חילול שם "בן ישיבה" בהופעה  // טור אישי
(צילום: שאטרסטוק)
אאא

הייתי אחד מהאלפים שהגיעו לאחרונה לאירוע מוזיקלי גדול שהופק עבור הציבור החרדי. דבר חיובי בהחלט לנוכח ההשקעה האדירה והרמה הגבוהה של ההפקה אך חלק מהקהל בחר למרבה הצער להתנהג בצורה שתגרום למפיקים לחשוב פעמיים האם שווה בכלל להשקיע בעבורו.

מעבר לאורות שנצצו, הלדים שהבהבו בטירוף והבמה הענקית והמושקעת בצורה יוצאת דופן, החליטו המפיקים ליצור במה ייחודית שתימשך כמו זרוע ארוכה אל תוך הקהל בדומה להופעות גדולות בחו"ל, כדי שהזמרים יוכלו להתקרב ממש לקהל ולהעצים את החוויה. עד כאן הכל טוב ויפה, אלא שחלק מהקהל, עשרות בחורי ישיבה צעירים ונמרצים, שאני בטוח שבכל יום הם עדיני נפש וטובי לב באמת, בלהט השמחה החליטו שעליהם לקפוץ על הבמה ולסכן את הציוד יקר הערך שהיה עליה.

הזעזוע שלי מהזלזול של אותם "שמחים" ברכוש הזולת העצים, כאשר לכמה שירים ירדו הזמרים אל השביל כשהם מנגנים ושרים עליו. עם סיום הקטע נותרו על הבימה הנמוכה כלי נגינה רבים ויקרים מאד, מה שלא הפריע לצעירים בקהל להכות בהם ו"לנגן" עליהם, כשהם מסכנים ציוד בשווי של עשרות אלפי שקלים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

למרבה הבושה, המאבטחים החילונים נאלצו להדוף את אותם בחורי ישיבה בכוח מהבמה כשהם מנסים להגן על הציוד היקר מפני ה"שמחה". למרבה המזל, נמנעה כניסת "שמחים" נוספים לפרקט, באמצעות מאבטחים נוספים שחסמו את היציעים. לאורך כל המופע נאלצו המאבטחים להיות דרוכים ולמנוע מהבחורים לעלות לבמה

המראות המטרידים התאימו לחלוטין ל"בדיחה" העצובה הטוענת שאין ספק שאותם בחורים מקפידים על ספק גזל הרבה יותר מגזל ממש... חוסר המחשבה והפראיות בה זינקו על הבמה כשהם מתעלמים מכללי ההתנהגות הנאותים ומחילול השם לו הם גורמים הדגיש את העובדה שהם עצמם אינם מוכנים כלל לכללי ההתנהגות בעולם האמיתי, תוך שהם גורמים להכפשת עשרות אלפי בחורי ישיבות שיודעים כיצד להתנהג.

בישיבה, השמחה תמיד "פורצת גבולות", אבל מה שטוב בחדר האוכל בישיבה לא בהכרח מתאים להיכל הטוטו בחולון, כשכלי נגינה וציוד בעשרות אלפי שקלים נרמס לו בצהלות השמחה. חוסר ההערכה לציוד ולרכוש הזולת, זו נקודה שלמרבה הצער חלשה מאד בקרב צעירים רבים ולא אחת בהופעות כאלו ישנן סיטואציות דומות ומטרידות.

איני מחנך ואיני מתיימר להיות אחד כזה, אך לו הייתי אחד כזה והייתי נוכח באירוע הייתי חושב בכל כוחי כיצד למנוע את הבושה והביזיון וכיצד להזכיר שוב לחניכים את מאמר חז"ל "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך" וכיצד יש לנהוג גם במרחב הציבורי בצורה שלא תגרום לצופים לומר אוי לו לרבו שלמדו תורה.

אולי יעניין אותך גם: