על פי הפרסום בעיתון 'קורייר דה לה סיירה' במסגרת ההכנות לביקורו הקרוב של האפיפיור במדינת ישראל וברשות הפלסטינית, הוסכם בין ממשלת ישראל והוותיקן על מסירת קבר דוד לידי הכנסייה הקתולית. הדבר הובא לידיעתם של גורמים חרדים אשר נחרדו מעצם הכוונה וביקשו לסכל אותה באיבה.
כך, לפני מספר ימים החלו עסקנים ורבנים, ובראשם רב הרובע היהודי עד לאחרונה, הגאון הרב אביגדור נבנצאל, לעורר מחאה כנגד אותה כוונה, כביכול, של ממשלת ישראל, למסור את קבר דוד לידי הוותיקן. ח"כ אורי מקלב אף הגיש שאילתא לראש הממשלה בעניין.
גורמים רשמיים, ובראשם סגן שר החוץ זאב אלקין, אשר הינו יהודי שומר תורה ומצוות, הכחישו את הדבר מכל וכל. לטענתם הדבר כלל אינו עומד על הפרק והמדובר באי הבנה. כל ההסכמות עם הוותיקן נוגעות ל-'הסכם הכלכלי' בין הצדדים אשר עתיד להיחתם בתקופה הקרובה.
אך האם מדובר במהומה על לא מאומה? האם המדינה יכולה מבחינה משפטית למסור נכס ישראלי לבעלות מדינה זרה? בררנו אחת ולתמיד את השמועות, עם עורך הדין משה מובשוביץ המקורב לפרשה.
מובשוביץ מבקש להבהיר כבר בתחילת השיחה כי גם אם הייתה כוונה למסור חלק מסוים קבר דוד לידי הוותיקן, הרי שאין המדובר בקבר דוד עצמו. מדובר היה, שוב אם בכלל, בכוונה לתת לווותיקן זכויות באולם הנקרא 'אולם הסעודה האחרונה' ומכונה על ידי הנוצרים 'הקנאקולום'. המדובר באולם המהווה חלק מהקומה השניה של בנין קבר דוד. לפי אמנותם של חלק מהקהילות הנוצריות המדובר במקום בו סעד אותו האיש את הסעודה האחרונה לפני מותו עם תלמידיו.
אותו אולם שימש עד לפני כמה מאות שנים את הנוצרים הקתולים כמקום תיפלה, אלא שעקב סכסוכים פנימיים בין קבוצות נוצריות שונות הפקיע השלטון העות'מאני מהם את המקום. במקום הוקם מסגד ונבנה בו 'מחראב' הקיים בו עד היום והמסמן את כיוון התפילה אליו פונים המוסלמים לעבר מכה. כך, גם בתקופת השלטון הבריטי לא היו יכולים הנוצרים להשתמש באולם כמקום תפילה והשימוש בו היה חסום בפניהם.
מאז הקמת המדינה, מעת נטשו את הר ציון תושביו המוסלמיים אשר שלטו בין היתר, בקבר דוד, עבר המקום כולו לרשות ממשלת ישראל. את השליטה בקבר דוד קיבל לידיו משרד הדתות ואילו אולם הסעודה האחרונה נמצא באחריותו של משרד המשפטים והוא מנהל את המקום. כך, כיום המקום פתוח לכל לשם ביקור ועריכת טקסים דתיים. מטבע הדברים מי שמבקר באולם ועושה בו שימוש דתי הינם בעיקר, אם לא רק, נוצרים קתולים.
מזה שנים גורמים בוותיקן מבקשים לשים את ידם על מקום זה ולהפכו לכנסיה נוצרים לכל דבר ועניין.
בפרסומים השונים דובר על "הסכם כלכלי" במסגרתו ביקש הוותיקן את השליטה לידיו במקום, מהו אותו "הסכם כלכלי?
