אאא

ר' ישראל היה אחד מחסידיו של רבי שמואל הרבי הרביעי של חב"ד, יום אחד נפל בנו של ר' ישראל למשכב עם מחלה קשה מאוד, הרופאים שהגיעו לבקרו אמרו להורים השבורים שאין בידם להושיע, בצר לו נסע ר' ישראל לבקש את ברכת הרבי, רק זה מה שיכול להציל את בנו, לאחר מסע של כמה שבועות הגיע ר' ישראל אל הרבי באמצע חג הסוכות, הגבאי הסביר לו שבמשך ימי החגים אי אפשר להיכנס אל הרבי לשיחה אישית, אך לאחר הפצרות רבות ומשהבין הגבאי שמדובר בפיקוח נפש הכניס אותו אל הרבי, הסדר אצל הרבי היה שהיו כותבים את הבקשה על דף ומגישים לרבי, מקובל היה בין חסידים, כי אם הרבי לוקח בידו את הפתק מיד הנכנס, אזי תבוא הישועה, אך אם הרבי אינו מושיט את ידו לקחת את הפתק אלא מורה להניחו על השולחן, סימן הוא כי אפסה תקווה חלילה...

נכנס ר' ישראל, מושיט את ידו למסור את הפתק לידו של הרבי, אולם הרבי מורה לו להניח את הפתק על השולחן. ר' ישראל מבין את משמעות הדבר, הוא פורץ בבכי ויוצא מחדרו של הרבי בהבנה שאפסו התקוות.

ליל שמיני-עצרת הגיע. עומד ר' ישראל בין כל החסידים וליבו שבור. שמחת התורה אופפת את כולם. זקנים וצעירים רוקדים במרץ, ועל השמחה מנצח הרבי. אך ר' ישראל אינו מסוגל להזיז את רגליו. מחשבותיו נשואות אל הנעשה בביתו ובמשפחתו. הוא חושב לעצמו מי יודע אולי כבר אירע הגרוע מכול... לפתע התעשת והחל לומר לעצמו: "חסיד אתה? הלוא שמחת-תורה היום! איך אתה מערב את צער הגוף עם שמחת הנשמה. כנס אל תוך ים השמחה ויהי מה". לא נתן ר' ישראל למחשבותיו הקודרות להשבית את השמחה, ותיכף הצטרף למעגל הרוקדים. חיבק את ספר-התורה, ונסחף ביחד עם כולם בשמחה עילאית. כך רקד כל החג, והסיח את דעתו ממחלת בנו האהוב.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

עם סיום החג נכנס ר' ישראל אל הרבי לבקש את ברכת הדרך וכלל לא הזכיר את בנו, אך לפתע הרבי פונה אליו בפנים מאירות ושמחות ואומר לו "בפעם הראשונה שנכנסת וביקשת בעבור בנך, לא ראיתי שום דרך להצילו; אולם כאשר בשמחת-תורה התעלית על עצמך, הגברת את הנשמה על הגוף ושמחת בשמחת התורה באמת – קרעת את גזר הדין, בנך יצא מהמשבר ורפואתו קרובה לבוא"...

רבי יוסף יצחק הרבי הקודם של חב"ד כתב: את... השעות של שמיני-עצרת ושמחת-תורה צריכים לייקר במאוד. בכל רגע אפשר לשאוב אוצרות בדליים ובחביות, בגשמיות וברוחניות, וכל זה על-ידי הריקודים"

מה באמת כל כך מיוחד ביום הזה? שמחת תורה הוא היום שבו אנו חוגגים את סיום קריאת התורה במשך השנה והתחלתה מחדש, הדבר המיוחד הוא שבסך הכל התורה היא ספר שמכתיב לנו את החיים, מה לאכול ומתי לעבוד ואיך לחיות, בטבעו, האדם לא אוהב שאומרים לו מה לעשות, גם אם הוא יודע שהבוס יכול להגיד לו את הכללים בעבודה או הרופא יגיד לו את ההגבלות הרפואיות שלו הוא יקבל את זה אבל בטח לא ישמח בהגבלות אלו ובכל זאת אנחנו רואים שהיום הכי שמח בלוח השנה היהודי הוא שמחת תורה בו אנו שמחים עם התורה שמכתיבה לנו איך לחיות, הסיבה היא שיהודי מבין שהתורה היא זו שנותנת לו חיים וההגבלות של התורה הם בעצם אלו שמגלים לו את תכלית הבריאה ואת הדרך הנכונה להשתמש בעולם שלנו.

הריקודים והשמחה בשמחת תורה נותנים לנו כוח לשמוח כל השנה וכפי שראינו בסיפור בכוח השמחה ניתן לפרוץ גם את השערים שכבר היו נראים נעולים ללא אפשרות לפתיחה, נעשה כולנו השתדלות גדולה ללכת לשמוח עם התורה ביום המיוחד הזה ובזכות זה נזכה שהקב"ה ייתן לנו את כל הסיבות להיות בשמחה כל השנה.