אתן לא מעשנות אך צורכות ניקוטין, והרבה

החציל הוא ללא ספק המלך של המטבח הישראלי, אבל הוא מסתיר מאחוריו עבר לא קל והווה אפןף בניקוטין. אוהבות חצילים? זה בדיוק עבורכן. כמה עובדות נחוצות לפני שאתן הולכות לבחור את החציל לשבת (מאמע)

(צילום: שאטרסטוק)

אנחנו אוהבים אותו בסלט, באפיה ובלעדיו סביח הופכת להיות מנה משעממת. החציל מזמן הפך להיות הבאנקר בכל בית, אז כדאי שנעשה לו קצת כבוד ונדע עליו קצת מעבר למה הצבע והטעם שלו.

א': באנגלית נקרא החציל Eggplant שפירושו "שיח ביצה" והסיבה לכך היא כי כשגילו הבריטים את החציל (בהודו) הוא היה קטן ולבן ודומה בצורתו לביצה. מקור השם בעברית הוא שינוי קל מהשם שלו בערבית "חיצל"

דומה לביצה, לא? (שאטרסטוק)

ב': הדעה הרווחת היא שמקור הירק הזה הוא בהודו, ועובדה זו גורמת לבני המקום להוקיר את הירק הזה והחליטו להעניק לו את התואר של "מלך הירקות" תכל'ס אם תציצו בתפריטים במסעדות בארץ ותראו את כמות המנות בהן הוא מככב תבינו שגם אצלינו הוא מלך

ג': אמנם צבעו של החציל המוכר לנו הוא סגול, אך ניתן למצוא אותו גם בצבעי לבן, ירוק, וסגול - לבן

תאווה גם לעיניים (שאטרסטוק)

ד': מכורים לחציל? כנראה שזה בגלל הניקוטין. החציל הוא הירק עם כמות הניקוטין הגבוהה בטבע, ב9 ק"ג של חציל יש כמות ניקוטין זהה לזו של סיגריה.

ה': טעמו של החציל קשור לכמות הגרעינים החבויים בו, ככל שהוא מכיל יותר גרעינים כך יהיה טעמו מר, בוחרים חציל? הרימו שני חצילים בעלי גודל זהה ובחרו בקל מביניהם.

שאטרסטוק

ו': החציל הוא בכלל לא ירק. עכשיו קראו מההתחלה ובמקום ירק קראו פרי.

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

Mame לאישה הדתית