 'אסיר עולם התורה' ישראל מאיר טולידנו, אשר את משפחתו אני מלווה מזה שנים רבות. כשותפה לעבודה החינוכית הנעשית בסמינר אופקים, זכיתי לעזור לתלמידתי אסתר טולידנו שבאה מהמגזר הדתי לאומי ובנתה את עולמה הרוחני בסמינר אופקים, ולשדך אותה עם בעלה הרב שלום טולדנו, שזכה אף הוא להגיע מרחוק ולהסתופף בבית ד'. השניים הקימו בית לתפארת המפורסם בכל הקהילה באופקים כבית שחברו בו מסירות נפש לתורה ולאהבת חסד. ילדיהם אף זכו להתחנך במוסדות החשובים ביותר".

"בכל שלב מכריע בחייהם של בני הזוג היינו שותפים, והנה סיים בנם ישראל מאיר טולידנו, בחור נחמד עם הרבה מרץ, את הישיבה הקטנה, ובלחץ של מספר גורמים - לצערי גם אני הייתי שותפה בזה - הוא התקבל לישיבת "גרודנא״ באשדוד".

"הגיע עידן הגיוס והנער סר למשמעתו של הרה״ג ר׳ שמואל אויערבך ולא הלך להתייצב. הגיעו כמה וכמה צווים, וההורים ביקשו שילך להתייצב, אבל הנער סירב בעקשנות: 'אצלנו בישיבה שומעים לר' שמואל'. הגיעו משטרה צבאית פעם פעמיים ושלוש לבית ההורים ולא מצאה אותו, דבר שמבחינה חוקית החמיר את עונשו, עד שבסעודת פורים הפתיעו אותו שוטרים במדים, אסרו אותו והובילו אותו אל הכלא הצבאי".

ישראל מאיר טולידנו, העריק המדובר, זוכה לעידוד מהגר''ש אוירבך (צילום: באדיבות המצלם)
ישראל מאיר טולידנו, העריק המדובר, זוכה לעידוד מהגר"ש אוירבך (צילום: באדיבות המצלם)

"מאז חיי המשפחה אינם חיים. האב הרב שלום טולידנו הינו מפורסם בקהילת קודש אופקים-תפרח כמתמיד שאין לו אח ורע, יהודי שמגיע לבית בערבי שבתות כשעה לפני כניסת השבת, עד אז הוא שקוע ראשו ורובו בעולמה של תורה. והנה צרת הבן קפצה עליו והכריחה אותו לסגור את הגמרא ולהתרוצץ מעסקן לעסקן ליטול עצה מה לעשות".

"בו בזמן שבבית טולידנו תאניה ואניה - בני הבית שבורים ולא יודעים את נפשם מרוב צער - בירושלים, בחצרו של ר' שמואל אויערבך מנהלים ״חינגאות״ סביב תפיסתו של הנער. יש בידם בשר תותחים לנהל על גבו מלחמות, ״אסיר עולם התורה״ זועקים הפעשקווילים. 'נצא להפגנות, נאבק, נילחם'".

"ואני שואלת: על מה?? והלא אתם הכנסתם אותו לשם?! והשאלה הזאת רוויה בדם תמצית לבי, משפחה שבנתה את עצמה בכזו נקיות וישרות, למה להרוס בהינף יד את היציבות של הבית ולהכניס אותם למחול שדים שכזה?".

החגיגות בעת חזרתו של טולידנו לכלא, במוצאי הפסח (צילום: באדיבות המצלם)

"ומה עלה בגורלו של הנער? כאן האבסורד הגדול!!! ללכת ללשכת גיוס, לבצע הליך שלוקח לא יותר מחצי שעה - על זה נזעקו 'שומרי החומות' והרעישו עולם, זה 'יהרג ואל יעבור', אבל להימצא למעלה מ-50 יום בחברת פושעים מסוממים חלאת החברה הישראלית החילונית, לקבל השפלות יומיומיות מנשים מפקדות שיחסן אליך כאל אסיר שפל ומבצעות תרגילי השפלה כדי לשבור את רוחך, חיילות שמסתובבות בשטח בלבוש לא צנוע - זה לכתחילה, זה ״קידוש ד'...".

