בעשור האחרון חלה עלייה במספר הישיבות התיכוניות החרדיות, המשלבות במסגרותיהן גם לימודי חול. רק בחמש השנים האחרונות נפתחו 13 ישיבות כאלה, בנוסף ל-5 הוותיקות שקיימות כבר יותר מעשור, ועמן גדל גם היקף הלומדים בהן - העומד נכון לעכשיו על מספר שיא של 3,000 תלמידים.
יצויין, כי אין בתחקיר זה משום מתן לגיטימציה לתופעה זו, בה כידוע נאבקים גדולי ישראל בעקביות במשך שנים רבות. מדובר במצב נתון, רבים יוסיפו אף עגום, וכל שסקירה מקיפה זו באה לבדוק, האם יש מי שמנצל אותו לרעה.
העובדות הן, כי בעוד ופתיחתן של ישיבות נוספות הייתה אמורה לכאורה לגרור את שכר הלימוד בישיבות הקיימות כלפי מטה, כמצופה מהגברתה של התחרות בתחום, בפועל שכר לימוד זה טיפס כלפי מעלה, ומגיע כיום בחלקן לסכום שיא של למעלה מ-30,000 ש"ח בשנה, סכום המתקרב רק לעלות הלימודים במוסד האקדמי הפרטי היקר ביותר בישראל, המרכז הבינתחומי בהרצליה, אשר גובה מתלמידיו כ-40,000 ש"ח בשנה.
יצאנו לבדוק מה מצדיק שכר לימוד גבוה כל כך? מה הדרכים להתמודד עמו? והאם גם בנים למשפחה חרדית ברוכת ילדים, שהוריהם אינם יכולים להרשות לעצמם לשלם כאלו סכומים, יוכלו להתקבל לאחת מהישיבות התיכוניות האלו?
למרות המלגות, תלמידים מתקשים לעמוד בתשלום
שיאנית שכר הלימוד הינה ישיבת 'מערבא', הגובה מתלמידיה סכום של כ-36,000 ש"ח בשנה. למרות הסכום הגבוה, בישיבה לומדים כיום 156 תלמידים בארבע כיתות. כפועל יוצא של שכר הלימוד הגבוה, תלמידי הישיבה מגיעים יחסית מבתים בעלי רקע סוציו-אקונומי גבוה. כך, למשל, בנו של איש העסקים לב לבייב הינו בוגר הישיבה, וכמוהו בניהם של אנשי עסקים חרדיים נוספים.
בהקשר זה, מעניין לציין את שיעורם הגבוה של חרדים בני עדות המזרח מקרב תלמידי הישיבות התיכוניות, הרבה מעבר לשיעורם מתוך הציבור החרדי ובישיבות הקטנות. לפי כמה מנהלי מוסדות, הסיבה נעוצה בכך שהחיבור של בני עדות המזרח לעולם הישיבות הקטנות הינו צעיר יחסית, עניין של דור או שניים, בעוד בקרב הציבור האשכנזי החיבור עתיק יותר. לכן עם היווצרותן של "אלטרנטיבות" חרדיות עם לימודי בגרות - הם הראשונים להיענות להן.
כשאנו שואלים את הרב אברהם גרינבוים, ראש ישיבה 'נהורא', אף היא במקומות הראשונים בכל הנוגע לשכר הלימוד, מה הסיבה לתופעה, הוא מסביר: "אנו נותנים לתלמידים דברים רבים שמשרד החינוך לא מממן, שזה כולל את שעות הלימוד מ-2:00 בצהריים ועד 9:00 בערב, 3 ארוחות ביום ברמה גבוהה, הפעלת פנימיה ברמה גבוהה במתכונת מלאה עם צוות הדרכה גדול במיוחד. כמו כן, צוות ההוראה שלנו גדול יותר מהדרוש, ואנחנו מממנים 43 אברכים הלומדים עם תלמידי הישיבה. בנוסף לכל זה אנו מקיימים פעילויות העשרה לתלמידי הישיבה".
