בצל האמונה: מתבגרים מערערים על הדת

בשנות ה-90 חלה אחת מפריצות הדרך המשמעותיות ביותר בתחום חקר מדעי המוח, כאשר קבוצת חוקרים בראשות ג'יאקומו ריצולאטי (Rizzolatti) באוניברסיטת פארמה באיטליה גילו במהלך סדרת ניסויים את "נוירוני המראה". מסתבר כי בעזרת חוש הראייה מופעלים במוח האנושי קבוצת נוירונים העוקבת אחר מעשי הזולת ומגיבה אליהם באופן עצבי.

מערכת נוירוני המראה חשובה גם להתנהגויות חיקוי וגם להבטים של קוגניציה חברתית, אמפטיה וגילוי רגשות. דבר זה מסביר מדוע גם כילדים וגם כמבוגרים פעמים רבות מופעלים באופן בלתי מודע התנהגויות חיקוי בעקבות מעשי הזולת, ודבר זה חשוב גם למעקב של הילד אחר הוריו בזמן תפילה, קידוש, התנהלות חברתית, ועוד.

אולם, בגיל ההתבגרות, אותו שלב בחיי הילד שבו לא רק נוירוני המראה לוקחים חלק בהתנהלותו, אלא בשלות של חלקים אחרים במוח מביאים אותו לשאול אותו שאלות הנוגעות לזהותו האישית, מיהו ומהו בעולם הזה, מה משמעות החיים, עם מה הוא מסכים ולמה הוא מתנגד, פעמים רבות נראה כי בתוך אלו גם נכנסים סימני השאלה בנושא דרכו הדתית.

מתבגר שאמונתו מתחילה להתערער מתקשה להסתיר זאת, ולפעמים אפילו יבחר לשתף את הוריו בבלבול הקיים במחשבותיו. כל הורה שחווה את ההתנדנדות הזאת במחשבותיו והתנהגותו של ילדו, מגיב לכך בדרך כלשהי; ישנם הורים ליברלים האוחזים בתפיסה של כבוד מוחלט להחלטותיו של הילד ובחירת דרכו, אולם הורים אחרים יכולים להגיב לכך בפחד וחרדה מהאפשרות שהילד יחליט בסופו של דבר לעזוב את עולם הדת וללכת אל עבר הלא נודע. בהמשך אעמוד על האפשרויות השונות בהן נוכל להגיב באופן יעיל, ולא קיצוניות של הסכמה מוחלטת או פחד וזעם.

הנושא הנרחב של התמודדות ושאלות לגבי קיומו של אלוהים ואורח החיים הדתי, היה קיים לאורך כל הדורות בחיי עם ישראל, בזמן בו בודדים ואפילו קבוצות (כגון בתקופת ההשכלה) החליטו לעזוב את הדת, למרות שמחקרים מראים שברבים מהמקרים לקח דור אחד או שניים בלבד עד שנוצר תהליך הפוך של חזרה בתשובה, וגילוי תורתנו הקדושה וקבלת אורח חיים דתי של שמירת תורה ומצוות.

במהלך השנים נכתבו אין סוף ספרים בנושא זה על ידי מיטב ההוגים, כיצד לעזור לילד לעבור את משבר האמונה בשלום ולהשאר בסופו של דבר אדם דתי; ספרים כגון "שיחות נפש עם צעירים מבקשי אמונה" שכתב הרב משה גולדשטיין, המיועדים לבני הנוער עצמם, וספרים אחרים העוסקים בהתחזקות באמונה המיועדים גם למבוגרים כגון "דע מה שתשיב לעצמך" שחיבר זאב קרוב, "בלבבי משכן אבנה", "חובת הבטחון וההשתדלות", "בעצתך תנחני", ו"בכל לבבך" שמתאר את אישיותו יוצאת הדופן ומידותיו של רס"ן רועי קליין שנהרג בלבנון ובמותו הציל את כל חבריו, ספר שמנסיוני נותן השראה רבה לבני נוער להמשיך את דרכו של רועי הי"ד. אלא שקריאת הספרים בפני עצמם לרוב לא עוזרת לנער/ה לגבש שוב את זהותו הדתית ולדבוק בה.

האם יש בכוחנו כהורים לעזור לילד לעבור את משבר הזהות הדתי שאחז בו ולעזור בו להשאר אדם מאמין? לטעמי, בוודאי שכן. להורים יש חלק חשוב ביותר בשלב זה, אך צריך לנהוג בחוכמה ובשום-שכל ודעת, ובוודאי לא לנהוג בזעם וכפייה, דבר שלרוב רק יגרום לכך שהנער יעשה את הדברים מתוך ריצוי או פחד, או יסתיר את התנהלותו האמתית מפנינו ויגלה את פניו האמתיות רק בפני חבריו.

ואפרופו חברים, בל נשכח כי בגיל ההתבגרות "קבוצת השווים", כלומר אותה קבוצה שהיא באותו הגיל של ילדנו ונמצאת באותו שלב התפתחותי, איתם הילד מבלה ומזדהה עם הנורמות והערכים שהיא חולקת, קבוצה זו קובעת למתבגר נורמות אוניברסליות, ומייצרת עבורו נושאים להזדהות וחיקוי בכל התחומים: עמדות, התנהגות, נטיות וכדומה והוא מושפע מהם הרבה יותר מהשפעת הוריו בגיל זה. פעמים רבות, אך לא תמיד, משבר האמונה מתחיל בקבוצת השווים שמגלים גם הם סימני התערערות בעולם הדת.

