חמישה חודשים לאחר הטבח בחלמיש, היום (רביעי) יתקיים בבית המשפט הצבאי ביהודה (מחנה עופר) דיון טיעונים לעונש של המחבל הרוצח הנתעב שרצח את בני משפחת סלומון - האב יוסי סלומון, הבן אלעד ואת הבת חיה הי"ד, ופצע קשה את האם טובה.
בני המשפחה צפויים להגיע בשעה 9:30 לדיון ולדרוש משופטי בית המשפט לגזור עונש מוות על המחבל עומאר אל-עבד בן ה-19 מהכפר כובאר. בני המשפחה ישאו דברים בדיון, כחלק מהטיעונים לעונש.
בין הדוברים יהיה דן לנדא, אביה של מיכל סלומון, שהצילה את ילדיה לאחר שהצליחה להימלט עמם לקומה השנייה. מיכל עצמה בחרה שלא להגיע לדיון הטעון. מצד המשפחה השכולה יתייצבו לדיון גם הבת, אורית מרכוס, וחן סלומון, רעייתו של הבן שמואל.
בדברים שכתבו לקראת הדיון, ופורסמו הבוקר ב"ידיעות אחרונות", מספרים השלושה על הכאב שאיתו מתמודדת המשפחה מאז האסון - ומבקשים לגזור על המחבל את העונש המרבי.
"כך ישבה משפחת סלומון, חוגגים את בוא החיים החדשים והבית היה מלא אור. והאור והשמחה התמימה הציתו את חמתו של בן השטן. לבית פרץ הרוצח, נשמה שחורה מלאה תאוות רצח, ששה לקראת הרגע בו תוכל להרוג ולדרוס", כותב לנדא, אביה של מיכל. "מיכל סיפרה על פניו המחייכות של המרצח שראתה כשפרץ לבית. פנים שמחות המעידות שלא מדובר במאמין ההולך למלא חובה קשה, אלא בבעל יצרים הנחפז להשביע את תאוותו. הנבל מניף את הסכין, דוקר ודוקר ולא שבע מלשפוך את הדם. אלמלא עצר אותו הכדור מאקדחו של החייל ע', היינו עומדים היום מול עשרה קברים".
"בתי מיכל, שנקרע ממנה החצי השני של נשמתה, שאיבדה את אהובה ואלוף נעוריה, נותרה ללא החבר איתו חולקים את השמחות והתקוות, שיחד איתו מתחזקים כשקשה ומתעודדים בעת צרה, ללא תומך במטלות היום-יום של גידול המשפחה. נשארה עם קולות הכאב, עם התמונה הנוראה של אלעד אהובה נושם את נשימותיו האחרונות. עם הזיכרון של רגעים נוראים בהם לא ידעה אם סכין המרצח לא תשיג גם אותה ואת ילדיה. סכינו של המרצח לא נחה והיא מכה שוב ושוב ופוצעת את הלב - בשולחן הקידוש והחגים, וימי ההולדת, והיום הראשון של הילד בבית הספר, והביקור בגינה", כותב חמיו של אלעד הי"ד.
בדבריהם מספרים בני המשפחה על גבורתו של אלעד, שנאבק במחבל עד מוות. "אלעד גילה אומץ לב רב כשהסתער בידיים ריקות על המחבל החמוש בסכין ונלחם בו עד שהוכרע. בפעולה זו איפשר לאשתו מיכל להבריח מהחדר את ילדיה ועיכב את המחבל".
אורית מרכוס, שאיבדה את שני אחיה ואביה בפיגוע, מספרת: "במחי יד נכנס הרוצח לבית, דקר את חיה והיא ברחה החוצה, משם עבר לאמא, דקר אותה פצעים קשים ומשם המשיך לאבא. אמא ראתה את אבא נופל על הרצפה ואת אלעד נאבק במחבל, יימח שמו, שהמשיך לדקור את אבא ואלעד ללא רחם. מיכל, אשתו של אלעד, עלתה עם הילדים לקומה השנייה, וכך חייה שלה ושל הילדים ניצלו. באפיסת כוחותיה עלתה אמא לקומה השנייה מדממת ופצועה. חיה, שברחה החוצה, צעקה, והגיע השכן שירה במחבל וניטרל אותו. כך מנע ממנו להמשיך במסע הרצח שלו. חיה נפצעה קשה, לא שרדה ונפטרה".
