טוב, דווקא היה נשמע קורץ, ולקחתי את המילים עד הסוף בכל אופן הרבה מים זרמו בנחל מאז, ופה ושם יש פיגועים גדולים באירופה ואיומים. החלטתי לא לעלות יותר על רכבת תחתית בשביל מה זה חסר לי? והיום אני מתגברת על הפחד, מרגישה גיבורה, ממשיכה בשגרה רגילה, לאחר חצי שנה שנמנעתי מלהתקרב לתחנת רכבת, ומחליטה לסוע עם רכבת תחתית לשדה התעופה, הגעתי לתחנה, ואפילו ירדתי במדרגות הנעות כל כך עמוק מתחת לאדמה, לא נתתי לפחד להוביל אותי. ולא ניסיתי לאבחן מבטים ולא לבחון תסרוקות, קראתי שהמחבלים המתחילים מקבלים הוראה לסרק תסרוקת יפה לפני שיוצאים לפיגוע, אני רואה כאלה והרבה נכנסים לתחנת הרכבת ואנוכי אומרת לעצמי שאני עם הקב"ה, הוא איתי ואני איתו, אני קצת במתח אבל לא כמו לפני.
תיכף גם מגיעים כמה יהודים, הלב נרגע כזה באשליה כזו שאולי הם יצילו אותי פה אם יקרה משהו, ככה זה טבע של בשר ודם שסומך על בשר ודם אחר.
אני ממתינה לרכבת שיקח אותי לטרמינל 4, בנתיים מגיע רכבת שנוסע לטרמינל 5 וכולם עולים, נשארתי לבד בתחנה הגדולה, הפחד חזר הדופק עולה, מנסה לנשום ולהגיד שאין ממה לפחד בכלל. ומיד אני מרגיעה את עצמי שאנשים לא יכולים להציל אותי במרתף הזה, זו רק אשליה, אני עם הקב"ה והוא איתי ואני מרגישה אותו.
ואז נכנס מוסלמי אחד ונעמד לידי, רק אני והוא... מרתף מוסתר, אני בתנועה טבעית מסובבת את היהלום של הטבעת כלפי פנים כף היד כמו שאמורים לנהוג במקום עם כאלה, ומרגיעה שוב את עצמי, 'אין עוד מלבדו, אין עוד מלבדו', ואני לא רואה אף אחד ממטר.
נס שהזמר מרדכי בן דוד המציא שיר על המילים " אין עוד מלבדו אפס זולתו" השיר מתנגן לי בראש ואני רוקדת בלב, והפחד בכלל כמו שאף פעם לא היה, לגמרי רגועה ונהנית מכל רגע, טוב להישען על אבא שבשמים זה תרפיה הכי טובה כי היא אמיתית.
]]>
