עוד במאה ה-18 רופאים ויקטוריאניים נהגו להמליץ על אויר הים כתרופה לשלל מחלות. בשנת 2012 פרופסור מייקל דפלדג' חנך את המרכז האירופאי לבריאות האדם והסביבה, והוביל צוות חוקרים שבחן את השפעת המים על בריאות ומצב רוחם של אנשים.
בין השאר, החוקרים החלו להראות למטופלים מגוון תמונות ונופים, ולאט לאט החלו להציג תמונות עם מקורות מים קטנים, החל מבריכות, מזרקות, והתקדמו לחופי ים, וגילו כי לכל תמונה של מקור מים הייתה השפעה חיובית על הנחקרים, אבל ככל שמקור המים היה גדול יותר, גם השיפור היה גדול יותר. אז אומנם אין רופא היום שיתן לך מרשם ללכת לים, אך ניתן לראות שאכן, לים יש את סגולותיו שלו.
כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, נאמר בקהלת, ואם נפשט זאת לעינינו ואנו אכן רואים, כי אף פעם לא הגענו למצב של "מלא". שאיננו יכולים לראות עוד את הים, שהמחשבה על הים מעלה בנו רגש אחר חוץ מאשר רוגע -בלבד אם מדובר בעונת הרחצה, כאשר כל הנפשות הולכות אל הים, ואז הים מלא, וחוף גדוש ומהווה ההפך מן הרוגע.
מעבר למחקרים, וניסויים, יש דבר מאד הגיוני ברגיעה המגיעה מהים, האופק שמשתרע עד למעבר להבנתנו, האין סופיות של חול, הניחוח של המלח, והרעש השלו לעיתים הסוער של המים, ההרגשה שכאן אנחנו באמת רק סתם אנשים, אנחנו רק יצירה קטנה של הקב"ה בהשוואה לכל הגודל והעוצמה שמולנו, יש בים מה שמעניק לנו פרופורציות לגודלנו אנו ולגדלותו שלו.
הידיעה שהכל יכול להתרחש על חוף, גאות או סחף, הים בולע, והים מקיא, הים מרגיע והים מסעיר וכל האנשים הולכים לים, חלקם להרגיש את עוצמה שבחיים, וחלקם להרגיש את קטנותם למול הכל.
והים, הים איננו מלא.
]]>
