החינוך בראי הפרשה

איזהו מכובד? // הרב אברהם בורודיאנסקי

השבוע תכנס מדינת ישראל ליום הזיכרון ויום העצמאות. כלי תקשורת רבים במקום להתעסק בתוכן הימים, עסוקים בפולמוס ודיווח על יחס החרדים לצפירה ולמהות הימים (פרשת השבוע)

ארכיון (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

כתוב בפרשת תזריע כתוב: "דבר אל בני ישראל אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וכו' ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תור לחטאת" (ויקרא יב ב'-ח') התורה מחיבת את היולדת להביא בן יונה או תור כקרבן, בעל הטורים התקשה מדוע בכל התורה הסדר בתורה זה תורים ואילו פה הוא בן יונה קודם. וזל"ש: "בכל מקום מקדים תורים לבני יונה חוץ מכאן? לפי שאינו מביא אלא אחד שאם ימצא יונה לא יקח תור לפי שבן זוגו מתאבל עליו ואינו מזדווג לאחר", פשוט מדהים לקרוא שוב ושוב את הרגישות של התורה לתור, מהחשש שבן זוגו מתאבל ולא מזדווג לאחר, ראתה התורה לנכון ללמד אותנו שסדר הדברים צריך להיות בגישה שלא יהיה צער לתור, וכעיין זה כתב האבן עזרא בעניין איסור החרישה בשור וחמור יחדיו, ובעניין חסימת שור בדישו.

בספר מעשה איש (ח"ד) מובא שאמרו בשם החזון איש ש"השואה האיומה התרגשה על עם ישראל בשל הדברים הנוראים שהיו נהוגים באירופה בעניין של בין אדם לחבירו". ובמקום אחר מובא ששאלו את החזון איש מהי דרגת השיא שאדם יכול להגיע בעולם הזה, והשיב: "לעבור את השבעים שנה מבלי לפגוע בבן אדם"

בכל בית מדרש מתעסקים בימים הללו בסוגיה הכאובה בהם נהרגו כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא על שלא נהגו כבוד זה בזה, ניתן להעמיק בתובנה שדקדוקי התחשבות וכבוד בבין אדם לחברו זו אינה מדה טובה ומיוחדת אלא זהו מעיקר החיוב כאדם, אדם שנוהג בכבוד חברו כראוי, מעיד כאלף עדים על אישיותו ומידותיו הפנימיות גם אלו שאינם באים לביטוי כלפי חוץ, אדם שמזלזל בכבוד חברו אפילו בניואנסים קטנים ביותר, מעיד על ריקבון פנימי.

בימים הקרובים תכנס מדינת ישראל ליום הזיכרון ויום העצמאות, ישנם כלי תקשורת רבים שבמקום להתעסק בתוכן הימים עסוקים יותר בפולמוס ודיווח עיתונאי מסוקר על יחס החרדים לצפירה ולמהות הימים, כבן הציבור החרדי לא אשכח שיחה שהייתה לי לפני שנים עם אדם שאינו שומר תורה ומצוות, אותו אדם כאוב שאחיין שלו נפל לפני עשרות שנים באחד מן הקרבות: "אינני מבין את החרדים שלא עומדים בצפירה, מבחינתי זה רגע של התייחדות עם הנשמה של הנפטר, זה רגע מורם ומיוחד, הייתי הכי מצפה דווקא מאדם חרדי שלרגע כזה יתן חשיבות גדולה, הרי עולם הנשמות וכו' שייך לכם יותר ממני?!" הסברתי לו את מה שהסברתי בכוחי הדל , אבל אותו אדם כמסיח לפי תומו פתח לי צוהר לתובנה אחרת ממה שהייתי רגיל בה, הרי אם הציבור הכללי רואה באותה עמידה התייחדות עם משהו רוחני, אדם חרדי שהולך מולם באותו זמן מחלל מבחינתם מושג רוחני.

בטוחני שהדרך הנכונה להזכיר נשמות נפטרים ולהועיל לנשמתם זה לא בעמידת דום לזכרם, לדעת חז"ל ישנם דרכים יותר מועילות מה ואיך ראוי לעשות לע"נ הנפטרים, כגון לימוד משניות ואמירת תהילים, וללא ספק עמידה בצפירה אין מקורה ביהדות, אבל מאידך אם התורה חסה על כאבו של התור, וכך על החמור, ועל השור, על אחת כמה וכמה שעלינו הקטנים להיזהר לא לפגוע בכבודם של בני אנוש אחינו ובשרינו גם אם אנו חושבים שהם טועים בדרך ובגישה.

וזה מה שהתורה מלמדת אותנו בלקיחת הבן יונה קודם לתור ובפטירתם הטראגית וזה המסר שחז"ל מלמדים אותנו מפטירתם הטראגית של תלמידי רבי עקיבא.

לנהוג כבוד ביהודי אחר זה איננו פריבילגיה של יחידי סגולה, זוהי עדות פנימית על אישיות האדם והאם הוא ראוי להיקרא אדם?! כמה חילול ה' נוצר בימים האלו מכסילים שדבקים בספק הלכה לעומת חילול ה' ודאי.

ואולי מתוך שיח שכזה עם צעירי הצאן נתקן גם אנו את עצמנו בעוון דורנו החמור שכל תינוק בן יומו מתיר לעצמו לפעור פיו נגד רבנים ותלמידי חכמים בגיבוי הוריו ורבניו, וכל זה במסווה של לשם שמים, הנחמה היחידה בשומעי את אותם פוחזים המשוחחים ללא חשש ונכשלים באיסורים רבים וגורמים למחלוקות ופילוגים, הם דברי המשנה בעיקבתא דמשיחא חוצפא יסגא, כי מלבד זה אין במה להתנחם.

הכותב הינו ראש ישיבת "ברקאי" חיספין

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר