כשהסתיימה השואה התברר שהרבה ילדים יהודים שהצליחו לשרוד נשארו יתומים. ההורים שלהם נלקחו אל מותם במחנות הריכוז, והילדים הקטנים נשארו לבד. הרבה מנזרים נוצריים, אספו את הילדים, שמרו עליהם וגידלו אותם.
הרב הראשי לישראל הרב הרצוג הסתובב באירופה במשך חודשים רבים ועבר ממנזר למנזר, אסף את היתומים הרכים והקים בעבורם בית יתומים יהודי כדי שיגדלו כיהודים.
באחד הימים, הגיע הרב הרצוג אל בית היתומים גדול ומוכר באירופה וניגש לנזירה הראשית, הודה על הצלת היתומים היהודיים וביקש לקבל אותם בחזרה לעם היהודי, הנזירה הסכימה אך שאלה את השאלה המתבקשת, איך תדע מי כאן מתוך מאות הילדים שבמנזר, יהודי? הרי עברו חודשים רבים מאז ראו את הוריהם שנלקחו לתאי הגזים.
הרב הרצוג אמר לה אני אדע, הוא ביקש לכנס את הילדים לאולם המרכזי, עלה לבמה וזעק בהתרגשות "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". מיד עשרות ילדים קטנים רצו לכיוונו בבכי מר וקראו "אבא", "אמא".. הם נזכרו בשמע ישראל שהיו הוריהם אומרים איתם לפני שהלכו לישון, כל הילדים האלו הצטרפו לרב והגיעו לארץ ישראל. התפילה המפורסמת ביותר בתפילות היהודיות היא "קריאת שמע".
חלקה הראשון מופיע בפרשת השבוע ואתחנן אנו מצווים לקרוא קריאת שמע פעמיים בכל יום: בבוקר ובערב. נוסף על כך, התפילה מופיעה כמה פעמים נוספות בסידור התפילה. כך, חוץ מקריאת השמע הנאמרת בתפילת ערבית, קוראים שמע לפני ששוכבים לישון בלילה. זהו אחד הטקסטים היהודיים הראשונים שמלמדים ילד קטן, והיא גם התפילה שאומרים כשהאדם הולך לעולמו, בסוף הדרך.
ההצהרה המרכזית של השמע היא "השם אחד". חז"ל אומרים: "כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו".
בחסידות מוסבר שבכך אומרים לנו חז"ל לחשוב על הרעיון במשפט "השם אחד" המשמעות היא לא רק שיש אלוקים אחד, אלא שכל הבריאה הא אחד עם אלוקים. אין שום דבר מחוץ לאלוקים.
כשהרעיון הזה בתודעתנו אנו קוראים את שמע ישראל בכל מאודנו , אבל יותר מכך אנחנו מצליחים להפנים שאנחנו חלק מהאלוקות ומבינים את גודל הזכות והאחריות של כל אחד מאיתנו בתוכנית האלוקית ואת המשמעות הפנימית של כל מעשה שלנו.
יהי רצון שנזכה להבין את היותינו חלק ממשהו כל כך גדול ונזכה למלא את החלק שלנו כהכנה לגאולה שלימה שתבוא בקרוב ממש