עזבת את הדרך? אין לך בית לחזור אליו - להוציא ילד מהבית? זה מה שעוברים ההורים
עזבת את הדרך? אין לך בית לחזור אליו (צילום מסך מתוך "כיפת ברזל" / שידורי קשת 12)
אאא

השבוע גלגלה ההשגחה העליונה ונפלה לידי הקלטה מאחת מתוכניות הרדיו החרדיות, ההקלטה הינה בת אורך של כ-25 דקות. בדרכי לבית ה' שבראשותי הדלקתי את ההקלטה, אני חייב לציין שהיו אלה 23 דקות ו-51 שניות מהמיוחדות והמרגשות בחיי.

ההקלטה הינה של הסופר ואיש החינוך הרב חיים ולדר, ובה הוא מספר סיפור מצמרר על נערה שעוזבת את בית הוריה ודרך חייהם ומתנכרת לכל הדברים הקדושים של הוריה, אך הוריה במסירות ואדיקות שומרים על קשר חם, מכיל, תומך ואפילו אוהב, והזמן עושה את שלו ונסיבות כאלו ואחרות מחזירות אותה חזרה לדרך הוריה. אך הפתעה קשה ומרגשת מצפה לה ברגע שהיא מחליטה לספר להוריה על שובה לדרך התורה והמצוות (מומלץ לחפש את ההקלטה ולשמוע בקשב רב).

בדורנו ישנם מלאכים רבים וטובים שאוחזים ענפים בפרדס הנוער, אלו צדיקים מסורים שפועלים ועושים המון למען הנוער. שמעתי לאחרונה מאחד מצדיקי הדור שאמר ש"כל אותם פעילי נוער מגינים על הדור במלאכתם הקדושה". מי שעוסק עם נוער נתקל לא פעם בשאלה של הורים כואבים ומשפחה כואבת שמחד אוהבים את ילדם גם כשהוא בוחר דרך שונה (אולי זמנית) ומסכימים לעשות בשבילו הכל, אולם מאידך לא פעם מפריעה להם הנוכחות הנוכחית שלו בבית, ולעתים מפריעה הדוגמא השלילית לאחים האחרים של הבית. "משפט שלמה", את מי יעדיפו? מה לעשות?

ראשית ברור ששאלה כזו חייבת להישאל לאינדיבידואל ולרב גדול שקרוב למשפחה, ולא ניתן לענות עליה ככלל גורף במיוחד כשיש ילדים נוספים בבית, אך כן ניתן לשוחח על קווים כלליים מסוימים, גם כאשר נער בכל גיל מחליט לנטוש את דרך הוריו ומשדר כלפי חוץ אנטיות וזה בא לידי ביטוי באופי ובסגנון מוחצן, צריך לזכור שהנער מנסה לבדוק את הגבולות עם הוריו ולא גבולות של אסור ומותר (את זה הוא יודע היטב), אלא גבולות של אהבה של הוריו ומשפחתו כלפיו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חינוך ילדים' ותישארו מעודכנים

זהו מבחן בתת מודע ובמודע, הוא איננו מתכוון להכעיס והוא אינו נהפך לאיש רע. הוא בבלבול עצום ונפשו חסרת מנוחה, כל אורח חיו משתבשים והוא בחוסר יציבות נפשית מוחלטת. (ואולי יעידו על זה כמות החוזרים בשאלה ששמו נפשם בכפם). קיימת בפנימיותו מלחמת הישרדות שתלויה בתובנה האם באמת נישאר לו אי שקט ורגוע שזהו "בית הוריו ומשפחתו", או שמא זה תעתוע זמני והמשפחה לא באמת אוהבת אותו.

לעיתים הוא ינענע את יסודות הקשר המשפחתיים לא מתוך רצון לקעקע את היסודות אלא כי הוא נתפס עליהם והם העוגן שלו מחד, ועוד הוכחה למלחמה הפנימית שלו מאידך. אם בשלב זה נשחרר לו את חבל האחיזה בתוך הים הסוער של חייו, כמוהו כאדם שזרקו אותו במצולות ים אל מול המון גלי הים, היציבות המשפחתית היא אשר תתן לו את היציבות בהמשך החיים וברגעי ההתמודדות.

לעיתים המחיר כבד, ההורים צריכים לשלם בנפשם וכדי בזיון וקצף, פרצופים מכאן והערות משם, נידוי לא רשמי של חלק מהמשפחה שמסרבים רשמי לקרב את האח האובד, ועוד ועוד, אך הורים ומשפחה אשר ישימו למול עיניהם את היעד הסופי וידעו ששלמות המשפחה היא סוד האיש היהודי, יתבטלו מעיניהם כלא יהיו כל אותם צרי אופק המחמיצים פנים וחורצים את גורל נפש יקירם בעד האידיאולוגיה המדומה שלהם שמחירה מחיר נפש בישראל, כאשר בני המשפחה ישימו תובנה זו אל מול עיניהם תוקל להם הדרך, והנשמה תישא את הגוף על כל המשתמע מכך בביטחון ושמחה.

לא בדיתי מליבי את הדברים הללו, הרש"ר הירש בפרשתנו הוא אשר מנחה אותנו לתובנה זו, יעקב אבינו בראשית דרכו למציאת זיווגו מבקש סייעתא דשמיא על עקרונות האיש היהודי:

(בראשית פרק כח פסוק כ) שלמות נפשית מבקש לו היהודי הראשון, בדרכו ליסד לו בית, ואחר: ונתן לי - ללא מתנת בשר ודם -, לחם לאכל ובגד ללבש, כדי לעמוד בכבוד בחברה; הוה אומר: פרנסה ומעמד אזרחי; והבקשה השלישית שחיה ותחיה תמיד בלב כל יהודי: בשלום, ובסופו של דבר: בית אבי, קשרי משפחה שלא יינתקו.

(בראשית פרק כט פסוק א)  הנה הוא הפך לאיש אחר: לא עוד "ויצא יעקב", כי אם וישא יעקב רגליו. לא רגליו של אדם מוליכות אותו, לא הגוף נושא את הרוח, אלא האדם נושא את רגליו, הנשמה החיה באדם נושאת וסובלת את גופו. מתוך השקפה כזאת ילך גם יעקב לקראת עתידו, ובמקלו בידו, הוא מלא בטחון ושמחה.

הכותב הינו ראש בית המדרש ברקאי- ישיבת ההסדר החרדית חיספין