רבי שמואל, הרבי הרביעי של חב"ד, היה נוהג לעיתים קרובות לקבל אנשים לשיחה אישית ביחידות. פעמים רבות היה מזיע מאוד, הוא היה מתנצל בפני מבקריו, עוצר באמצע קבלת הקהל והולך להחליף בגדים. כאשר שאלו אותו מה הסיבה אמר: " כשאני מקבל אורח אני לבוש בלבושי הנפש שלי.
אולם כדי להבין את דבריו מנקודת המבט שלו אני צריך להסיר את בגדיי וללבוש את הלבושים שלו. אחרי שהקשבתי לו אני צריך שוב ללבוש את לבושיי שלי כדי לשקול את הבעיה מנקודת המבט שלי. כשאני רוצה לתת לו את התגובה המתאימה, אני חייב לנסח את עצתי במילים המתאימות לאוזניו של הפונה אליי, ובשביל זה אני שוב לובש את הלבושים שלו. עכשיו, בטח תבינו איזה מאמץ נפשי זה עד כדי שאני מזיע מהמאמץ וחייב ללכת להחליף את בגדיי.
בפרשת השבוע התורה מתארת לנו את עבודתו של הכוהן ומספרת לנו שכאשר הכהן מוציא את דשן המזבח מחוץ למחנה עליו להחליף את בגדיו "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור". מפרש רש"י: היות והוצאת הדשן עלולה ללכלך את בגדי הכהן, התורה ממליצה שיחליף את בגדיו למטרה זו. ורש"י אומר אין זו חובה אלא דרך ארץ, התורה מלמדת אותנו נימוס: "בגדים שבישל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו" לכל סוג עבודה יש את הבגדים המתאימים לה.
אפשר ללמוד מזה לחיים שלנו שכאשר מדובר בעבודת השם עלינו לא לבחול בשום עבודה, מצד אחד אתה יכול להקריב קרבנות על גבי המזבח ומצד שני אתה זה שמוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אתה יכול מצד אחד להיות רב גדול שמלמד אלפי אנשים ומצד שני לעזור ליהודי שבא להתייעץ איתך בחיי היום יום הפשוטים שלו, מצד אחד תשקיע בתפילה אישית ופנימית, בלימוד והתעלות בתורה אך מצד שני אל תשכח את אחיך שזקוק לעזרתך בגשמיות או ברוחניות, אלא שבין העבודות עליך להחליף בגדים ולהתאים את עצמיך לכל מצב, כשאתה עסוק בעבודת השם האישית שלך תתכנס עם עצמך ותשכח מהעולם, כשאתה עוסק בלעזור לזולת תשכח מעצמך ותהיה כולך איתו.
יהי רצון שנשכיל לבחור את הבגדים הנכונים לכל מצב, להתאים את עצמינו ולהיות שם באמת ושנזכה בקרוב לעבודת בית המקדש בתפארתה בגאולה שלימה בקרוב.