הגאון רבי נחום לבין, ראש ישיבה לצעירים ברחובות, במכתב נוקב, המתפרסם לראשונה ב"כיכר השבת", בעקבות מעצר נכדו בכלא הצבאי בגין השתמטות מצה"ל לאחר שלא התייצב בלשכת הגיוס.
במכתבו הכואב והמטלטל, מבכה הרב לבין את מעצר נכדו - ומאשים את מובילי המהלך של אי ההתייצבות במעצר. הרב לבין מסביר במכתבו כי הכניעה לשלטונות הצבא בכלא, כמוה כשירות צבאי לכל דבר ועניין, ובניגוד למי שהולך לצבא מחמת החובה המוטלת על כל מי שאינו בן ישיבה - זה נעשה מרצון.
הרב לבין מסביר כי גדולי ישראל שהכריעו להתייצב, עשו זאת בשל חששם מביטול התורה שייגרם כתוצאה מאי התייצבות, חשש שמצדיק את עצמו לאור התוצאות של דרך 'הפלג', שהובילה לעשרות עריקים בכלא הצבאי ולהפגות שנשמכו שעות ארוכות.
את מכתבו חותם הרב לבין בשורה נוקבת: "הדברים נכתבו מתוך כאב עמוק, אין מחילה למפתים, לא בזה ולא בבא".
"כיכר השבת" מגיש את המכתב המלא:
"נמצאנו למדים, שהבא להתחסד חסידות אמיתית, צריך שישקול כל מעשיו, לפי התולדות הנמשכות מהם. ולפי התנאים המתלוים אליהם. לפי העת, לפי החברה, לפי הנושא ולפי המקום. אם הפרישה תוליד יותר קידוש שם שמים ונחת רוח לפניו, מן המעשה עצמו - יפרוש ולא יעשה. או, אם מעשה אחד במראיתו הוא טוב, ובתולדותיו או בתנאיו הוא רע, ומעשה אחד רע במראיתו וטוב בתולדותיו – הכל הולך אחר החיתום והתולדה, שהיא פרי המעשים באמת.
"ואין הדברים מסורים אלא, ללב מבין ושכל נכון, כי אי אפשר לבאר הפרטים שאין להם קץ, וד' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה. ומעשה דר' טרפון יוכיח [ברכות י']: שהחמיר להטות כב"ש ואמרו לו: "כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל", אף על פי שמחמיר היה. וזה שענין מחלוקת בית שמאי ובית הלל היה ענין כבד לישראל מפני המחלוקת הגדולה שרבתה ביניהם, אבל סוף סוף נגמר שהלכה כבית הלל לעולם, הנה קיומה של תורה שגמר דין זה ישאר בכל תוקף לעד ולעולמי עולמים. ולא יחלש בשום פנים. שלא תעשה תורה חס ושלום כשני תורות, ועל כן לדעת המשנה הזאת, יותר חסידות, הוא להחזיק כבית הלל. אפילו לקולא, מלהחמיר כבית שמאי. וזה לנו לעינים. לראות, אי זה דרך ישכון אור, באמת ובאמונה, לעשות הישר בעיני ד'. [מס"י פרק כ']
"גם יש ללמוד מדברי ה"מסילת ישרים", שהמיעוט החולק על רבותינו, אפילו היו צדיקים כבית שמאי, היה אסור להם לפלג את עולם התורה. וכש"כ שסיבת מחלוקתם שונה כפי שיבואר בהמשך.
"עי' בפרקי אבות [פ"ב מ"ט] אמר להם [רבי יוחנן בן זכאי] צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר, עין טובה. רבי יהושע אומר, חבר טוב. רבי יוסי אומר, שכן טוב. רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר, לב טוב. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך, שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר עין רעה. רבי יהושע אומר חבר רע. רבי יוסי אומר שכן רע. רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם, אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום ברוך הוא, שנאמר [תהלים ל"ז] לווה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. רבי אלעזר אומר לב רע, אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך, שבכלל דבריו דבריכם:
"והנה דעת התנא שאמר עין טובה, מובנת מאד, מאחר שהיא מדת ההטבה, שאמר עליה הלל הזקן, שהיא התורה כולה ואידך זיל גמור. גם אלו שאמרו שכן טוב וחבר טוב, מובנת, מאחר שהאדם נמשך אחרי סביבתו, אין אפשרות להשתפר בסביבה רעה, וגם ברורה מאד הדעה שהכל מיסוד לב טוב. אך דעת רבי שמעון, שהמעלה העיקרית שהיא צריכה להוביל את הרוצה לעשות רצון קונו, היא המעלה של הרואה את הנולד, צריכה באור. ונראה עפ"י מה שאמר להם רבי יוחנן, שבכלל דבריו דבריכם, ואיך כלולה המעלה של הרואה את הנולד במעלה של לב טוב.