לשאלה האם אי פעם שכר הלימוד בישיבתו, אשר עומד על 28,800 ש"ח בשנה, גרם לתלמיד מתאים שלא להתקבל ללימודים, עונה הרב גרינבוים בשלילה: "זה לא קורה מאחר והישיבה מפעילה קרן מלגות ייעודיות מטעמה לצורך ההורים שאין באפשרותם לשלם את שכר הלימוד במלואו".
קביעה זו של הרב גרינבוים אינה מקובלת על כלל ראשי הישיבות התיכוניות החרדיות. הרב בצלאל כהן, העומד בראשותה של ישיבת 'חכמי לב', בין החדשות שהוקמו בשנים האחרונות, טוען כי שכר הלימוד בישיבות הוותיקות יותר אכן מהווה אתגר משמעותי עבור תלמידים רבים.
"בישיבות הוותיקות, שם השכר לימוד יותר גבוה, שמעתי על הורים שרצו לשלוח ולא שלחו", אומר הרב כהן. באשר לישיבתו, שכר הלימוד בה הינו מהנמוכים ועומד על 14,400 ש"ח בלבד. "אצלנו לא ראיתי מקרה שהורים לא שלחו בגלל השכר לימוד", טוען כהן. עם זאת הוא מודה כי הוזלת שכר הלימוד הייתה גורמת ליותר הורים לשלוח את ילדיהם לישיבות תיכוניות חרדיות. באשר לישיבתו, מסביר כהן, כי שכר הלימוד של ההורים מכסה בקושי חצי מעלות ההשקעה בתלמידים, והפער מכוסה באמצעות תקציבי משרד החינוך ותרומות.
בזכות פא"י: תקציב של 4 מיליון ש"ח בשנה
ישיבה יוצאת דופן בהקשר הזה הינה 'נהרדעא', שהוקמה על ידי הסתדרות פועלי אגודת ישראל (פא"י). מנתוני רשם העמותות עולה, כי עלות ההשקעה בכל תלמיד בישיבת נהרדעא היא מהגבוהות בתחום, ועומדת על סכום של 85,000 ש"ח בשנה. לעומת זאת, שכר הלימוד בה הינו עדיין מהנמוכים ועומד בממוצע על 18,000 ש"ח בשנה בלבד.
הפער הגדול בין ההשקעה לבין שכר הלימוד, מוסבר בעיקר הודות לגב הכלכלי החזק של הישיבה - הסתדרות פועלי אגודת ישראל - גוף ותיק ובעל נכסים היסטוריים רבים שמזרים מדי שנה לישיבה מיליוני שקלים. כך, לדוגמה, על פי רשם העמותות, בשנת 2016 הוזרמו על ידי פא"י כ-4,000,000 ש"ח לישיבת נהרדעא. בהקשר זה מעניין לציין כי מאז שנת 2003 הזרימה פא"י סכום דמיוני של 40,000,000 ש"ח למוסדות החינוך השונים שבבעלותה, בכללם גם ישיבת נהרדעא.
לשאלת שכר הלימוד הגבוה בתחום מסביר חנוך ורדיגר, מזכ"ל פא"י ומנהלה של הישיבה, כי "התשלום גבוה ביחס לישיבה רגילה, מאחר ולימודי בגרות ברמה גבוהה ניתנים על ידי מורים בעלי ותק ותארים מתאימים, ועלות שכרם גבוהה. זאת לעומת ישיבות רגילות בהן אין לימודים תיכוניים". עוד מוסיף ורדיגר, כי ביחס לתיכונים חילוניים, הישיבות החרדיות מופלות לרעה. "תיכונים בישראל ממומנים על ידי משרד החינוך באופן מלא, היות והם נחשבים שייכים לרשת הממלכתית", הוא אומר.
