בעקבות הדיון שהיה השבוע בכנסת בנושא האלימות כלפי החיילים החרדים, ראיתי את הריאיון בנושא עם ח"כ אמיר אוחנה, ואני חושב שאנו רואים תהליך איטי של הבנה על האופן בו צריך לטפל במעשי האלימות. ההבנה מגיעה גם מהצד החרדי וגם מהצד החילוני, ועם זאת, כיון שהניזוק העיקרי ממעשים אלה הוא הציבור החרדי, לכן חלה עלינו אחריות גדולה יותר. ואפשר לטפל בעניין ביעילות.
בצד החילוני ישנה כבר הבנה רחבה שמדובר במיעוט מטורף שאינו מייצג, הרוב המוחלט של הציבור החרדי איננו נוקט באלימות, וגם במקרים בהם יש חוסר הסכמה אידאולוגי מובהק. יש מספיק כלים לגיטימיים לנהל באמצעותם מאבק. ולמרות הבנה זו, עדיין העיתונות החרדית, ולא מעט פעמים גם נבחרי הציבור החרדים, נמצאים עומדים לצד הקיצונים האלימים. וזוהי הטעות הגדולה.
כתבתי על כך בעבר, וחשוב לחזור ולומר את הדברים את שישתרשו. המאורעות שמחוללים הקיצוניים המטורפים הם עברייניים לכל דבר ועניין, ואת הנזק המיידי סופגים השכנים. בכל מקום בו מתקיימת התפרעות, חסימת כבישים, שריפת פחים או שאר אמצעים אלימים אחרים, התושבים החרדיים במקום הם הנפגעים. ומעבר לטווח המיידי, כלל הציבור החרדי ניזוק. אמצעים אלה גם אם מועילים אולי לקצר מעצר של איזה עריק, הם פוגעים במעמדה של התורה ובמעמדם של שומריה בעיני כלל הציבור. הרי תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה, ומה יהיה דינם של תלמידי חכמים – או שרק נראים כאלה – אשר שורפים פחים ומשליכים אבנים? האם שנאת התורה בלב כלל העם שנוצרת שווה את שחרורו של אותו עריק?
ועם זאת, ישנה לא פעם התגייסות שגויה לטובת אותם מחרבים. כאשר המשטרה מבצעת פעולת אכיפה אלימה או לא מוצלחת, אזי נזעקים רבים וטובים, פוליטיקאים ועיתונאים, נגד אלימות השוטרים. אלימות זו וודאי שאיננה אידילית, אך לא פעם היא הכרחית. וגם כשאינה הכרחית, אין זה המקום לבקר אותה. קודם כל צריך לבקר ולנדות את המטורפים, אלה שהמשטרה באה למנוע מהציבור את נזקם. אותם צריך לגנות. כי ביקורת על המשטרה משתמעת כלפי חוץ כהגנה על הקיצונים.
האחריות שלנו היא למנן את הביקורת בהתאם למושאיה ובהתאם לסדר היום. את המשטרה אפשר וצריך לבקר, אבל לא כאשר על הפרק יש את מעשי הקיצוניים. לכן, את הביקורת על המשטרה צריך לשמור למועד מאוחר יותר, ואת הביקורת על הקיצוניים ומעשיים, צריך לפרסם מייד, ובקול רעש גדול. זה מה שיגרום לכולם להבין בלא ספק, כי המטורפים אינם חרדים, והחרדים אינם קשורים לקיצונים.
לכן, הדרישה של ח"כ אוחנה מחברי הכנסת החרדים לגנות את מעשי האלימות, במקומה עומדת. כי אותם אנשי ציבור וגם אותה עיתונות, נזעקה לבקר דווקא את המשטרה. וזו טעות שעליה אסור לחזור.
עלינו לא רק לגנות, אלא עלינו לבוא בדרישה למשטרת ישראל ליזום, להשקיע מאמצים ומשאבים, כדי לפעול נגד האלימים. עלינו לדרוש מהמשטרה להגן על החיילים החרדים, גם אם אנו לא מסכימים אתם. וכאשר המשטרה תעשה את מלאכתה, גם אם לא באופן מושלם, יש לתת לה את הגיבוי. כאשר החרדים הם שיבקשו את האכיפה, הם שיסייעו לה, והם שיסבירו אותה, לא יהיה לאף אחד ספק מה דעתו של הרוב החרדי ואיזה אידאלים הוא מקדש.