וכשביקש לילך אמר: "אילן, אילן! במה אברכך? אם אומר לך שיהיו פירותיך מתוקין, הרי פירותיך מתוקין; שיהא צילך נאה, הרי צילך נאה; שתהא אמת המים עוברת תחתיך, הרי אמת המים עוברת תחתיך. אלא, יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך". אף אתה, במה אברכך? אם בתורה, הרי (יש לך) תורה; אם בעושר, הרי עושר; אם בבנים, הרי בנים - - - אלא יהי רצון, שיהיו צאצאיך (ילדיך) כמותך".
מזל חודש שבט הוא מזל דלי, דלי אותיות ילד שההשפעה הראשונה והטבעית של כל אדם היא להיות דולה ומשקה קודם לנטיעותיו - לילדיו, ילדים מגדלים כמו צמחים שמש ומים, שמש זה חיוך ומאור פנים מים אלה דמעות של ההורים כשהם מחוברים לתפילת הלב, שהשם ישמור אותם בכל מקום ובכל דרך, הזורעים בדמעה ברינה יקצורו .
דבר נוסף וחשוב שצריך לדעת כל הורה - חנוך לנער על פי דרכו, כשם שענפים רבים ושונים יוצאים מאותו גזע כך כל ילד נולד עם טבעים משלו, מידות שמיוחדות רק לו כל ילד הוא כיצירה מוסיקאלית שונה כאשר ההורה צריך להכיר את התווים הנכונים על מנת להתוות לו דרך טובה, צריך לזכור שלכל ילד מסלול משלו והכל מושגח בהשגחה פרטית מאת הבורא.
כשם שלא תוכלי להוציא מיץ שזיפים מתפוז כך אל תבקשי לעולם מילדך דבר שהוא נגד הטבע שלו, לילד איטי ומסורבל יש חן במקומות אחרים זה שתזרזי אותו ותשווי אותו לאחיו הזריזים זה רק יתסכל אותו, יש ילד עם כוחות נפש להתפלל בדבקות ויש שפחות ובכל זאת בחודש הזה מן השמים אפשר לשאוב כוחות רוחניים.
אומרת הגמרא שרוב גשמי השנה כבר ירדו, והדלי מסמל את הבורות המלאים והדליים שבהם שואבים את המים כדי להשקות את העצים והנטיעות. ידוע שהתורה משולה למים חיים, כל מסכת חייהם של של האבות הקדושים התנהלה בסמוך לבארות המים. כן, בראש חודש שבט משה בחר לבאר אותיות - באר וללמד תורה לעם ישראל משום סגולותיו של החודש, שיש בו כדי למזג בין קודש לחול ובין ברכת שמים לברכת האדמה, אמר משה בלבו: אף אני אקח דלי של מים, ואלך לטעת בהם ובלבם את עץ התורה. משה דולה מים ממעיינה של תורה ומשקה לכל אחד מבני ישראל עד סוף כל הדורות, ומעניק להם את ברכת התורה.
ובכל זאת צריך ללמוד כיצד להשקות, יותר מדי מים עלולים להטביע את הצמח ואם מעט הוא עלול להתייבש ולכל צמח הוראות גידול אחרות. המילה שבט או שבט מזכירה לנו את המונח שבטי ישראל, ידוע שיעקב אבינו נחשב לאילן הקדוש וממנו יצאו הענפים שבטי ישראל.
לפי ספר יצירה שנים-עשר שבטי ישראל מבטאים שנים עשר "חושים" או כשרונות מיוחדים. כל שבט ניחן כביכול בכשרון המיוחד לו. כל אחד מאתנו שייך ל'שבט' מסוים וניחן בכשרון משלו ואולי כל אחד ואחד הוא שבט בפני עצמו עם חוש ייחודי רק לו. צמיחה וגילוי אישיים שמאפיינים אותו.
ההבנה הזו מאפשרת לראות באור חדש את הפסוק הנודע "חושׂך שִבטו שונא בנו" (משלי יג, כד). הפירוש הפשוט של פסוק זה הוא כמובן שראוי לפעמים לחנך ילדים, עד כדי כך שמי שלא עושה זאת כמו שונא את ילדיו, שכן הוא לא מספק להם חינוך טוב. זה הפשט, אבל החסידות לא אוהבת אותו, ורבי נחמן מברסלב אמר בפשטות שלא ניתן להעלות אותו על הדעת: היתכן להרביץ לילד?! גרסא מעודנת יותר של אותו פירוש היא ש"שבט" פירושו כאן גבולות ועונשים בכלל, ואי הצבת גבולות בחינוך מזיקה לילד. זה פירוש הגיוני מאוד, אך עדיין לא מתאים לרוחה של החסידות, שמצדדת בעשייה חיובית בהשפעות של אור ואהבה חיוביים.
ולכן הרעיון הוא לקרוא את הפסוק מחדש בצורה חסידית. "שבטו" מתייחס לשורש הנשמה של הבן – ל'שבט' הרוחני אליו הוא משתייך. ההורה ש"חושך שבטו" ומסתיר מילדו את שורשו הרוחני המיוחד של הילד, שאינו מבין אותו ומחנך אותו על פי תבנית קבועה ללא גמישות והקשבה כך שיגלה ויעצים את הכשרון שלו.. הורה כזה למעשה שונא את ילדו ומזיק לו, זה יכול להיות הורה המגדל אל כל ילדיו בצורה שווה, או המנסה בכוח להנחיל להם בדיוק את השקפת עולמו, או שסתם אינו קשוב אליהם, הוא כביכול אוהב את עצמו וכאן לא המקום לשפוט חס וחלילה אלא רק להאיר דרך.
אלו ואלו דברי אלוקים חיים, שכן יש מצד אחד להעמיד גבולות ולגבות את סמכות האב ומצד שני תמיד לתת מקום ולהיות קשובים ללבו של הנער כדי לאפשר את צמיחת הבן, כלומר - תכלית הפעלת הסמכות היא לסייע לילד להתעלות ולהתחבר באמת לכוחותיו הפנימיים. כל ילד וילד הוא יחיד ומיוחד נצר מטעי מעשה ידיי להתפאר.
יהי רצון שנזכה לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים בריאים ושמחים מאירים את העולם בתורה מצוות ומעשים טובים.
]]>
