מתוך האוסף: "מגיד דבר", אנקונה שבאיטליה, 1550 - האוסף  היקר והעתיק יועתק לאחר 100 שנים
מתוך האוסף: "מגיד דבר", אנקונה שבאיטליה, 1550 (צילום: באדיבות ספריית המדינה של רוסיה)
אאא

ההסכם ההיסטורי שייחתם היום יסיים למעלה ממאה שנות סכסוך בין הספרייה הלאומית לספריית המדינה של רוסיה.  במרכז הסיפור – למעלה מעשרת אלפים ספרים מודפסים, כתבי יד נדירים ואלפי יצירות מימי הביניים בשלל תחומים מדעיים, פילוסופיים ותורניים.

"אוסף גינצבורג" קוראים לו, ושוויו בעת שנרכש על ידי הספרייה הלאומית, בשנת 1910, עמד על 20 מיליוני דולרים. כיום הוא לא יסולא בפז ונחשב לאחד הגדולים והמקיפים שבאוספי כתבי היד היהודיים. לא רק כתבי יד עתיקים ונדירים מימי הביניים יש בו, כי אם גם היקף נרחב של חומרים מחקריים מאותה התקופה.

ההסכם, כך מקווים בהנהלת הספרייה, יעניק גישה מקוונת לחוקרים מישראל ומהעולם – מבלי לפגוע בטענתה של ישראל לבעלות על האוסף. בזאת תסתיים (אולי) מחלוקת ארוכת שנים בין ישראל לרוסיה בנוגע לבעלות על הספרייה היקרה והנדירה.

על פי הדיווח ב-ynet, אם לא יהיו זעזועים דיפלומטיים של הרגע האחרון, צפויות ישראל ורוסיה לחתום בירושלים במעמד חגיגי במיוחד על ההסכם היסטורי, שבמסגרתו מתחייבת ספריית המדינה של רוסיה, "ספריית לנין", לערוך דיגיטציה לכל "אוסף גינצבורג" הנמצא בה כבר למעלה ממאה שנים, ולהעביר את העותקים לספרייה הלאומית הישראלית.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

האוצר הספרותי שנבנה במשך שלושה דורות היה שייך לברון דוד גינצבורג, בן למשפחת בנקאים ידועה, חוקר וסופר, שמשפחתו נמנתה עם המשפחות היהודיות הבודדות שהוענק להן תואר אצולה על ידי הצאר. האוסף נחשב באותה התקופה לגדול והמקיף בעולם לכתבי יד יהודיים, והוא נרכש בשלמותו על ידי הספרייה הלאומית מידי אלמנתו של גינצבורג בשנת 1910, במטרה להגדיל את אוסף הספרייה הלאומית שהייתה אז בראשית דרכה.

תמורתו שילמו לאלמנת הברון חצי מילון רובל, שווי ערך לכ-20 מיליון דולר של אותם הימים. אך יחסי המלחמה המתוחים בין רוסיה לאימפריה העות'מנית באותן שנים הובילו לכך שהאוסף נותר ברוסיה, ולבסוף הולאם במסגרת המהפכה הבולשביקית.

ניסיונות מאוחרים יותר להשבתו כללו גם נסיעה של מי שלמים יהיה ראש ממשלת ישראל, דוד בן גוריון, לרוסיה - בבקשה להעבירו לישראל, אך כל הניסיונות לאורך עשורים עלו בתוהו. העמדה הרוסית הרשמית, אגב, טוענת כי הבעלות הישראלית על האוסף לא הוכחה כנדרש.

לדברי מנהל אגף האוספים בספרייה הלאומית, ד"ר אביעד סטולמן, סדרת פגישות שהתקיימו בשנים האחרונות בין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, היא שהביאה לבסוף להבטחה לדיגיטציה של האוסף כולו באופן שיאפשר לחוקרי הספרייה גישה מלאה לתכניו, שחלקים מהם נמצאים היום בגרסת מיקרופילם בספרייה.

בספרייה מקווים כי תהליך הדיגיטציה של כתבי היד באוסף יסתיים בתוך כשנתיים, ואולם לספרים הרבים והייחודיים בו אין עדיין צפי. בספרייה הלאומית מתכוונים להעלות את הגרסאות הדיגיטליות לאתר הספרייה דרך "כתיב", ולאפשר גישה און-ליין לאוסף כולו.

את התהליך היקרה והמורכב תממן "קרן פרי" המסייעת בשימור מורשת, בבעלות המיליארדר זיאוודין מגומדוב, יו״ר קבוצת סומה וקרן פרי. מגומדוב נרתם לפרויקט לבקשת נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, וידידו הלורד ג'ייקוב רוטשילד, מתורמי הספרייה, שאף סייע בגיבוש ההסכם בין הצדדים, שניהם ישתתפו במעמד החתימה על ההסכם, לצד השר לירושלים ומורשת זאב אלקין, שגריר רוסיה בישראל אלכסנדר שיין ובכירים נוספים.

שגריר רוסיה בישראל אמר בתגובה כי "הגישה האלקטרונית לאוסף גינצבורג מגבירה את הנוכחות המשותפת הרוסית-יהודית בעולם, ומחזקת תדמית אובייקטיבית של תרומת עמינו לציביליזציה העולמית". לדבריו, רוסיה מייחסת לאוסף גינצבורג מעמד של אוצר לאומי-תרבותי. "הצעד הזה מעיד על כך שכבוד שווה ניתן לזהות לאומית של כל עמי רוסיה, כולל העם היהודי. בפדרציה הרוסית קיימים תנאים נוחים לחיים חופשיים של הקהילה היהודית".

בתגובה להסכם הודה יושב ראש דירקטוריון הספרייה הלאומית, דוד בלומברג, לקרן פרי על תרומתה - והוסיף כי "תרומה זו, המצטרפת לתמיכת קרן פרידברג והמשרד למורשת וירושלים, מאפשרת לנו להמשיך את תנופת הנגשת אוצרות התרבות והרוח לקהל הרחב בארץ ובחו"ל".

הלורד ג'ייקוב רוטשילד אמר כי "במשך שנים מנסה הספרייה לקבל את האוסף וכעת, הודות לקרן פרי ולראשי הספריות בישראל וברוסיה - ההסכם קורם עור וגידים". הלורד הוסיף וציין: "כמי שמופקד על נכסי ישעיהו ברלין, שהוא צאצא ישיר של משפחת גינצבורג, אני רואה בכך סוג של סגירת מעגל".