למרות זאת, לטענת ורדיגר, בישיבתו שכר הלימוד אינו מהווה סיבה לתלמידים שלא להתקבל לישיבה: "עבור תלמידים שמתקשים לעמוד בתשלומים, קיימת ועדת מלגות הדנה בבקשות השונות. הוועדה מחליטה על תשלומים מופחתים לתלמידים שמצבם הכלכלי מצדיק זאת".
בהקשר זה של שכר הלימוד, מעניין לציין את "ספינת הדגל" של הישיבות התיכוניות החרדיות והוותיקה שבהן, ישיבת הישוב החדש (או בשמה הנוסף, 'ישיבת הרב עמיאל'). הישיבה, אשר הוקמה לפני למעלה מ-80 שנה, גובה מתלמידיה כ-24,000 ש"ח בשנה. לצד זה, תקציבי משרד החינוך מהווים כ-40% מתקציבה של הישיבה, בעוד בישיבות אחרות הם מגיעים ל-20 עד 25 אחוזים.
הפתרון: הגדלת מוסדות קיימים
גורם שהיה פעיל בייסודן של כמה ישיבות תיכוניות חרדיות ומעורה בתחום גם כיום, מעביר ביקורת על שכר הלימוד בחלקן. "אילו שכר הלימוד היה שפוי יותר מספר התלמידים כמובן היה עולה", הוא אומר. הסיבה למצב הקיים לטעמו, היא כי "בישיבות החרדיות הוותיקות, ההנגשה לקהלים רחבים יותר אינה נחשבת למשימה, אלא כמה מהן רואות בעצמן חינוך פרטי יוקרתי במודל האמריקאי שהציבור צריך להתאים את עצמו אליו". לדבריו, הדרך היחידה לשנות את המצב היא "הקמה של קרן פילנתרופית שתסייע במלגות להורים לכיסוי שכר הלימוד, שכן לשנות את הישיבות הוותיקות יהיה קשה מאוד, הן רגילות כבר למודל קיים".
יוסי בן גל, מי שחקר את הנושא לעומק ומשמש כיום כמנכ״ל 'לשם', מיזם חדש הפועל לסיוע לישיבות תיכוניות חרדיות, אומר כי "בישיבות תיכונית ישנם שלושה מרכיבים מהותיים בעלויות השוטפות: לימודי הקודש, לימודי החול, והפנימייה - כל שלושת המרכיבים מושפעים על ידי מספר התלמידים במחזור ובמוסד כולו. במוסד ארבע-שנתי שמונה למעלה מ-250 תלמידים אמור שכר הלימוד החודשי להיות כ-15,000 ש"ח לשנה וזאת בהנחה שמספר קבוצות הלמידה וגודלן הינו סביר". בן גל אף מציין כי האתגר של שכר הלימוד הגבוה משותף גם לישיבת תיכוניות דתיות לאומיות: "מבחינה זו, אני לא רואה הבדל משמעותי בין ישיבות תיכוניות כמו של בני עקיבא ושל רשת אמית לבין ישיבות תיכוניות חרדיות. גודל הצוותים, גובה השכר והעלויות - לא קשורים לרקע התורני של התלמידים והמוסד".
מה הפיתרון? לדברי יוסי בן גל, הדרך עוברת בהשקעה בגודלן של הישיבות הקיימות: "יש הרבה כיתות קטנות ומוסדות קטנים. רוב המוסדות מונים כמאה תלמידים. ברור שאלו מוסדות שלא מחזיקים את עצמם כלכלכית, מבחינת כמות התלמידים. הוראה במחירים סבירים, תוכל להתקיים במוסדות עם לא פחות מ-250 תלמידים ולא פחות מ-27 תלמידים בכיתה". אחד מראשי הישיבות מרחיק לכת אף יותר מבן גל, ואומר, כי "הגיע הזמן שמשרד החינוך יכפה איחוד של ישיבות תיכוניות חרדיות כפי שעשה עם המכללות להוראה - שרישיונן הותנה באיחודן. רק כך יש סיכוי לשינוי במצב".