מהו כלי הנגינה המתאים ליסוד הנפש שלך?

במעמד הר סיני קול אדיר של שופר חזק מאוד קידם את בני ישראל: "ויהי קולות וברקים.. וקול שופר חזק מאוד". בבניין המשכן ציווה ה' על משה "עשה לך שתי חצוצרות כסף למקרא העדה ולמשא את המחנות". יהושע בן נון בעת איגוף החומות של יריחו תוקע בשופרות עם הכהנים "ויהי בפעם השביעית תקעו הכהנים בשופרות". בנביא: "וכאשר סרה רוח ה' מעם שאול.. יבקשו איש יודע מנגן הכינור. וניגן בידו וטוב לך ויאמר הנה ראיתי בן לישי ויודע נגן. ולקח דוד את הכינור וניגן בידו ורוח לשאול." וכן "והיה כנגן המנגן ונחה עליו הרוח".

כאשר עולה ארון ברית ה' מבית אבינדב אשר בגבעה נאמר "ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' בכל עצי ברושים ובכינורות ובנבלים ובתופים ובמנענעים ובצלצלים" ועוד "ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון ה' בתרועה ובקול שופר".
על שלמה המלך נאמר "ויעש המלך שלמה את עצי האלמוגים מסעד לבית ה' ולבית המלך וכינורות ונבלים לשרים"
בספר נחמיה (יב) "ובחנוכת חומת ירושלם בקשו את הלוים מכל מקומתם להביאם לירושלם לעשות חנוכה ושמחה ובתודות ובשיר מצלתים נבלים ובכנורות". יש אומרים שגם שמו של ים הכנרת נקרא ע"ש צורתו הדומה ומזכירה כינור.

הניגון: שפת הנפש, הלב והנשמה..

השיר נתפס בצורה שטחית כלשון פיוטית קול ערב ניגון מלהיב גרידא וכדומה. ברם נתבאר שלא כן הוא הדבר. השירה נובעת מהנפש, המתעלה מעל שאיפותיה האנוכיות ומגיעה לאהבת הי"ת "ליבי ובשרי ירננו לקל חי". בכח הניגון לסייע לאדם להגיע לאהבת הי"ת. אבל עיקר השירה היא עבודת הלב. עם גישה נכונה אדם המנעים זמירות (בתפילה, בסעודת שבת ובמועדים וכדו') מסוגל להתרומם באמצעות כן למעלות עליונות של אהבת ה'.

מבואר בספר חובת הלבבות (שער אהבת ה', ו): ואחד החסידים אמר, אל תשבחו שבח ריק, כלומר שהוא ריק מכוונת הלב, אלא שבחו שבח שהלב משתתף בו, כמו שאמר דוד: "בכל ליבי דרשתיך", ונאמר(תהילים פ"ד) "ליבי ובשרי ירננו אל קל חי". כלומר שגם הלב משתתף בהילול הפה.

"ידוע בחכמת הטבע והנפש שיש דבר הנקרא שפת הלב. גם שמהדעת עדיין אין התפעלות מגיעה אוטומטית ללב כי צריך את ה"והשבות אל לבבך", אבל יש שפה שהיא ממש שפת הלב והיא הנגינה. סגולתה היא שהיא שפת הנפש ממש על כן בהיותה שפה פנימית מגעת עד פנימיות האדם ממש, ורואים בחוש שיכולים במהירות עצומה להפוך אדם מעצב לשמחה או להוציאו מאדישותו למצב רוח של התפעלות ע"י נגינה.

הגרי"ס זצ"ל הכניס נופך זה לחידוש בלימוד המוסר שהלימוד יהיה בניגון המהול בעצב ובשפתיים דולקות דווקא, כי בכח הנגינה מתקיימת ההשבה ללב, ותוצאותיה בהחדרת הדברים לנפש פנימה ידועות לכל. ומהקדושה נבין היפוכו- עומק החדרת השחיתות וזלזול בכל משפטי קודש ע"י החדרתם בלב מתוך פרעות המנגינה ופריקת עול הכרוכה בה. (אגרות דעת רי"ג)

כלי הנגינה מתחלקים לארבעה סקטורים, כנגד ד' יסודות האדם והבריאה:

"כלי הקשה"- כמו תוף ומצלתיים- כנגד יסוד ה"עפר", עולם הגוף, החומר והמעשה המכתיב את הקצב והבסיס הקיומי.

"כלי פריטה"- כמו נבל- כנגד יסוד ה"מים" (ההכאה במיתר מרעידה אותו כעין תנודת גלי המים כשמטילים לתוכם אבן) ומייצגת את עולם הרגש.

"כלי נשיפה"- כמו חליל, חצוצרה, שופר ועוגב- כנגד יסוד ה"רוח", עולם השכל והמחשבה. (לדעת האסכולה הפסיכותראפויטית הם מייצגים כלים אוראליים ומחזירים לשלב הינקות במטרה לחוות שוב באופן בריא את התהליך).

"כלי קשת"- כמו כינור- כנגד יסוד ה"אש" (הפקת הצליל היא ע"י חיכוך בדיוק כמו תהליך יצירת והפקת האש). כנגד עולם הנשמה, הדמיון וההשראה.

במזמור ק"נ בתהילים נמצא כי דוד המלך דירג כביכול את מעלות הכלים השונות מהכבד לקל, ולפיו השופר מכלי הנשיפה העליונים ביותר נמצא במדרגה העליונה, הכינור והנבל כלי המיתר מקומם באמצע ואילו התוף והעוגב כלי ההקשה והמפוח מצויים בדרגה התחתונה.

גם מהבחינה הטכנית, כלי הנשיפה ממוקמים בצד היותר עליון של האדם, כלי המיתרים במקום האמצעי של האדם וכלי ההקשה במקום היותר תחתון של האדם.הצלילים השונים יוצרים סקאלה רחבה וקשת שלמה של אפשרויות בין יסודות הצליל השונה, גובהו ושילובו ביחד עם חבריו בכדי ליצור מיזוג והרמוניה שכמוה כעול

אבי אברהם. מלווה רגשי רב תחומי לנוער בסיכון. מעביר סדנאות לקידום והעצמה בשפת המוזיקה. לפניות והארות: avrahamx2@gmail.com