מובשוביץ מסביר, "מדינות, כמו אנשים ותאגידים חותמים ביניהם הסכמים מהסכמים שונים. בעיקר, בתחום הכלכלי אבל כמובן לא רק. כשחתמה מדינת ישראל בראשית שנות התשעים עם הוותיקן על הסכם הכרה הדדית בין הוותיקן ומדינת ישראל, [במאמר המוסגר דבר זה מוטט עיקרון נוצרי בן אלפי שנים בדבר היותו של עם ישראל מושפל ודחוי לאחר הבשורה כביכול של אותו האיש] סוכם בין הצדדים כי ייחתם ביניהם בתוך כשנתיים גם הסכם כלכלי בין הצדדים.
"לוותיקן יש נכסים במיליארדי דולרים בתחומי מדינת ישראל. אין המדובר רק בכנסיות ומנזרים אלא גם באוניברסיטאות, בתי מלון, בתי ספר, בתי חולים ועוד. אחת השאלות המרכזיות שעומדת על הפרק במסגרת אותו הסכם היא חיובם של אותן מוסדות ב-'ארנונה'. כך לפי חקיקה מנדטורית "דבר המלך (הבריטי) במועצתו" לפיו מוסדות דת אינם צריכים לשלם ארנונה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, כך גם המצב באשר לבתי כנסת.
כאשר באו לחייב את כל אותם מוסדות הוותיקן בארנונה, הם סרבו לשלם מאחר וטענו כי הם בבחינת 'מוסדות דת', תשלומי הארנונה נצרכו כאוויר לנשימה לעיריות בהם נמצאים אותם מוסדות וההסכם הכלכלי בא להסדיר גם את התשלומים הללו".
מה להסכם כזה ולסוגיית העברת מבנה לרשותה של הכנסייה הקתולית?
מובשוביץ מסביר כי כאן מצוי סלע המחלוקת. לדברי הגורמים המוסמכים באמת אין קשר בין הדברים, אך בוותיקן טוענים כי במסגרת אותו 'הסכם כלכלי' בו התחייב הוותיקן לשלם את תשלומי הארנונה התחייבה המדינה מנגד להעביר את אותה הקומה בקבר דוד לרשות הוותיקן.
כעת מתבקשת השאלה האם אותו מאבק המתנהל על ידי הגורמים החרדים הנו מאבק 'עקר' ללא צורך ונועד רק למטרות יחסי ציבור. מובשוביץ דוחה את הטענות בעניין זה ומסביר כי המאבק חשוב מאוד, "ריבוי הידיעות מדי כמה שנים אודות מגמה בקרב חוגים שונים בוותיקן לפעול לקבל לידיהם את השליטה במקום מלמד כי אכן קיימת כוונה שכזאת, אלא שעד כה היא נתקלה בסירוב ישראלי לכך.
יחד עם זאת, ייתכן שאם ממשלה ישראלית בעתיד תחוש שהעניין אינו בנפשם של יהודים שומרי תורה ומצוות ושאינם שומרי תורה ומצוות, היא אכן תיטה להיענות לבקשה שכזאת. בייחוד אם הדבר ייתן למדינת ישראל יתרונות מסוימים בתחום המדיני. שכן, כבר כיום המקום משמש למעשה לתפילה של נוצרים, ולכאורה, יאמרו לעצמם המדינאים, מה ההבדל אם המקום יימסר לוותיקן באופן רשמי"..
בשורה התחתונה האם יש סכנה בפועל שהקבר יימסר לוותיקן?
"ככלל, ממשלות ישראל אימצו את הנוהג הבריטי שאימץ את הנוהג העות'מאני של התערבות קטנה ככל האפשר בענייניהם הפנימיים של הכנסיות הנוצריות והסכסוכים ביניהם אודות השליטה במקום כזה או אחר בירושלים. לכן, ספק רב אם ממשלת ישראל בכלל תהיה מעוניינת להעדיף גורם נוצרי אחד על פני משנהו, כך שלא סביר, בינתיים, שהנכס יימסר לוותיקן".
ישראל כבר נתנה בעבר נכסים לכנסיות נוצריות
יש לציין כי למרות שהאפשרות שחדר הסעודה האחרונה יימסר לנוצרים אינה סבירה כעת. מדינת ישראל נתנה בעבר נכסים לכנסיות נוצריות שנות. אחד הסיפורים המוכרים מן השנים האחרונות הוא של 'חצר סרגיי', בו השיבה ישראל נכס לפטריארכיה האורתודוקסית של רוסיה, כחלק מ'שיפור היחסים' עם רוסיה.
