דף עו
א. מקשינן דנאסור את כלת אשתו דומיא דכלתו, ודחינן 1. לאביי ממעטינן מאשת בנך היא. 2. רבא מייתי דליכא לאוקמי הכי משום דאיכא למיפרך מכל הצדדים: למ"ד דון מינה ומינה צריך שתהא בסקילה, ופרכינן למ"ד סקילה חמורה דהוא חמור שכן אמו בסקילה משא"כ אשתו דקילא שאמה בשריפה. 3. כיצד בת אשתו בשריפה וכלתה בסקילה, ודחי הוא עצמו יוכיח דבתו בשריפה וכלתו בסקילה. 4. אף למ"ד שריפה חמורה איכא למפרך שאין לחלק בין אמה לכלתה, כמו שאצלו אמו וכלתו שוין דבסקילה, לכן א"א שכלתה תהא בסקילה. 5. למ"ד אוקי באתרה צריך שתהא בשריפה דומיא דאמה, ופרכינן למ"ד סקילה חמורה שהוא חמור שאמו בסקילה משא"כ אשתו. 6. וכן אף למ"ד שריפה חמורה איכא למפרך, שיש לחלק בין בתה לכלתה כמו שבתו וכלתו חלוקין, לכן א"א שכלתה תהא בשריפה.
ב. מנין דחייב על בתו מאנוסתו 1. לאביי בק"ו מבת בתו, דאינו עונש מן הדין אלא גלוי מלתא בעלמא. 2. לרבא ילפינן אזהרה מבת אשתו בגז"ש הנה, ועונש מגז"ש זמה. 3. לאבוה דרבי אבין ילפינן מיתורא ובת איש כהן שהיא בשריפה, ואין לומר שאביה הבועלה לא יהא בשריפה כמו בועל בת כהן דאינו בשריפה, היות והכא אביה הוא המחללה, או דאל"כ אדינא דמאן מוקמת ליה.
ג. קרא אל תחלל את בתך להזנותה 1. לאבוה דרבי אבין אתיא לאזהרה לבתו מאנוסתו. 2. לא תחל אתי לאיסור למסור את בתו לביאה שלא לשם אישות. 3. לאביי ורבא אתי כר"א למשיא בתו לזקן. 4. לר"ע למשהה בתו בוגרת, וזהו עני רשע ערום.
ד. הפסוקים שנאמרו על ההנהגות 1. המשיא בתו לזקן, ומשיא אשה לבנו קטן רחוק מפרקו, והמחזיר אבידה לגוי, נאמר עליו למען ספות הרוה את הצמאה. 2. האוהב את אשתו כגופו, ומכבדה יותר מגופו, והמדריך את בניו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפרקן, נאמר עליו וידעת כי שלום אהלך. 3. האוהב את שכניו, והמקרב את קרוביו, והנושא בת אחותו, והמלוה סלע לעני בשעת דחקו, נאמר עליו אז תקרא וה' יענה.
ה. באש ישרפו אותו ואתהן, לרי"ש את אחת מהן והיינו חמותו, ולר"ע את שתיהן והיינו חמותו ואם חמותו, ופליגי 1. לאביי נחלקו רק במשמעות אי אם חמותו ג"כ נכתבה בהדיא. 2. לרבא פליגי בחמותו לאחר מיתת אשתו, דלרי"ש בשריפה ולר"ע רק איסורא.
ו. דיני רוצח 1. חייב: בהכהו באבן או בברזל, אם יש בה מלא אחיזה. 2. על תחיבת ברזל חייב אפילו בכל שהוא. 3. כבשו שישאר בתוך המים אף שלא הוא דחפו לשם, שנאמר או באיבה לרבות את המצמצם. 4. דחפו למים או לאש ומת, אם היה יכול לעלות משם פטור. 5. שיסה וגירה בו כלב או נחש פטור. 6. אחז נחש בידו והשיך בו, ר"י מחייב דסובר ארס נחש בין שיניו עומד לכן המכיש בסייף והנחש פטור, וחכמים פוטרין דסברי שהנחש מעצמו מקיא את הארס ולכן הנחש בסקילה והמשיך פטור.
שאלות לחזרה ושינון
א.מנין שכלת אשתו אינה אסורה עליו דומיא דכלתו (6)
ב.מנין לאסור בתו מאנוסתו כדין בתו מאשתו (3)
ג.למאי אתי קרא אל תחלל את בתך להזנותה (4)
ד. כיצד ראוי להתנהג עם קרוביו (3)
ה.מחלוקת רי"ש ור"ע מהו באש ישרפו אותו ואתהן, פלוגתא דאביי ורבא במאי פליגי והנפ"מ (2)
ו. המקרים ברוצח והדיעות מי חייב (6)
לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com