האבא נפרד בדברי הספד: ביום שישי נפטר הילד דודי מילר ז"ל בן ה-12 לאחר מחלה קשה. "דודי תמיד היה ילד טוב שלמד, והוא פשוט רצה להמשיך את זה. זה קידוש ה' גדול, שבכל זמן פנוי בבית חולים הוא למד והתנהג באופן שכולם שם התפעלו מזה. הייתה לו שמחת חיים טבעית, והיא נשארה אצלו בכל התקופות", מספר אביו חיים בשיחה מיוחדת ומרגשת ל'כיכר השבת'.
דודי ז"ל היה חולה שנה וחצי, במשך חודשיים וחצי הטיפול היה כבעיה בברך, שזו הייתה האבחנה הראשונית, ואפילו עבר 2 ניתוחים. חיים אביו מגולל את שהתרחש אז: "הרב שמעון רגוביי מעזר מציון שלח ביופסיה לבוסטון - שהודיעו שיש גידול לא סרטני. רק אחרי עוד כאבים חזקים בברך וביופסיה נוספת, הסכימו כולם שזה ממאיר ואגרסיבי".
המסר של האב השכול, אותו לדבריו על כולנו להפיק. האזינו
כיצד מודיעים כזה דבר לילד?
"ביקשנו מהרב חנניה צ'ולק יו"ר עזר מציון שיעזור לנו להודיע לדודי על המצב הקשה, והוא שאל 'מי הכי חזק במשפחה?', כדי שיספר לדודי. עניתי שאני והתחלתי לבכות כמו ילד קטן. אני אחד שתמיד בוכה לקב"ה רק כשלא רואים, ופה זה התפרץ לי ככה לעיני כולם, בתור ה'חזק' במשפחה".
• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים
"בסייעתא דשמיא התחזקתי, הפסקתי לבכות ואז הלכנו עם צ'ולק והוא סיפר לדודי בנוכחותנו, שממחר הוא במחלקת אונקולוגיה. דודי קיבל את זה בגבורה, ורק שאל אם ינשור לו השיער, ונרגע קצת כשצ'ולק הסביר לו שהנשירה היא תגובה חיובית לתרופה, שזה אומר שהיא מועילה. בכל זאת דודי ביקש שאני יוריד לו את השיער, ולא התרופה - וככה עשיתי".
כיצד התמודד דודי עם המחלה והניתוק מהחברה?
"במחלקה, כשהוא היה בסוף כיתה ה', קנינו לו טאבלט כשר שבו הוא צפה בשידור חי בכיתה שלו בתלמוד תורה בוסטון, דרך מצלמה מיוחדת שהותקנה שם. הוא אפילו עשה מבחנים שהחיידר שלח למייל של המחלקה בבית חולים, והאחיות כבר התרגלו שבין תוצאות הבדיקות הן מדפיסות גם מבחנים בתורה".
"אנחנו עוד התחזקנו בזכותו: כשהיה בריא נהג ללכת איתי לחלק אוכל של עזר מציון למשפחות נזקקות, אז גם בבית חולים אחרי כל סעודה בשבת היינו ממשיכים את הנוהג וחילקנו אוכל במחלקות הילדים, לשמחתו".
כיצד הוא חש לקראת הסוף?
"דודי כמובן דאג מהעתיד, אבל אחרי אסון טביעת הבן של הרב מיכאל לסרי, דודי היה חוזר על דבריו ש'אבא נתן ניסיון ולא שואלים אותו למה, אם הוא החליט לבחור בנו אז זה מה שטוב', ורק הודה לקב"ה על כל פרט, עם כל שיפור לטובה שהיה".
האב הכאוב אף מוסיף ומספר, כי "בכל המצבים - ציצית וכיפה לא ירדו ליום אחד מהגוף של דודי. זה היה חשוב לו מאוד".
לסיום, חשוב לחיים להדגיש את הדברים הבאים: "המסר שאני רוצה להעביר, שבטח דודי היה רוצה שכולם יקחו איתם, הוא שכשאבא - הקדוש ברוך הוא - נותן לנו לעמוד בניסיון, צריכים לעמוד בו מתוך אמונה, עם כל הכאב, ולנסות להמשיך עד כמה שאפשר בלימוד התורה ולראות אם אפשר לעשות קידוש ה' בכל רגע נתון. לראות את הדברים הטובים, את חצי הכוס המלאה, שיש בתוך כל הדברים הקשים".