מדובר במתחם השוכן סמוך לבניין עיריית ירושלים בככר ספרא ואשר שימש במאה התשע עשרה בית הארחה לאצילים נוצרים בבואם לירושלים. לאחר מלחמת העולם הראשונה נתפש המקום על ידי המנדט הבריטי וממנו עבר לחזקתה של ממשלת ישראל. במתחם שכנו משרדי משרד החקלאות והחברה להגנת הטבע.
הבניין היה ידוע בעיקר לחובבי ושוחרי תולדות ירושלים עקב הגינה היפה שהיתה בחצר, ומכאן השם 'חצר סרגיי' ואשר טופחה על ידי החברה להגנת הטבע.
באמצע שנות האלפיים, במסגרת הסכמה בין ממשלת ישראל לממשלת רוסיה, הסכמה שהתגבשה בדרגים הגבוהים ביותר, פינתה הממשלה את משרדיה מן הבניין והשיבה אותו לרשות הממשלה הרוסית.
מדינת ישראל אף לא נימקה מדוע הוחזר נכס אסטרגי כ'חצר סרגיי' לרוסים. לדברי מובשוביץ תקדים הפטריארכיה הרוסית הוא תמוה, "הנימוקים להסכם היו ונותרו סודיים. כנגד מסירת החצר לממשל רוסיה הוגש בג"ץ על ידי גורם המזוהה עם חוגי הימין, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל. במסגרת הבג"ץ הוצג לשופטים חומר סודי אודות התועלת שתצמח למדינת ישראל מן ההסכם. לאחר שעיינו השפטים בחומר הם המליצו לעותרים למחוק את העתירה וכך הם אכן עשו".
האם ניתן ללמוד מהחלטת העליון בעניין 'חצר סרגי' כי גם במסירת חלק מקבר דוד בג"ץ לא יתערב?
"התשובה היא לחלוטין חיובית" אומר מובשוביץ, "הלקח על העסקנים והרבנים המובילים את המאבק ללמוד מכך הוא שאם ממשלת ישראל תקבל החלטה מעין זאת של מסירת חלק מסוים ממתחם קבר דוד – אולם הסעודה האחרונה - לרשות הכניסה הקתולית הרי שבית המשפט העליון לא צפוי לעמוד בדרכה ויש להניח כי הוא ייגבה את שיקול הדעת של ממשלת ישראל בצעד שכזה".
לסיום, כיצד היית ממליץ לאותם גורמים העוסקים במאבק למנוע את העברת אותו יחלק מקבר דוד לרשות הוותיקן?
"הייתי ממליץ להבדיל בין טיעונים הטובים לשכנוע פנים מגזרי בחשיבות העניין לבין טיעונים שניתן לגבש סביבם קבוצות רחבות יותר.
"כך למשל, חשש כי עקב העברת המקום לרשות הוותיקן צפויות לעבור תהלוכות מכנסיית הקבר דרך הרובע היהודי לעבר הר ציון הוא חשש שקשה לגבש סביבו ציבור רחב. כבר כיום עוברים תיירים נוצרים מדרכם מכנסיית הקבר דרך הרובע היהודי להר ציון ויהיה קשה לשכנע ציבור רחב שאינו חרדי או דתי או מסורתי כי העניין יהווה פגיעה חמורה בצביון החיים ברובע.
לעומת זאת, כדי לגבש קבוצה רחבה של מתנגדים להסכם, כדאי להדגיש כי גם קיים כיום אין פגיעה בחופש הדת של מי שרוצה להתפלל באותו מקום, ועוד כדאי להדגיש כי העברת המקום לרשות הכנסייה עלולה לפגוע בערך ההיסטורי של המקום. שכן כאמור יש בו חפצים היסטוריים מתקופת היותו מסגד. כך, העברתו לרשות הכנסייה תביא כנראה להריסתם. כך, באמצעות טיעונים שכאלו, ניתן לצרף למאבק גם גורמים שאינם דתיים כלל תוך טיעון משותף של שימור אתרים וכדומה."