אז על מה הרעש? אני שמחה כי גדלתי בשנה,והחכמתי ואני מוכנה לפנות את הבמה לדור הבא.
לעיתים אני כל כך מרחמת על נשים שנלחמות עם פגעי הזמן והטבע וחולקות מלתחה אחת (באופן פאתטי) עם בנותיהן הצעירות מכירה סבתא צעירה שאוסרת על נכדיה לקרא לה ״סבתא״ אלא בשם חיבה אחר.. (סבתא זה תואר של כבוד)
נשים בגיל מבוגר יותר הן הון אנושי שלא יסולא מפז בנסיון חיים , בכלים שנרכשו בעמל רב, בראיה הרחבה שלהן, אם אתן שואלות אותי ממש לא מתחשק לי לחזור לגיל 20 על בוסריותו, וההבדל בין האמא של בכורי (20 שנה) לבן האמא של בן הזקונים שלי (37 שנה) הבדל תהומי,בגישה, בהשלמה, בעיקר ותפל, בהכלה.
אני מסוגלת להתמודד עם הקמטים והצלוליטיס והשכחה, וגלי החום וגלי הקור, והדיאטה האיטית והקפאין שנותן אותותיו בלילה.. רק על דבר אחד אני לא מצליחה להתגבר עם הזמן שחולף האהבה (והחרדה!!) הבלתי פוסקת לנכדים ..
]]>
