בעוד המערכת הפוליטית עסוקה ב"פסקת ההתגברות" להגבלת כוחו של בג"ץ והנציגים החרדים ממעטים להתייחס לנושא למרות רצונם העז בחקיקה שתגביל את בית המשפט העליון, יוצא "יתד נאמן" במאמר לקראת יום העצמאות נגד בג"ץ ורדיפת החרדים.
בפתח המאמר טוען הרב יצחק רוט כי "לא הרבה נשאר מהשמחה הגדולה שפקדה את היישוב היהודי בארץ ישראל, ב-29 בנובמבר 47' למניינם, כאשר האו''ם החליט על סיום המנדט הבריטי והקמתה של מדינה יהודית לעם היהודי בארץ ישראל".
הרב רוט מאריך לתאר את השמחה ששרתה אז וכותב כי "מעטים ממש עמדו באותם ימים מול הסחף הנורא של הלאומנות הציונות, שאיימה לכלות כל חלקה יהודית טובה. היה צריך עוז רוח ותעצומות נפש, כדי להאזין להתרעותיהם של גדולי ישראל, שראו בעין הבדולח שלהם כי 'מרשעים יצא רשע'".
הרב רוט מצטט קטעים נרחבים של הגר"ח מבריסק זצ"ל ומרמז על הסדרה שחשפה את היחס למזרחיים שעלו לארץ, כיצד "שליחי הממשל הדיקטטורי שהקים את המדינה, פעלו ברוע ואכזריות, כדי להכרית מלב העולים – בעיקר הדור הצעיר – כל זכר ליהדות", כלשונו.
הרב רוט מפתיע וכותב כי "אלו הטוענים בלהט, כי מעולם לא היתה פריחה מבורכת כל כך של עולם התורה, כמו בחסותה של מדינת ישראל, מסלפים את האמת העובדתית. הרי בעינינו ראינו, כיצד נהגה הממשלה הישראלית ביחסה לעולם התורה, בפרק הזמן הקצר בו ניתנה לה יד חופשית לפעול, בלא שהיה לה צורך בתמיכה חרדית. אלו קולות צהלה ושמחה בקעו מפי 'ראשיה, שריה ויועציה', כאשר היתה להם אפשרות לחתוך בבשר החי ולגדוע באחת מאות מיליוני שקלים מתקציבי עולם התורה, הניתנים – יש להדגיש ולשוב ולהדגיש – בזכות ולא בחסד"
"זוכרים אנו גם כיצד זכו לתמיכתם שותפיהם לכסאות השרד עם הכיפה המחוררת", עוקץ כותב המאמר אץ השר בנט ו'הבית היהודי, "אלו הטוענים בלהט כי למדינת ישראל הזכות בפריחת עולם התורה, ואשר ביום פקודה שיתפו פעולה במלחמת החורמה הממשלתית כנגד לומדי התורה".
"ועדיין לא עסקנו בבית המשפט העליון, 'פאר היצירה הציונית'", תוקף הרב רוט, "אשר שם לו למטרה, לעקר מתוכן את מעט ההשפעה שיש לשליחים החרדיים במוסדות השלטון, באמצעות סידרת החלטות, ההופכת את 'בית המחוקקים' הישראלי, לגוף חסר השפעה וממשות.
"עדיין עומדת ומאיימת חרב הפיפיות של החלטת הבג''ץ, לבטל את הסדר דחיית גיוסם של לומדי התורה, גם במחיר קריסה טוטלית של שרידי האמון מקרב נאמני התורה בטהרתה לדמוקרטיה הישראלית. אולי בזכות המסתננים האפריקאים, תימצא נוסחת הפשרה של 'חוק ההתגברות', שתאפשר לכנסת לחוקק חוקים מבלי שבית המשפט יבטל אותם בהינף יד. ואם זוכה הציבור החרדי לתקציבים שונים בזכות השוויון לערבים, יזכו לומדי התורה ללגיטימיות חוקתית בזכות השוויון למסתננים...".
לסיום הוא כותב כי "יום השנה ה-70 לפרוץ המדינה, צריך היה להיות יום של חשבון נפש אמיתי. מאזן של רווח והפסד, בפרספקטיבה של אלפי שנים, האם אכן זו המדינה, לה ייחלו חוזיה והוזיה. האמנם הם רצו לראות עוד איזו ישות מדינית זעירה על פני הגלובוס ותו לא? האם הם לא חלמו על מדינה שתהיה אור וסמל לאומות העולם, וכל רצונם היה לראות כיצד המוח היהודי מתכנן את 'כיפת ברזל'? אבל כעצת פרעה בשעתו, להכביד את העבודה על האנשים, כך בלהט החגיגות, במות הבידור והריב הנואל על 'טקס המשואות', תיכנס מדינת ישראל לעשור השמיני לקיומה, כאשר אין מי שיתפנה להרהר האמנם היה כדאי לעבור את משברי הגלות, כדי שנזכה 'לנפנף על האש' ביערות הקק''ל?".