השבוע חל א' בשבט, ביום זה לפני שנים רבות חל אירוע היסטורי המצוין בספר דברים פרק א' פסוק ג' וַיְהִי֙ בְּאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְקֹוָ֛ק אֹת֖וֹ אֲלֵהֶֽם: ב֥עבֶר הַיַּרְדֵּ֖ן בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב הוֹאִ֣יל מֹשֶׁ֔ה בֵּאֵ֛ר אֶת־הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את לֵאמֹֽר:
בעל התורה תמימה מבאר עהפ"ס: באר את התורה - ולהלן הוא אומר (פ' תבא) וכתבת על האבנים באר היטב, יליף באר באר, מה להלן אבנים אף כאן אבנים, מכאן שהקים משה אבנים בעבר הירדן בארץ מואב ובאר עליהם את דברי התורה.
ונישאת השאלה מה מהקשר העמוק בין הבאר של האבנים לבאר של ביאור התורה שמשה ביאר לעם ישראל, מלבד אותם אותיות לכאורה על פניו אין קשר בין הדברים. וצריך להבין.
בגבול רוסיה פולין הייתה עיירה פסטורלית מיוחדת ביופייה ובשלוותה, אנשים רבו הגיעו לנפוש בה, אך מצוקה רבה וגדולה הייתה מרחפת תמיד מעל בני העיירה, מגדלי הצאן דיווחו פעם אחר פעם על מוות מיסתורי בעיקר בתקופות הקיץ של כמויות גדולות של צאן, מיטב המוחות ניסו לפענח את התעלומה ואין פותר לה! לימים נזדמן לעיירה מדען בעל תואר שלישי בחקר תולדות הצאן, תושבי העיירה שמחו על בואו והציגו בפניו את מצוקתם, ביקש הדוקטור 7 ימים ולילות לתור אחרי שורש הבעיה, לאחר יומיים בלבד הודיע הדוקטור שיש בידו את הפיתרון, כל תושבי העיירה התקבצו בככר המרכזית של העיירה וחיכו למוצא פיו של המלומד, פתח הדוקטור ואמר, ישנו תנאי בסיסי לשימור צאן בחיים, כלל שבלעדיו לא ניתן לגדל צאן, דממה הייתה באוויר תושבי העיירה הרגישו שהנה תכף מתגלה להם פתרון הקסם למצוקתם הקשה, המשיך הדר' ואמר, כל כבש יודע שבשביל לשרוד הוא חייב מים ובמיוחד בימות הקיץ, ואתם מלומדי היקרים אומנם בניתם באר יפיפיה העונה להגדרות ולצפיות של יופי העיירה, אבל השוקת על אף שציפתם אותה בחומרים רבים ויפייפים, היא גבוהה מאוד והצאן פשוט לא מצליח לשתות, וצאן שלא שותה מת! פשוט מאוד! תנמיכו את השוקת שתיהיה נגישה לצעירי הצאן ובכך תמנעו את נשירתם למוות.
משה רבינו מעביר בא' בשבט מסר לעם ישראל התורה היא כמו באר, היא חייבת להיות נגישה לצעירי הצאן ומבוגריו כאחד, תורה שאיננה נגישה לכל גיל ולכל מצב על אף היותה מפוארת ויושבת בארון קודש מהודר חסר במהות התורה, היא איננה התורה שאלוקים מסר לעם ישראל, התורה חייבת להרוות את צימאונו של כל אדם בכל מצב ללא קטגוריות והבדלים!
במצוות סיפור יציאת מצרים מצווה עלינו התורה לספרו בצורה כזו שהילד יבין היטב את הדברים וכדברי הרש"ר הירש שמות פרק י פסוק ב באזני. לא די בסיפור בעלמא, יש להטעים הדברים בפני השומע, לקרבם לתודעתו, עד יחדרו מאוזנו אל לבו: אין ערך ללימוד התורה כאשר איננה עוברת לדור העתיד בהתאמה אליהם לפי הבנתם, כדי שיהיה מקורב לתודעתו ויחדור לאוזנו ולליבו! זוהי תורת אמת, הנגישה אל כולם באופן ייחודי של חנוך לנער על פי דרכו, דרכו שלו!
אל לנו לתמוה על נערים רבים העוזבים את היכלי הישיבות, הם כצאן אשר השוקת איננה מרווה את צימאונם, הם בסכנת קיום בסיסית, הבעיה איננה אצלם, הבעיה היא אצל אנשי הכפר שהנדסו את הבאר ואת השוקת, הבעיה היא אצל רועי הצאן שלא חושבים האייך להנגיש את התורה בצורה שיהיה לו לבאר מיים חיים ולא לסם המוות.
הכותב הינו ראש בית המדרש "ברקאי"- חיספין