"הנער שקבל עידוד בלתי פוסק מהחצר הירושלמית האמין שהוא עושה קידוש ד', והוכנס מאחורי סורג ובריח. לליל הסדר קיבל ישראל מאיר חופשה מבית הסוהר והגיע לביתו, במוצאי החג ביקשו אותו להגיע לביתו של ראש הישיבה הרב שמואל אויערבך, האם התנגדה לכך ואמרה: ׳'אנחנו לא צריכים את הפרסום והחגיגות', אך מבית ראש הישיבה נאמר שר' שמואל אומר שלא צריך לשמוע לאימא. הנער נסע ללא ידיעת אימו לביתו של הרה״ג ש. אויערבך במכונית שרד,​ 'לימוזינה' בלע"ז, והתקבל בכבוד מלכים בשירים ובזמירות, 'אסיר עולם התורה'".

"מה יעשה נער שעלה לכותרות ומפטמים אותו בכבוד ובתהילה, ודאי שהדבר ערב לו ובפרט שהעטיפה לשם שמיים - וגדול הדור מחזק את ידיו. על זה נאמר: מפטמים עגלים על מנת לשוחטם. וההמשך היה, למחרת החג שהנער חזר לבית הסוהר הצבאי, מהר מאוד הבין שהוא בצרה גדולה. אביו ואימו התרוצצו מדיון לדיון, בבית המשפט נאמר להם שיש לו עורך דין מצוין ששכרו לו מטעם החצר. ההורים פנו אל העו"ד והלז אמר להם: אין לי אישור לדבר אתכם, לא אתם לקחתם אותי כעו"ד. האם התחננה לפניו 'אנחנו נשלם לך, תעזור לנו'. ברגע של אמת אמר לה העו"ד שבעצם שולחיו מעוניינים שהוא לא ישתף פעולה עם ההורים. העורך דין היה בבחינת כסות עיניים, ותפקידו היה לשרת את האינטרסים של ה'קנאים' לדבר ד׳. התרוצצות בלתי פוסקת מביקור לביקור בבית הסוהר הצבאי ומדיון לדיון בבית המשפט, אילצו את האב ר' שלום טולדנו הצדיק לסגור את הגמרא ושברו את ליבו".

טולידנו נישא על כתפי תומכיו (צילום: באדיבות המצלם)
טולידנו נישא על כתפי תומכיו (צילום: באדיבות המצלם)

"סוף דבר, הבחור איבד את מעמדו כבן ישיבה ולמעשה מעמדו כחייל לכל דבר. הבחור התחייב להתגייס לצבא תוך 25 יום ובאם לא יתייצב דינו כעריק, באם ייתפס עתיד שוב להיכנס לבית הסוהר הצבאי כאחד העבריינים על החוק. כאשר ביקשה האם את עזרתם של חבר הקנאים לדבר ד׳ לעזור לה בסבך, נענתה 'אנחנו לא יכולים לעזור'".

"יש לציין שלאחר 55 יום לשהותו בבית הסוהר הגיעו ההורים לקחת אותו הביתה, והנה הם פוגשים בקבוצה הירושלמית שדרשה בתוקף לקחת אותו לירושלים לחגוג את שחרורו. אמו של ישראל מאיר עמדה מולם ואמרה: 'את הנזק כבר עשיתם עכשיו אתם רוצים לרקוד על הדם???', ענה לה אחד מאנשי החצר הירושלמית: 'ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהם'. ענתה להם האם: 'אני בישלתי אותו? אתם בישלתם אותו'".

"ואנחנו עדיין בעיצומה של הדרמה: הנער חזך לישיבה אך הוא שרוי בחרדה עצומה מה יילד יום. בשבת שלאחר חג השבועות נסעו רוב מנין בני הישיבה לביתם, והוא לא יכול היה להגיע הביתה מחשש שמא ייתפס. היה עליו לחפש מקום מסתור. גם בני המשפחה שרויים בחרדה גדולה והאירועים הקשים השאירו את חותמם על בני המשפחה שמרגישים קרבן לדמגוגיה זולה. האם מוכנה לספר באופן אישי לכל מבקש את העוולות הנוראות שנעשו לבחור ולמשפחה. היא מרגישה שאט נפש כלפי צבור שצועק קידוש ד' ועושה חילול ד' בלי סוף ומרחיק בנים תועים מאביהם שבשמים. ברגע של אמת אמר להם העו״ד שלולי הרעש התקשורתי וההפגנות הפרועות היה יכול להוציא את הבחור בקלות מן הסבך".

