בסיס קליטה ומיון. אילוסטרציה - כולם אשמים – ואנחנו מה? // הרב דב פוברסקי
בסיס קליטה ומיון. אילוסטרציה (צילום: פלאש 90)
אאא

הבג"צ אשם – כי הוא שונא דת, לא פחות. השמאל אשם, לפיד אשם – ואנחנו יראי ה' נרדפים על עצם היותנו. ממש כמו שנאמר "עשיו שונא ליעקב". רק שאני לא כל כך בטוח מי הוא יעקב ומיהו לצורך הענין עשיו במקרה דנן.

נכונה העובדה שבג"ץ מנותק מהעם, נכונה העובדה שהשופטים נכנסים לנושאים כבדי משקל ומכריעים בדברים שהם עצמם לא לוקחים עליהם כל אחריות, או צורך לממש, ולהעביר מן הכוח אל הפועל; נושאים שלא תמיד יש מי שיודע ויכול לבצעם. כך יוצא איפה, שהם לא לוקחים אחריות - לא עליהם ולא על השלכותיהם.

כזו היא טבעה של מערכת משפטית, רק שטוב היתה עושה אם לא היתה נכנסת לנושאים שאין לה מה לחפש בהם ואין מקומה להכריע בהם. שופטי בג"ץ, בניגוד לפוליטיקאים - עד כמה שמילה זו נשמעת מגונה - הם, ורק הם, עדיין נבחרי העם בבחירות דמוקרטיות חופשיות, ולא שופטי בית המשפט העליון, שמזמן חרגו מכוח העוצמה שבידם והעשירו את סמכותם, ללא מגבלות של ממש.

ההיסטוריה והניסיון מהעבר מוכיחים מעבר לכל ספק, שבכפיה לא מסיגים דבר, אלא להיפך. הראשונים שלימדו זאת, הם אנחנו – הראשונים שלמדו זאת על בשרם, אלו הם: מאז קמה המדינה, אנו מנסים לכפות את הדת על אחינו החילוניים. המטרה נשגבה, לא פחות.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

יש את משל חז"ל הידוע, על אותו אדם שחפר מחתרת בחדרו באוניה, ולשאלת רב החובל על מעשיו התמוהים, ענה החופר כי זהו חדרו ואין זה מעניינו של איש כיצד הוא נוהג ופועל בחדרו הפרטי. ענה לו רב החובל ואמר, "שוטה שבשוטים, הרי אם תחפור חפירה בחדרך, כולנו נטבע במצולות הים. עליך לחדול מיד ממעשיך".

המשל והנמשל דומים מאוד, ממש כתאומים סיאמיים. בשני המקרים צריך להפסיק את החפירה, גם במשל וגם בנמשל, רק הבדל אחד קטן בכל אופן מצאתי. ההבדל הוא בדרך הפעולה: באוניה, יש לעצור בידיים, בכוח של ממש, את אותו תמהוני, חופר החפירה - ובנמשל, לא ניתן להפסיק את החפירה כנגד הדת, בכוח, בהפגנות, בקללות ובגידופים. גם לא בכוח החוק, ובטח שלא בדרך של זריקת אבנים, שריפת תחנות, ופחי אשפה – אף אחד לא משתכנע מכך ומקבל ערכים כאשר הם מועברים בדרך זו של אלימות ותוקפנות.

הנה עובדה: האוטובוסים יובילו את המתרחצים לחוף הים, המרכולים ייפתחו, במרכזי קניות כאלה ואחרים, והשבת תצא מחוללת, או - אם תרצו - החפירה באוניה רק תעמיק ותתעצם.

אילו היינו משכילים שלא לכפות עצמנו ואת אמונתנו הקדושה והטהורה על אחינו החילוניים, אילו היינו מכבדים אותם באשר הם, היינו משיגים הבנה ואמפתיה לרגשותינו, ויתרה מכך - היינו משיגים את התקרבותם לדת היהודית ולמסורת.

כיום יש שנאה, תיעוב, והתרחקות מובנית ומושתתת מכל הקדוש והיקר לנו כעם יהודי. אז מי הוא יעקב ומי הוא עשיו בעניין זה? מקום למחשבה.

עכשיו התחלפו היוצרות: כופים עלינו להתגייס לצה"ל, בפסיקה האחרונה של בית המשפט - המנותק, כבר אמרנו. התוצאה: צה"ל הופך להיות "שונא דת", כזה ה"לוחם כנגד בני התורה". הכתובת כבר הייתה כתובה על הקיר, הם החילונים כתבו אותה ולא אנחנו. לא מזמן, ממש לפני כמה דקות, זמן קצר לפני שהחלפנו את התפקידים.

כי בכפייה משיגים את ההפך.

עכשיו אחוזי הגיוס ירדו פלאות. יש בתוכנו כאלה שישמחו על כך, ויש שיצירו על מסגרת יצירתית שהולכת, בעצת ובפקודת בית המשפט הגבוה לצדק, לרדת ממדף ההיצע, לנחשלים, למתקשים ללמוד בישיבה, ונראה את אותה קבוצה פוקדת שוב את 'הברזלים' שבצמתי הרחובות בערי החרדים במקרה הטוב, ובמקומות אחרים חלילה במקרה הגרוע יותר.