בדף היומי מסכת עבודה זרה דף כ’, אנו עוסקים במצוות שמירת העיניים והדברים שעליהם אסור להסתכל, והגמרא אף מפליגה ואומרת גם אדם שמלא עיניים (כלומר עינו פקוחה והוא סקרן) כמלאך המוות שמלא עיניים אל יסתכל.
והיות שדובר במלאך המוות הגמרא מזכירה כיצד הוא נראה - אמרו עליו על מלאך המות, שכולו מלא עינים, בשעת פטירתו של חולה עומד מלאך המות מעל מראשותיו וחרבו שלופה בידו, וטיפה של מרה (ארס) תלויה בו בקצה החרב, כיון שחולה רואה אותו הריהו מזדעזע מפניו ומתוך כך פותח פיו, וזורקה מלאך המות לאותה טיפה לתוך פיו, ממנה מטיפה זו מת החולה, ממנה מסריח, ממנה פניו מוריקות!
והנה בגמרא שבת (ל' ע"ב) מובא שכשמת דהמע"ה שלח שלמה לשאול אבא מת ומוטל בחמה, וכלבים של בית אבא רעבים מה אעשה. וצ"ב ששלמה המלך ישאל השאלה באופן כזה, אביו דהמע"ה עם הכלבים בחדא מחתא.
וביאר הגר"א (מאור הגדול שבת שם) ששלמה נסתפק אם אביו מת ע"י מאה"מ, ואז הוא עלול להסריח כמבואר כאן, או שלא מת ע"י מאה"מ, ואז אין היתר לטלטלו.
ואם מת ע"י מלאה"מ, אז שמלאה"מ בעיר כלבים בוכים (ב"ק ס' ע"ב), וכיון שראה הכלבים בוכים, א"כ לכאו' זהו סימן שמלאה"מ בעיר, ומותר לטלטלו.
ועל כן השיאו כן הסנהדרין עצה, שיאכיל את הכלבים, שאולי הם בוכים רק מחמת רעבון, ואם ימשיכו לבכות אז סימן שמת ע"י מלאה"מ ולא בנשיקה, ועל כן מותר לטלטלו ע"י ככר ותינוק.
0 תגובות