"את המכתב אני כותבת בלב דומע, שנים של עמל לקרב יהודים לאביהם שבשמים. שנים של השקעה ומסירות לעזור לבתים להיבנות בתמימות ובישרות, הבית של משפחת טולידנו נבנה במסירות נפש עצומה ללא תמיכה משפחתית. בית של לשם שמיים. באים אנשים ובזדון ליבם מנצלים תמימות של נער, הופכים אותו ל'שהיד', ומגייסים אותו לבין שורותיהם. חופרים בור מכניסים אותו לתוכו וצועקים 'הצילו', ובארה"ב נותנים רוח גבית להתנהגות ברוטלית זו".

טולידנו נכנס ללימוזינה ששכרו עבורו אנשי 'הפלג' (צילום: באדיבות המצלם)
טולידנו נכנס ללימוזינה ששכרו עבורו אנשי 'הפלג' (צילום: באדיבות המצלם)

"מי שקרוב לעשיה בסמינר אופקים יודע כמה יגע ויזע מושקע בחינוכה של כל תלמידה, כדי להוציא יקר מזולל. כמה יגיעות מתייגעים על מנת לבנות בתים ולהעמידם על תילם, והנה באים אנשים להרוס את הבית במלחמות שקריות, שולחים זרי פרחים, בקבוקי יין ומגדנות כדי לשמן את גלגלי התעמולה. הזו היא דרכה של תורה??? כולנו סובלים בגלות אצל היהודים, אבל אבינו הזקן לימד אותנו איך מתמודדים עם ה'פריץ'".

"שנים רבות שהיהדות החרדית מתמודדת עם שאלת הגיוס, חדשים לבקרים מתחדשות הגזירות, מכירה אני במעט את הנושא, מתוך שבעלי ר׳ יהודה עמית שליט"א, שעוסק מזה יותר מ־40 שנה בקירוב רחוקים לדרך התורה והיראה משיבת 'קרית מלאכי' ומתמודד עם אין ספור מקרים של בחורים שאינם בעלי מעמד של 'בן ישיבה' בהיותם בעלי תשובה או יוצאי תיכונים חילוניים ומכיר את הסוגיה לאורכה ולרוחבה".

"הסוגיה היא קשה, אבל 'בתחבולות תעשה לך מלחמה'. יש דרך לחפש פתרונות, אבל לא בהליכה של ראש בראש עם מערכת החוק שחזקה מאתנו פי כמה וכמה. אחרי שהושגו הבנות כל שהם דרך העסקנים שלוחי דרבנן עם השלטונות, נוהגת החצר הירושלמית במדיניות של 'מושך באזני כלב', ומעוררת את הדוב מתרדמתו. ואני שואלת, מה יענו ליום דין אותם אנשי החצר על ששלחו נער שמור, חשפו אותו לחילוניות ופגמו בטהרת הלב שלו. וכי הוא חזר לישיבה עם אותה נקיות שיצא ממנה??? האם יכול הוא ללמד ברוגע ובנחת כשעל ראשו מרחפת סכנת גיוס? האם באמת דאגו לרוחניות שלו? הם באמת דורשי טובתו???".

"מכתבי רווי בצער ובכאב על משפחה שקשורים אנו אליה בקרבה עמוקה, שהוליכו אותם שולל וכשגילו את התרמית היה מאוחר. עכשיו הם משלמים על כך מחיר יקר. סיפור אחד מני רבים על כוחה של תעמולה שקרית המשאירה אנשים מדממים על אם הדרך וממשיכה לדרוס הלאה".

"את המכתב הזה כתבתי בעידודה המלא של אם הבחור ישראל מאיר טולידנו, הנכונה להשיב לכל שואל ולספר את פרטי הפרשה למען הסיר את המסווה מעל פניהם של זורעי זרע הפירוד בעם ישראל. תפילתי לבורא עולם, שדברי היוצאים מלב שבור על המחלוקת במחננו יאירו את המציאות באור הנכון, ונזכה במהרה שיקוים בנו הכתוב: 'והאמת והשלום אהבו'".

"החותמת בדמע - צ. עמית, רכזת חינוכית, סמינר אופקים".