"אין ספק שכוונת רבי שמעון, באמרו שיש לראות את הנולד, שכל מעשה יש לבדקו לפי התוצאות היוצאות ממנו, ועפי"ז לדעת מה לקרב ומה לרחק. ובהתאם לזה דברי המסילת ישרים, שמעשה הנראה טוב אולם תוצאותיו רעות, הוא מעשה עבירה. ולהפך, מעשה הנראה רע, אולם תוצאותיו טובות הוא מעשה מצוה. ואמר רבי יוחנן, שענין זה כלול במעלה של "לב טוב". כי הרוצה באמת לעשות טוב, בלי ספק שיכריע לפי תוצאות המעשה. ואם ראית אדם שבחר לעשות מעשה שתוצאותיו גרועות, אין ספק שהוא חסר במעלת הלב.
"לאור הדברים הנזכרים מתבארת כשמלה, הוראתם של רבותינו, גדולי הדור שעבר, ויבדל''ט הגדולים החיים עמנו, בענין הגיוס של בני התורה. הם מורים לנו שיש להתייצב בלשכת הגיוס לקבלת דחייה, כי התוצאה של מעשה זה הוא לימוד תורה בלא הפרעה כלל, וצמיחתם הנפלאה והפלאית של היכלי התורה יוכיחו. ומה שהביא רבותינו למהלך הזה, ליבם הגדול. שבאמת אוהב תורה בלא גבול, וחרדתם הנוראה להמשך לימוד התורה בישראל.
"ולכן ההולך לקבל פטור עושה מעשה מצוה. ולעומתם הבוחרים בדרך של עריקה מהצבא והפגנות רחוב, הרי התוצאה של המעשים האלו, ישיבה בכלא הצבאי. והנה, מה מהות הגיוס, העמדת עצמו לפקודתם של אנשי הצבא, והרי נתינת עצמו לכלא הצבאי, גם בזה נותן עצמו לפקודת אנשי הצבא, וא"כ זאת התגייסות לצבא וליחידה שהיא מהגרועות שבצבא, יחידת הכלא הצבאי, שהוא גרוע מהצבא עצמו.
"וא"כ המהלכים שהביאו לכך, הם מעשה עבירה. ויש לחשוד מה בליבם של מובילי המהלך הזה. ונדגיש שאין ההנהגה בזה, ובשאר ענייניהם, משל התלמיד חכם, שכאילו עומד בראשם, אלא של הרוצים להשתלט על עולם התורה, כמכתבו הידוע של מרן שר התורה שליט"א, ומשתמשים בתלמיד חכם ככסות עיינים.
"נמצא לסיכום, שהעריקים המפגינים, הם המתגייסים, באמת. וההבדל בינם לבין אותם שיצאו מהיכלי התורה לעסוק בפרנסתם, שמכורח המציאות הוצרכו להתגייס - שנגדם יצאו אותם עריקים בחרב ובחנית - שאלו שעוסקים לפרנסתם, גיוסם היה מתוך כפיה, ואילו העריקים הם המתגייסים מרצון. וברור, שלו אהבת התורה היתה באמת יוקדת בליבם, היו מצטרפים לבני התורה האמיתיים, ונוהגים עפ"י הוראת רבותינו מצוקי ארץ, שהורו ומורים לנו, מהי הדרך ללמוד תורה בלא הפרעה.
"נעתיר לבורא עולם, שיפתח את עיני צעיריהם, שהם בגדר של תינוקות שנשבו, שיבינו את הכזב שבפי מוביליהם, ישובו להיכלי התורה האמיתיים, ויצטרפו גם הם ללגיונו של מלך מלכי המלכים.
"הדברים נכתבו מתוך כאב עמוק על צעיר במשפחתי שפיתוהו וגויס, אין מחילה למפתים, לא בזה ולא בבא".