"זה מכתב פתוח להורה שחשב שזה בסדר להזמין את כל הכיתה ליום ההולדת של בנם חוץ מהבן שלי. אני משתפת אותו כי אני חושבת שזהו שיעור בעל ערך לכולם, ואני מנסה לחנך ולייעץ כמה שיותר", פתחה ואמרה קיס-אנגל. "אני יודעת שאני לא מכירה אותך טוב, אבל הבן שלי סוייר והבן שלך לומדים יחד באותה כיתה. אני מבינה שהבן שלך חילק לא מזמן הזמנות למסיבת יום הולדתו לכל הכיתה חוץ מסוייר, שלא הוזמן. אני גם מבינה שזה לא נעלם מראייתך, שזו היתה החלטה מכוונת לא לכלול את בני".
"אני רוצה שתדעו שאנחנו כלל לא מצפים לקבל הזמנה לכל מסיבת יום הולדת. למעשה, כשסוייר חגג את יום ההולדת שלו הזמנו רק כמה חברים קרובים, רצינו לשמור על אירוע קטן כיוון שחגגנו במהלך חופשת חג. אבל במקרה שלכם, זו לא אותה הסיבה. הזמנתם את כל הילדים האחרים שלומדים בכיתה הזו חוץ מסוייר".
"אני יודעת שזה לא כי הוא ילד רע, לא פגשת ילד מאושר יותר. אני יודעת שזה לא הכי הוא לא כיפי, יש לו חוש הומור מעולה וצחוק מדבק. אני יודעת שזה לא כי הבן שלך והוא לא מסתדרים, הוא הזכיר את שמו כבר בכמה הזדמנויות. הסיבה היחידה שגרמה לך להחליט שזה בסדר לא להזמין את הבן שלי למסיבת יום ההולדת של בנך היא כי יש לו תסמונת דאון".
"מצער אותי שאת או אתה לא מודעים, ואולי אפילו מפחדים, או לא בטוחים לגבי מה זה אומר לחיות עם תסמונת דאון. אני יודעת שאם הייתם יודעים יותר על התסמונת לא הייתם מקבלים את ההחלטה הזו. אני לא כועסת עליכם, אבל אני רואה בזו הזדמנות עבורכם להכיר את הבן שלי טוב יותר. אתם מבינים, לחיות עם תסמונת דאוון לא אומר שאתה לא רוצה חברים, זה לא אומר שאין לך רגשות, זה לא אומר שאתה לא אוהב ללכת למסיבות יום הולדת. אנשים עם תסמונת דאון רוצים את אותם הדברים שאתם ואני רוצים. הם רוצים מערכות יחסים קרובות, הם רוצים להרגיש נאהבים, הם רוצים לתרום ולחיות חיים מלאי משמעות, והם רוצים ללכת למסיבות יום הולדת. זה אולי יותר מורכב לפעמים להבין את הבן שלי, אבל הצחוק והאהבה שאתם חולקים לא דורשים פירוש".
"חשוב לי שתדעו שגם אני הייתי כמוכם. פחדתי, לא הייתי בטוחה מה אומרת התסמונת וקיבלתי עליה מידע שגוי, עד שנולד בני. פחדתי שילדיי הנוספים לא יוכלו לתקשר איתו כפי שאחים אחרים מסוגלים. אבל טעיתי. בעצם, הילדים שלי יותר קרובים זה לזה משאר האחים שאני מכירה. זה שלאחיהם יש תסמונת דאון עזר לבנות אותם כמלאי אהבה וחמלה שיודעים שזה שאתה קצת שונה מאחרים זה בסדר. הם לא מפחדים לעזור כשהם רואים מישהו שמתקשה. והם לא מפחדים לגשת למישהו שהם לא מבינים עד הסוף. בתמורה, הם מקבלים כל כך הרבה אהבה ואושר מלחיות עם אחיהם כחברם הטוב ביותר".
"אולי אתם לא יודעים מה לומר לבנכם על זה שהוא לא רצה שהבן שלי יבוא למסיבה שלו. אולי נתתם לו להחליט שזה בסדר להוריד מישהו אחד מהרשימה. אני יודעת שזה יכול להיות מורכב ללמד את ילדינו על משהו שאנחנו עצמנו לא לגמרי מבינים. אני מתקשה עם זה בעצמי, אבל זו הזדמנות מצויינת ושיעור לחיים להעביר לבן שלכם. הם ייזכרו את הפעם בה הוריהם אמרו להם שזה לא בסדר להפלות מישהו בגלל הנכות, הגזע או המין שלו".
"אני יודעת שמה שאתם רוצים עבור ילדכם זה מה שאני רוצה עבור ילדיי. כהורים אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו נאהבים, שיהיו להם חברים ושהם לא יישארו מאחור. האופן שבו אנו עושים זאת הוא בהצבת דוגמאות בעצמנו ובעידודם לקבל החלטות שהם אולי עדיין לא בוגרים מספיק כדי להבין עד הסוף. אבל יום אחד הם יסתכלו אחורה בהבנה ועם היידע שחלקתם איתם. אני בטוחה שעם קצת עידוד, גם הבן שלכם יכול לפתח חברות אמיתית עם בני, שתשאיר רושם קבוע וחיובי עליהם לכל חייהם".
המכתב הפך וויראלי ואף תוקשר ברחבי העולם.רבים הזדהו עם האם ואף כעסו על המשפחה שחגגה יום הולדת לבנם. יש כאלה שאף אמרו שזכותם של המשפחה להזמין את מי שנראה להם, ואף אחד לא יכול להכריח אותם מה לעשות. לכאן ולכאן, אין ספק שזה שיעור גדול לחיים. אל תפחד מלהכיר את השונה ממך, למד לחיות איתו ולחייך אליו גם אם הוא לא בדיוק כמוך.
]]>
