כשהגיל של הילד מתבלבל להוריו בתודעה.
זה קורה ביתר שאת כשלילד נולד אח קטן.
ביחד עם ׳אובדן המלוכה׳ ואובדן היחסנות של הקטן, ההורים שלו איבדו דבר נוסף: את המודעות לגילו.
הוא מפסיק להיות פעוט בן שלוש והופך להיות ׳הגדול׳.
הם מודאגים נורא שהוא לא מתחלק בצעצועים, בעצם, לא מוותר עליהם לגמרי עבור ה׳זולת׳. מצפים שהוא יאכל בלי לטפטף, מתעצבנים כשבמקום לשבת באוטו בשקט ולעיין בנוף בכובד ראש, הוא מנדנד, או סתם ככה שעוד לא התחיל לפתור משוואות בשני נעלמים.
מישהי שאלה אותי פעם ברצינות תהומית אם לדעתי היא צריכה להעיר לבת הארבע שלה על צניעות.
איזה צניעות?
כשהיא רצה בבית היא מרימה את החצאית. ממש מחוץ לקליניקה שלי הסתובבה לה בת השלוש הפרטית שלי במדיה המועדפים בחורף ובקיץ: תחתונים.
אצל דתיים הבילבול בתפיסת הילד וגילו יתבטא תכופות בעניינים הקשורים בדת: צניעות, ברכות, תפילה. אצל חילונים- בעניינים הקשורים במשמעת, התנהגות, סדר ונקיון.
שניהם יושבים על אותה בעיה: איבוד קשר עם הגיל של הילד. כשיראו פעוט בן גילו אצל מישהו אחר, ילטפו לו את הראש ויחייכו כמו שמחייכים לפעוטות, אבל הילד שלהם הוא לא פעוט הוא, כאמור, ׳הגדול׳.
מה שבעצם קורה בתוך הסיפור הזה, זה מערכת ציפיות מנותקת לגמרי ממה שהילד יכול לעמוד בה, שגוררת בהכרח תחושות של אכזבה, כעס ובמקרים חמורים שנאה כלפיו.
ואיך משיב הילד?
הילד לומד מהר שהוא אכזבה גדולה ו׳לוזר׳ קיומי ומספק להוריו עוד ועוד מהחומר הזה. זה מה שמצפים ממנו? זה מה שהוא יתן, ילד טוב מבית טוב. מדרון חלקלק שבסופו יש הרבה דברים אבל תפיסה עצמית טובה, בטחון עצמי בהחלט לא נמנים עליהם.
זה לא מתחיל ולא נגמר עם פעוטות. זה ממשיך גם כשהילד נער או הילדה נערה עם הורים שמצפים מבן ארבע עשרה שיתנהג כמו חייל בסיירת (או כמו אחד מ-ל״ו צדיקים בגרסא הדתית של הסיפור), מבת שש עשרה שתתפקד כמו בלבוסטע למשפחה מרובת ילדים.
מותר וצריך להגיד לפעוט בן שלוש ׳תאכל יפה מעל הצלחת׳ אבל אסור לאבד את החיוך כשהוא לא אוכל יפה ולא מעל לצלחת, כי, מה לעשות? בגיל שלוש הוא לא אמור.
מותר גם להציע לו להתחלק בלגו עם החבר, אבל צריך לזכור שבגיל שלו, הוא לא אמור לרצות בכך.
לילד בן 13 לא איכפת להרוס את הנעליים או להסתובב עם חולצה מחוץ למכנסיים אבל מותר לנדנד לו מידי פעם שיסדר את עצמו בלי להתעצבן, ומנערה בת 16 אפשר לבקש שתשאיר מטבח מסודר אחרי שקצצה לעצמה סלט, אבל מי שחושב שזה מה שיקרה, שכח שהיא בת 16.
קיצר, אין כאן קריאה להנמיך
ציפיות מהחצופים הקטנים, אני בעד הציפיות הגבוהות. זוהי קריאה להתאים אותן לילד, לגיל שלו וליכולותיו.
הכותבת היא עו"ס קלינית, בעלת קליניקה לטיפול רגשי בילדים ובמבוגרים. מתמחה בטיפול Emdr
]]>
