קבוצת איכרים שהיו עובדים ביחד, רבו בניהם פעמים רבות, כל אחד הקניט את חברו באומרו "לך יש חיים הרבה יותר טובים משלי", "לי הרבה יותר קשה?" וכך היו תמיד מתווכחים ורבים, יום אחד הגיע איכר חדש לעבוד איתם והחליט לשים סוף למריבות, בצהריים הושיב את כל האיכרים ביחד ואמר לכולם "כל אחד ישים את השק עם הצרות שלו במרכז" שמו כולם את שקיהם במרכז ואז אמר להם שוב האיכר החדש "עכשיו כל אחד יבחר איזה שק שהוא רוצה מתוך כל השקים, לאחר שכל אחד לקח שק, שמו לב שכל אחד בחר את השק המוכר שלו עצמו..
השבוע נקרא בתורה את עשרת הדברות, הדיבר האחרון הוא "לא תחמוד" והתורה מפרטת שזה כולל את בית רעך, את אשתו, עבדו, אמתו, שורו וחמורו אבל אז התורה מסיימת "וכל אשר לרעך", למה צריכה התורה לכתוב כל אשר לרעך הרי כבר פירטנו את כל האפשרויות, ואם יש חשש שלא פירטנו הכל אולי היה עדיף מלכתחילה לכתוב רק "לא תחמוד כל אשר לרעך"?
אלא שהתורה מעבירה לנו מסר חשוב, אמנם לא קל לא לקנא בזולת, אך עלינו לזכור תמיד להסתכל על התמונה השלימה ולא רק על הפרטים הקטנים, גם אם יש למישהו בית יפה זה לא אומר שנעים לחיות בבית הזה, וכשיש למישהו משרתים יכול להיות שהוא לא מסוגל לשרת את עצמו וכך אומרת לנו התורה לא תחמוד את כל הדברים המפורטים אלא "וכל אשר לרעך" תסתכל על כל מה שיש לחבר ביחד ואז תהיה שמח בחלקך ותעדיף לקחת את השק המוכר שלך...
לכל אחד מאיתנו יש תרמיל מלא קשיים, אותו אנו נושאים על גבנו במהלך החיים. כשאנו צעירים אנו בטוחים שהחיים שלנו יהיו וורודים. כשאנו מתבגרים, אנו מגלים כי אף אחד לא חסין. לאף אחד אין את הכל ביחד. ה' נותן לנו עצה טובה: היו חכמים מספיק כדי להסתכל על התמונה כולה. כשנעשה זאת, הדיבר הקשה ביותר יהפוך לדיבר הקל ביותר. לחמוד מה שיש למישהו אחר זה לא רק חטא; זה גם טיפשי. כי החיים הם עיסקת חבילה.