בג"צ דחה את עתירת איש העסקים החרדי שבנו מסרב לגרש את אישתו העגונה, והכריע כי יהיה ניתן לפתוח בחקירה פלילית נגדו בשל הטענה כי הוא זה העומד מאחורי סירוב בנו לגרש את אישתו.
השופט דוד מינץ כתב בהכרעת הדין: "מקרה זה הוא קיצוני בנסיבותיו. מדובר כאמור בהליכי ביזיון שננקטו כנגד מי שאינו בעל דין ישיר להליכי המשפט המתנהלים בין הבעל והאישה ואינו תושב ישראל, שיציאתו מהארץ עוכבה. במקרה מעין זה נדרשת זהירות רבה עובר להטלת סנקציות, הן לפי פקודת הבזיון והן סנקציות פליליות אחרות. עם זאת בית הדין קבע ממצאים חמורים מאוד אודות העותר לאחר שמיעת הוכחות".
עוד כותב השופט: "בין היתר נקבע כי גרסתו לפיה הוא אינו קשור כלל לפרשיית העיגון וכי בנו מנהל את חייו באופן עצמאי ומעגן את אשתו משיקוליו שלו בניגוד לדעת העותר, לא רק שאינה אמינה אלא כוזבת ושקרית. טענתו שבנו "בן סורר ומורה" שאין לו קשר עמו כונתה על ידי בית הדין "מגוחכת ומבישה". אף נקבע באופן שאינו 5 משתמע לשני פנים כי לא הבעל הוא זה שמעגן את האישה, כי אם העותר".
השופט מינץ מוסיף: "לדעת בית הדין העותר אינו בבחינת מסייע לדבר עבירה, כי אם העבריין עצמו. אכן לפנינו באת - כוח העותר טענה לחפותו המוחלטת של העותר ולכך שבית הדין מיהר להסיק מסקנות שעה שהעותר לא הביא ראיות משל עצמו. ברם, העותר בחר במודע להימנע מהבאת ראיות הגנה מטעמו לפני בית הדין, וחרף טענותיו לחפותו, יש בממצאי בית הדין די כדי להצדיק את אי התערבותו של בית משפט זה בשיקולי היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגדו".
השופט יצחק עמית הוסיף: "המקרה שבפנינו מעסיק את בתי הדין הרבניים ואת בית משפט זה. כשלעצמי, התרשמתי כי כל הסאגה שבפנינו לא הייתה באה לעולם אילו מלכתחילה הכריז העותר כי הוא עומד לרשות בית הדין וישתף פעולה בכל הנדרש על מנת לחלץ גט מבנו הסורר. במקום זאת, וכפי שניתן להתרשם מפסקי הדין המקיפים והיסודיים של בתי הדין, בחר העותר להתעמת שוב ושוב עם הדיינים, באופן שלא ניתן להגדרה אלא כעזות מצח וכניסיון להלך אימים על בית הדין. וכזאת לא ייעשה במקומותינו".
בסיום דבריו הוסיף עמית: "אין לי אלא להמליץ לעותר "להחליף דיסקט" ולילך בדרך אחרת".