אז מה נוכל לעשות כהורים?

1. להיות מוכנים להקשיב לנער/ה. הקשבה אינה זהה להסכמה! המוכנות להקשיב לנער כשלב ראשון, גם אם אנו לא מסכימים עם דעותיו או מחשבותיו, פותחת בפניו דלת רחבה לראות אותנו כאנשים בוגרים עמם אפשר לחשוב ולהתייעץ, לגלות את צפונות ליבו ללא חשש מהתפרצות של זעם ומורא.

2. בהסכמתנו להיות בהקשבה, הנער/ה יוכלו לזהות אותנו כאנשים שילוו אותו בשקט, בטחון עצמי ואמונה, מתוך הבנה כי לא רק לנו התהליך אינו קל, אלא קודם כל כתהליך מבלבל, מלא חששות ולבטים עבור הנער עצמו. אנו חייבים להבין ולהפנים כי לא כל אמירה של נער בגיל זה היא כבר קביעה מוחלטת לכל החיים, אלא לרוב חלק מתהליך גיבוש הזהות שלהם בגיל זה. וכן, זהו גיל של גיבוש זהות, תהליך חשוב מעין כמותו לקראת הפיכתו לבוגר/ת עם עמוד שדרה, יציב ובטוח בעצמו ובזהותו, ובעיקר עם ידיעה שהוריו רואים בו אדם שמרשה לעצמו לבטא מולם את הרהורי ליבו בתהליך לא קל זה של שלב ההתבגרות.

3. מותר להשיא עצות, אולם לא לכפות. אפשר גם לייעץ לנער/ה להתייעץ עם אנשים נוספים המומחים בנושאים אלו של הרהורי אמונה בגיל ההתבגרות. באותה מידה גם אתם כהורים יכולים ללכת בעצמכם לאותם יועצים, שינחו אתכם כיצד ללוות את הנער ולהוביל אותו לחוף מבטחים למרות כל החששות והפחדים שלכם. יעוץ זה חשוב מעין כמותו.

4. לא להבהל! כאשר אנו מתנהלים מתוך פחדים קודם כל אנו בעצמנו מאבדים את האמונה בהשם ועושים דברים שרק מקצינים את התהליך ולעיתים אף מאיצים אותו. התנהלו בשקט וברוגע, והפגינו בפני הנער את אהבתכם אליו גם אם הוא עובר כרגע משבר כזה או אחר, ואת בטחונכם שזהו חלק מובן מתהליך ההתבגרות, והשאלות שהוא שואל יועילו לו להמשך דרכו, אך כוונו אותו אט אט מתוך ספרים שתקראו או מתוך התייעצויות ביניכם לבין עצמכם כהורים או מתוך התייעצות עם אנשי מקצוע כיצד להוביל אותו לעלות בחזרה על דרך המלך, ולמצוא עצמו בעולם הדת בזרם ובדרך שיתאימו לו.

5. בדיוק כמו בהגדה של פסח, ברור לנו שמוטל עלינו "להגיד" ולהשיב לבנינו לפי דרכם. לאבא בהגדה יש ארבעה בנים, וברור כי אם ישיב לכל אחד מהם באותה דרך בדיוק הרי שלא ישיג כלום בדרכו. ולא רק זאת, בפרקי אבות פרק ב משנה יד כתוב: "רבי אלעזר אומר, הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס. ודע לפני מי אתה עמל. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעלתך". כלומר, כאשר הנער/ה המתלבט מגיע אלינו עם שאלותיו, חשוב מאד שנדע מה להשיב לו הן מתוך אמונה תמימה בשם והן מתוך ידע וחוכמה וחקירה שכלית.

6. מותר ורצוי לנהל דיאלוג, בדיוק כמו זה המתנהל ב"בספר הכוזרי", עד שישתכנע וידע כי זוהי דרך האמת. אם נדע כי זהו תהליך מתמשך, ולא רק שיחה חד פעמית של "כן" או "לא", ונסכים להיות כמו ר' יהודה הלוי הגדול שענה בסבלנות רבה, ברוב דעת וחוכמה למלך היושב מולו, כך יש סיכוי רב יותר שגם ילדנו יפנים במשך התהליך את התשובות ויקבל את ההחלטות הנכונות עבורו.

זכרו שכולנו "אך לא מזמן" היינו נערים בעצמנו, וגם אם אתם בשלב ההוא של חייכם פשוט זרמתם עם הזרם, רבים מסביבכם, ואולי גם אתם בסתר ליבכם, התמודדתם עם שאלות לגבי אמונה ואורח חיים הלכתי תורני ומילוי מצוות. ולא רק זאת, אלא התהליך של "רצוא ושוב" מוכר גם בהבט זה של התערערות האמונה בגיל ההתבגרות, אך בהתנהלות נכונה של הורים, מנסיוני ומנסיונם של חכמים וגדולים ממני, כולל רבנים ויועצים, רובם המכריע של נערים אלו עוברים משבר זה ומגיעים בסופו של התהליך ל"חזרה בתשובה", אהבת השם וקיום חיים דתיים לאורה ובאוהלה של תורה.

תרי וינברג MA, יעוץ פסיכולוגי אישי זוגי ומשפחתי, דוקטורנטית בבר אילן.