'גפילטע פיש' בלי 'חריימה' - ביקורת אלבום
(צילום: מתוך יוטיוב)
אאא

לפעמים הרעיון עולה על סך חלקיו ואפילו על התוצאה הסופית זה מה שקורה באלבום החדש ומעורר הסערה של המפיק נודע יוסף משה כהנא האיש מאחורי סדרת האלבומים הפופלרית והמצליחה  'לחיים טיש'. כהנא החליט הפעם לבחור בניגוני ופיוטי עדות המזרח שמבוצעים על ידי מיטב הזמרים במוזיקה החסידית האותנטית ובהברה חסידית כבדה.

המטרה לדבריו הייתה להכיר את הפיוטים הנפלאים גם לאשכנזים שמכירים פחות את מסורת יהדות המזרח ובעצם להנגיש אותם לציבור החסידי-אשכנזי. עד כאן אכן רעיון נפלא. בתור מי שמעריץ את חומרי הפיוט של יהדות המזרח העמוקים מיני ים עם טקסטים שחלקם נכתבו לפני יותר מאלף שנה על ידי גדולי הפייטנים בהיסטוריה היהודית שמחתי מאד על הרעיון המבורך. אלא שציפיתי למעט יותר כבוד לסגנון ורוח המוזיקה המקורית.

כהנא באמצעות המעבד יהודה גלילי עשו עבודה יפה מבחינה אסתטית. זה נשמע בסאונד האיכותי ובעיבודים מושקעים אלא שזה פשוט "כובס" חזק מידי ללא שאריות מזרחיות גם במקצבים (ולא... הורה זה לא מזרחי) וגם בעיבודים שהלכו למעמקי המערב או המוזיקה הלטינית כמעט בלי נגיעות מזרחיות שהיו יכולות להתבצע בקלות על ידי כמה נגנים אותנטיים שהיו משנים לחלוטין את האווירה היותר מידי 'שטיבעלית' של האלבום.

נראה כי המפיקים ברחו מכל מה שיאתגר אפילו מעט את המאזינים של האלבום. אפילו מבחינת בחירת השירים. אני מעריך שאת רוב שירי האלבום מכירים גם "פרידמנים מתים", מדובר בשירים דוגמת 'אשורר שירה', 'אגדלך', 'חביבי' וכדומה, שכל בחור ישיבה אפילו אשכנזי מכיר היטב ולא באמת מדובר בהכרת חומרים מזרחיים נסתרים. בעטיפת האלבום נאמר כי המפיקים התייעצו עם הפייטן משה חבושה בבחירת השירים אך נראה שאת הרשימה הסופית יכל להרכיב כל מבין קטן מאד בפיוט המזרחי. חבושה יכל להיות לדוגמא חלק בלתי נפרד מההפקה גם בתור נגן מוכשר בעוד ובכינור וודאי כמפיק שירה לזמרים הבאמת מרגשים ומעולים של האלבום.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

באלבום משוררים באמת ברגש מדבק, זאנוויל ויינברגר, יענקי דסקל, אייזיק האניג, לוי פאלקוביץ' לצד כמה ילדי פלא שמפליאים בטונים מדהימים. הביצועים הקוליים איכותיים, אך נטולי כמעט כל גוון מזרחי, שלא באשמת הזמרים שרחוקים מז'אנר זה מאד ומעט הכוונה יכלה להרים את התוצאה עוד למעלה. דואט אחד לפחות עם זמר מזרחי "אמיתי" יכל לשדר את הכבוד שלדעתי חסר באלבום למוזיקה המזרחית. הבחירה בהברה החסידית עד להברה האחרונה יצר גם עיוותים מגוחכים כמו "חביבי קה חביבי" שנשמע מאולץ ולא זורם.

אם לא הייתי מכיר בכלל את השירים והייתי מאזין להם לראשונה באלבום, הייתי נהנה מאד, שכן מדובר בתוצאה נקייה ומוקפדת ועם זמרים מצוינים ודווקא מאלבום שמציג את עצמו כאלבום מחווה לשירי גדולי עדות המזרח אני מצפה ליותר.

בכל מקרה אל תפספסו את "לך קלי" בלחנו של יאיר גדסי, אחד הלחנים הכי טריים באלבום הזה, שזוכה לביצוע מעולה במיוחד של אייזיק האניג. ואת "עזרני קל חי" שהפך לשיר טנגו ארגנטינאי. תוכלו למצוא באלבום גם ביצוע מעניין ל"ישמח משה" המרגש והיפיפה של ג'ו עמר, ביצוע שביחסיות לאלבום בעיקר בפתיחה מביא מעט (מידי) אותנטיות שמזכירה את הביצוע המקורי.

בפרסומת שהופצה לאלבום הוא הוצג כגפילטע פיש עם חריימה אלא שכאמור החריימה נעלמה מזמן לתוך קציצת הגפילטע פיש מבלי זכר לא בטעם ואפילו לא בריח, סרטון נוסף מצהיר כי "מזרח ומערב מתנגשים" אני מסכים עם ההגדרה הזו אלא שבהתנגשות המזרחיות כנראה התרסקה לגמרי. למרות כל הביקורת, כפי שפתחתי הרעיון שעומד מאחורי האלבום הוא בהחלט מבריק ומבורך. האלבום במידה ויהיה חלק מסדרת אלבומים כזו שתעמיק גם לחומרים מעט יותר "מזרחיים" ועם ביצועים יותר מכבדים ואותנטיים יכול להפוך לאחד מפרויקטי התרבות היותר חשובים של השנים האחרונות.