היה יהודי שהיה גר בשכנות לביתו של הרבי מליובאוויטש, כל פעם שהרבי היה יוצא מביתו והיה רואה את אותו יהודי היה מניד ראשו לשלום, יום אחד ראה את הדוור עובר ליד הרבי והרבי הרים את ידו ונופף לו לשלום, שאל היהודי את הרבי למה לי הרבי רק מניד את הראש ולדוור הגוי הרבי מרים יד לשלום? ענה לו הרבי "מעולם לא הרכנתי את ראשי בפני מי שאינו יהודי".
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על יעקב שיוצא מבאר שבע והולך לחרן, בדרך הוא עוצר לנוח, לוקח מאבני המקום ושם מסביב לראשו, מסביר רש"י "שהיה ירא מפני חיות רעות" ולכן שמר על ראשו, קצת מוזר שהוא פוחד מחיות רעות ושומר רק על הראש, האם החיות לא יכולות לפגוע בחלק אחר בגופו?
מוסבר בתורת החסידות, שגדר האבנים שיעקב שם מסביב לראש היתה בעצם הגדרת מטרות לקראת הדרך אליה הוא יוצא, יעקב יודע שחרן היא מקום נמוך מאוד מבחינה רוחנית, החיים הולכים להיות שונים לגמרי ממה שהיה רגיל בחממה של בית אביו יצחק, כהכנה לכך יעקב שם את הגדר מסביב לראשו, כדי להדגיש שגם כאשר יצטרך להתעסק ברעיית צאן ובעבודה עם לבן הארמי, הראש יישאר נקי לעבודת השם וכך ישפיע גם על כל הגוף שההתעסקות בענייני העולם תהיה בהשפעת הראש שמחובר לקב"ה.
מטרת החיים שלנו כיהודים בעולם היא לא לברוח מהעולם, אנחנו נמצאים בחרן ושם צריכים להתעסק בענייני העולם, אבל עלינו לזכור את הפסוק "יגיע כפיך כי תאכל" הידיים הם אלו שמתעסקות בעניינים הגשמיים והראש נשאר נקי לעבודת השם, כשנזכור לעבוד בצורה כזו נזכה להמשך הפסוק "אשריך וטוב לך"
יהי רצון שנזכה להרחבה גדולה בגשמיות, אבל נזכור שכל הגשמיות היא רק כלי לעבודת השם ולרוחניות.
בזכות העבודה בדרך זו נזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.