היום, יום שלישי, מציינים את צום שבעה עשר בתמוז - שהחל בשעת עלות השחר ויימשך עד לצאת הכוכבים.
חמישה דברים אירעו לעם ישראל ביום זה:
א. נשתברו לוחות ראשונות מפני חטא העגל.
ב. בוטל קרבן התמיד בימי בית ראשון.
ג. הובקעה העיר בחורבן בית שני.
ד. שרף אפוסטמוס את התורה.
ה. הועמד צלם בהיכל.
הימים שבין צום שבעה עשר בתמוז לבין צום תשעה באב נקראים ימי בין המצרים על שם הפסוק [איכה א', ג'] "כל רודפיה השיגוה בין המצרים".
ואמרו חז"ל שהם הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהם נכנסו האויבים לירושלים ופרעו פרעות בישראל עד יום תשעה באב שבו החריבו את בית מקדשינו ותפארתינו.
ולכן נוהגים כמה ענייני אבילות וצער מיום שבעה עשר בתמוז עד אחר כמה מהם תשעה באב.
הרב יוסף חיים אוהב ציון עם כמה מהדינים הנהוגים בשלושת השבועות:
א. יש להיזהר בימי בין המצרים שלא ללכת יחידי מתחילת שעה רביעית של היום עד סוף שעה תשיעית מפני קטב מרירי שהוא שד השולט בימים האלה וכן יש ליזהר בימם אלה שלא ללכת ברחוב בין חמה לצל.
ב. וכן יש להיזהר שמלמדים לא יענישו התלמידים, וכן ההורים יזהרו מכך בזמנים אלו, מפני שיש חשש סכנה בדבר.
הכותל המערבי
ג. כתב מהרח"ו בשער הכוונות [דף פט] שבימים אלו מנהג טוב וכשר הוא מאד לכל בעל נפש לשבת באבילות אחר חצי היום בכל אלו הימים ולבכות בכייה ממש על חורבן הבית, וטעם לעשות זאת אחר חצות היום הוא כי אז מתעוררים הדינים בסוד כי ינטו צללי ערב אשר לסיבה זו נשרף ההיכל אחר חצי היום ודבר זה עושה תועלת גדולה בנפש האדם וכ"ש בחצות הלילה.
והנה בשו"ת אור לציון ח"ג ע"מ רל"ח כתב שגם בשנת השמיטה שאין אומרים בא"י תיקון רחל אמנם בחצות היום יש לומר תיקון רחל ועיי"ש בביאורים מה שכתב בזה וכ"כ בחזון עובדיה בין המצרים ע"מ קכט.אמנם בערב ר"ח וכן בערב שבת וביום ר"ח אב אין אומרים תיקון חצות וכן המוהל הסנדק ואבי הבן אין אומרים תיקון חצות.כשאומר תיקון חצות יזהר שלא לישב על הקרקע ממש אלא ישים איזה הפסק בינו לבין הקרקע.
ד. בימים אלו נוהגים להימנע מלאכול פרי חדש או מללבוש בגד חדש כדי שלא לברך שהחיינו והגענו לזמן הזה שהרי הוא זמן פורענות ושבתות שבימי בין המצרים נחלקו הפוסקים אם אפשר לברך שהחיינו לדעת מרן הגרע"י זצ"ל בחזו"ע בין המצרים ע"מ קכ"ט ןאילך אפשר לברך אמנם לדעת הגרב"צ א"ש באורל"צ ח"ג ע"מ רל"ה גם בשבת אין לברך שהחיינו וכן נהגו רבים מבני אשכנז.
ה. במילה ובפדיון הבן שחלו בבין המצרים פשוט שמברכים שהחיינו כיון שהיא מצוה בזמנה ואי אפשר לדחותה.