"את כל האינפורמציה קיבלתי דרך החדשות וכך הבנתי שמשפחתי נרצחה. ביחד עם בעלי נסענו לבית החולים לשמוע על מצבה של אמא. כשהגענו אמא הייתה בניתוח חירום. כאשר התעוררה שאלה אותי 'מה עם אבא? מה עם אלעד וחיה?' - ואני הייתי צריכה לספר לה שכל הקרובים והאהובים שלה נרצחו. אמא פרצה בבכי קורע לב. מבית החולים יצאנו ללוויות של שלושה אנשים, חמש משפחות שנהרסו".
אורית מספרת גם על הקושי של בני המשפחה להתאושש: "הלילות קשים, מתעוררים באמצע הלילה והתמונות הקשות צפות ועולות, המחשבות לא פוסקות והסיוטים קשים. חנוכה, שהיה חג של שמחה וימי הולדת, הפך לחוויה קשה של חוסר, עצב גדול, בכי וכאב. אני מתקשה לשמוח ולחגוג, מתרחקת ונמנעת מחברים. כל אחד מאיתנו, שלא היינו בבית בזמן הרצח, מרגיש רגשות אשם על כך שלא היינו איתם, ואולי יכולנו לעזור. אחי הקטן שמואל יושב בבית, לא מסוגל לעבוד ומרגיש רגשות אשם על מה שקרה מכיוון שחגגו את הולדת בנו ועל כך שלא היה שם להציל אותם או לעזור. אינו מסוגל להמשיך בחייו. אני מבקשת לראות בו נפגע של פעולות איבה".
גם חן סלומון - רעייתו של הבן שמואל ואמו של התינוק שחגגו את לידתו באותו ליל שבת מחריד — מספרת על הסיוטים שלא מרפים: "מתלווה התחושה שאותנו שכחו. אנחנו לבד במערכה, אין סיוע מהמדינה. זה כנראה לגיטימי לאבד אבא ושני אחים יום אחרי שנולד לך בנך הבכור, ואני, במקום לעצור לרגע כמו כל אישה שיולדת להחלים מהלידה, להתרגש מהאושר שנכנס למשפחה, או לתת לעצמי להתפרק — לא הייתה לי אפשרות. אני רק מנסה להיות חזקה בשביל בעלי, משפחתי ובשביל הילד שלי, כי אני יודעת שלא מגיע לתינוק שלי לשאת על כתפיו את כל הכאב הזה".
כזכור, לאחרונה הגישה משפחת סלומון עתירה לבג"צ בעניין הריסת ביתו של המחבל. בעתירה שהוגשה בידי עו"ד חיים בלייכר ועו"ד מנשה יאדו מארגון חוננו אשר מלווים את בני המשפחה במיצוי זכויותם כנפגעי עבירה דורשים בני משפחת סלומון כי תושלם הריסתו של הבית, כולל קומת מגוריהם של שאר בני המשפחה.
בעתירה נכתב כי הריסת הקומה התחתונה בלבד הינה מעשה תמוה, המאפשר לבני המשפחה להתגורר בבית, בניגוד לחוק המאפשר את הריסתו של כל הבית ובנוסף גם פוגע קשות ביכולת ההרתעה כנגד הטרור, שהיא יסוד הסיבה להרס הבית. וכן כי הריסה חלקית משדרת חולשה, פוגעת בהרתעה וגם מותירה למשפחת המחבל אחיזה קניינית בקרקע.
בסיכומה של העתירה נכתב: "עתירה זו הוגשה בשם משפחת סלומון ששלושה מבניה נטבחו ע"י רוצח שפל וחייהם לא ישובו להיות יותר כמו שהיו. ייתכן מאוד והרתעה מוגברת כנגד הטרור וסביבת גדילתו הייתה מונעת אסון נורא זה.
את המתים איננו יכולים להשיב אך בכוחנו לפעול ולהתריע על אוזלת היד כנגד אותו טרור אכזרי והרסני. לקרובי הנטבחים ובניהם יהיה נחמה פורתא אם ע"י פעילותיהם ימנעו בעתיד פשעים דומים.
העותרים פונים לבית המשפט הנכבד להורות למשיבה להשלים את המלאכה אותו החלה ולהרוס את הבית כליל למען יראו וייראו כי לרוצחים שפלים אין מחילה ומעשיהם לא ישתלמו. העותרים מבקשים מבית המשפט הנכבד לאפשר למשיבה להחזיר לעצמה את יכולת ההרתעה כנגד הטרור ובכך לקיים את החובה הבסיסית כלפי אזרחיה להגן על חייהם וביטחונם".