שרייבר מביא מחקר, בו בדקו את השפעת ההליכה על מטופלים מדוכאים בני 50 עד 67, מדובר בהליכה מהירה של שלושים דקות בלבד שלש פעמים בשבוע, היתה לזה השפעה זהה לזו של נטילת תרופה נוגדת דכאון במשך ארבעה חודשים. מתברר שפעילות פיזית לא רק מרפאה דכאון אלא גם מונעת אותו: לנבדקים נורמלים שעסקו בפעילות פיזית היו הרבה פחות סיכוים לעבור תקופת דכאון במשך עשרים וחמש השנים הבאות.
מהי הדרך הנעלמת בה הפעילות הפיזית משפיעה על המח הרגשי? ובכן יש לה השפעה על האנדורפינים, מדובר בחומר המופרש על ידי המח והדומה מאוד לאופיום, אופיום גורם מידית להרגשה טובה ונינוחה, הוא משפיע על מנגנון הרווחה וההנאה במח. אופיום נחשב לתרופה יעילה ביותר נגד כאב , פיזי או רגשי.
אולם האופיום גורם להתמכרות, הקולטנים במח הקולטים אותו "מתרגלים" אליו ויש צורך להעלות את המינון כדי להגיע אל אותה תוצאה, ובנוסף קולטני המח שלו הופכים לפחות רגישים. המשתמש באופיום מאבד עם הזמן את תחושת ההנאה מדברים קטנים ושגרתיים שהחיים נותנים, למרבית הפלא לא כך פני הדברים עם האנדורפינים המופרשים כתוצאה מפעילות גופנית, ככל שממשיכים בפעילות הפיזית בעדינות, מנגנון ההנאה הופך רגיש יותר ומי שעושה פעילות כזו בקביעות מפיק יותר הנאה מדברים פשוטים שהחיים מזמנים לו, כמו ארוחה טובה, ספר טוב, שיחה עם חבר, חיוך של תינוק.
הנאה היא היפך דכאון, מי שנהנה ומרוצה – אינו בדכאון!
ולא רק דכאון נמנע, מי שמפעיל את גופו בתמידות מחזק גם את המערכת החיסונית שלו, גרוי המח הרגשי באמצעות הליכה או פעילות פיזית הופך את תאי ההתקפה של הגוף לתוקפניים יותר נגד זיהומים ותאים סרטניים, ובכך הוא בריא יותר. התחילו במעט ולאט והקשיבו לגוף שלכם, הגיעו אל סף היכולת ולא יותר. סף היכולת, לדברי שרייבר, הוא שער הכניסה למצב של "זרימה", זרימה זהו המצב האופטימלי אליו אנו שואפים. במצב זה נחוש רגיעה ושלוה, האינטואציה במיטבה ומעייני היצירתיות נפתחים, כאשר תגבר היכולת שלכם תוכלו תמיד להוסיף תרגול ולהגביר מהירות.
בניסוי מסוים בקשו מנחקרים לצאת להליכה נמרצת של חמש דקות או לשבת במנוחה לפני אכילת חטיף מתוק... ולדרג את מצב הרוח שלהם לפני ואחרי ההליכה או הישיבה. תוצאות הניסוי הוכיחו, שההליכה הפחיתה את הדחף של הנחקרים לאכל חטיף והאריכה את זמן ההמתנה עד אכילתו. אחרי ההליכה הדחף לאכל את החטיף ירד, אחרי הישיבה הדחף התחזק. ההליכה גם הגבירה את האנרגיה והפחיתה את המתח בהשואה לישיבה.
כשאנו עייפים חלשים, מתוסכלים עצובים אנו פונים אל המקרר לאכל משהו טוב, או הולכים לישון. ניתן לשנות זאת ניתן לזהות את השעות החלשות שלנו, בהן אנו סובלים מעייפות – מתוחה ודוקא אז זה הזמן לפעילות גופנית שעשויה לשפר את מצב הרוח. בחרי את הפעילות שגורמת לך את מירב ההנאה. אם ההתעמלות היא סיוט ואת מביטה כל דקה על השעון – לא בחרת טוב, מחר לא תרצי לבוא שוב.
הליכה מתאימה לכל, שחיה בדרך כלל גם, לא כן התעמלות אירובית או התעמלות נמרצת אחרת. אינה דומה נערה בת שמונה עשרה שתעדיף בדך כלל פעילות נמרצת לאשה לפני לידה, או לגברת מבוגרת עם עודף משקל או עם בעיות בריאות הזקוקה להתאמה אישית ולפעילות ספורטיבית מתונה ומבוקרת. יש גם לזכר להתחיל בפעילות מתונה יותר ולהגבירה עם הזמן אחרי שהגוף הסתגל. כאשר נפעיל את הגוף בדרך מיטיבה, נצטרך להשקיע פחות התערבות כדי למנוע כאב ומחלה. איך אמר פלדנקרייז: "להתעסק רק בכאב עושה אותו לבעיה הנמשכת כל החיים". בואו נעשה שינוי אמיתי ונשקיע בבריאות. כי כבר "אחרי החגים".
]]>
