הרב אלחנן בונים וסרמן נולד ב-ו' בשבט ה'תרל"ה בעיר בירז' שבליטא. כבר מצעירותו, נודע בלמדנותו. הוא למד בישיבת טלז אצל גדולי התורה, ביניהם רבי שמעון שקופ, בחופשותיו, אף למד מפי רב העיר, הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
בהמשך דרכו, פנה ללמוד אצל רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק. אבן דרך משמעותית בחייו הייתה הגעתו לראדין בשנת תרס"ז (1907), שם למד ב"כולל קדשים" אצל החפץ חיים והפך לאחד מתלמידיו המובהקים ביותר.
בשנת תרפ"א, התמנה לעמוד בראש ישיבת אהל תורה בברנוביץ', והיה לראש ישיבה בולט ומשפיע באירופה בתקופה שבין מלחמות העולם. לצד תפקידו התורני, שימש גם כחבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, והיה קול משמעותי בהנהגה החרדית.
רבי אלחנן וסרמן היה מתנגד חריף לתנועה הציונית. במאמריו, שליקטו לספר "קובץ מאמרים", התבטא בחריפות רבה נגד החילוניות והציונות. הוא האמין שהתורה מספקת את כל התשובות, וראה בציונות "אליל חדש שגם הוא עבודה זרה".
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ופלישת הגרמנים לפולין, נמלט הרב וסרמן יחד עם ישיבתו לווילנה, ליטא, ומשם עברה הישיבה לטרוקי ולסימילישוק. לאחר השתלטות הסובייטים, נאלץ הרב וסרמן לברוח עם קבוצת תלמידים לעיר קובנה.
הוא סירב לעזוב את הישיבה גם כשהוצע לו להישאר בלונדון לפני פרוץ המלחמה, בטענה שאינו יכול לנטוש אותה בעת כזאת. הייתה לו תוכנית להגר לארץ ישראל או לארצות הברית. בניסיון בריחה נואש ובלתי חוקי מקובנה, רגלו של בנו, רבי נפתלי בינוש, נשברה, מה שגרם לעיכוב ביציאתו ובעקבותיו נסגר חלון ההזדמנויות שלו להינצל עם כיבוש ליטא בידי הגרמנים.
דברים טמירים ומופלאים כתב מרן הגה"ק רבי אלחנן וסרמן זי"ע אודות הדם היהודי שנשפך בכל הגלויות:
"הנה ידוע כי כלל ישראל סובל תמיד מבחוץ מעלילת דם. אשר הוא דבר נפלא מאד, כי הרי הכלל הוא שכל שקר שאין בו קורטוב של אמת אינו יכול להתקיים, והשקר הזה של עלילת דם, אין בו אמת אפילו משהו, ובכל זאת הוא מתקיים זה אלפי שנה בכל העולם עד היום הזה. וזהו מפלאי ההשגחה.
ודבר ברור הוא כי בודאי העונש הזה על כלל ישראל הוא מכוון "מדה כנגד מדה" בעד איזה עוון שנפרעין עבורו בכל הדורות.
ולולי שאיני כדאי הייתי אומר כי הוא מכוון נגד העוון של ויטבלו את הכותנת בדם, ואם שגיתי ד' יכפר בעדי".
ביוני 1941, נכבשה קובנה בידי גרמניה הנאצית. הרב וסרמן, שהיה כלוא בגטו קובנה, מסר שיעורים על קידוש השם והורה לתלמידיו ובניו את נוסח הברכה שיש לומר בעת מסירת הנפש. ב-י"א בתמוז ה'תש"א, נלקח הרב וסרמן יחד עם רבנים ותלמידים מביתו של רבי אברהם גרודזינסקי אל הפורט התשיעי (אחד מהביצורים שנבנו סביב העיר קובנה)
שם, רגע לפני הירצחו, נשא הרב וסרמן דברים נוקבים ומלאי אמונה על כובד משקלה של ההתכוונות במעשה קידוש השם:
"כנראה שבשמים רואים בנו צדיקים, שהרי רוצים שנכפר בגופינו על כלל ישראל. עלינו לעשות תשובה כעת, מיד במקום, כי הזמן קצר... עלינו לזכור, שבאמת נהיה מקדשי השם. נלך בראש זקוף, ולא תעלה חלילה מחשבה פסולה, שהיא בבבחינת פיגול, הפוסל את הקורבן. אנו מקיימים עתה את המצווה הגדולה ביותר: קידוש השם. האש שתבער בעצמותינו היא האש, אשר תקים מחדש את עם ישראל.".
בי"א בתמוז נרצח הרב אלחנן וסרמן הי"ד, והוא היה בן כ-66, ארץ אל תכסי דמם.
0 תגובות