זה מתחיל לקרות. תרחיש הבלהות הקיצוני ששכן במעמקי התודעה של כולנו מתחיל להתממש באופן מכוער ביותר. יחסי חילונים-חרדים שמעולם לא הצטיינו בקרבה יתרה מתחילים להתדרדר ולהגיע למקומות מסוכנים ממש.
מעגל של אלימות מילולית
הגיע הזמן להפסיק להתעסק בלכלוך. השנאה הבין מגזרית מתחילה לעבור את הגבולות הסבירים, ואם לא נדאג להוריד את מפלס השנאה, יכולה להתפתח פה מלחמת אחים של ממש.
פעם שמעתי את העצה האולטימטיבית לחיי נישואין מאושרים. העצה אומרת: אף פעם אל תכעסו ביחד. אם מישהו אחד כועס, השני צריך להשאר רגוע על מנת לסיים את המריבה.
מה שקורה פה הוא בדיוק ההיפך הגמור מהעצה הזאת. עלבונות ניתכים מכל עבר. הציבור החרדי מרגיש מותקף על ידי החילונים, החילונים מרגישים פגועים ומזולזלים, כל קבוצה מאשימה את רעותה בהאשמות של הסתה. כולם כועסים על כולם בבת אחת.
אבל הגיע הזמן להפסיק עם מעגל האלימות המילולית. הגיע הזמן להתנהג כמו גדולים, להתחיל לקחת אחריות ולנסות לתקן את המצב במקום להתבכיין כל הזמן על כמה שונאים אותנו וכמה כולם אשמים.
תפיסת מציאות שונה לחלוטין
הדרך היחידה להיחלץ ממעגל השנאה היא על ידי מודעות והבנה. בשביל לנסות למנוע התדרדרות כוללת, צריך להבין קצת מה קורה פה, ואיך אפשר להפסיק את זה.
הדבר החשוב ביותר הוא להבין כי חרדים וחילונים חושבים באופן שונה לחלוטין. על מנת להוריד קצת את מפלס העוינות היוצא מכל פרופורציות, נדרש מאמץ מחשבתי ויכולת לפתוח את המוח ולנסות להכנס לראש של השני, ולראות את הדברים, אפילו לרגע קט, דרך העיניים שלו.
בבסיסו של המתח בין חרדים לחילונים עומדת מערכת ערכים מנוגדת לחלוטין, ותפיסת מציאות שונה כל כך, שרק רצון עז ומאמץ ניכר יכולים לגשר עליה.
חרדים וחילונים נבדלים אלו מאלו בתפיסות הבסיסיות ביותר. תפיסות עולם מנוגדות יוצרות הבנה שונה לחלוטין של מהו טוב ומהו רע, מהם הסיבות לכך שדברים קורים בעולם, מהי משמעותה של ציונות, מהי משמעותו של לימוד התורה, איך צריכים להיראות חיים נורמטיביים ועוד אינסוף קטגוריות של תפיסות שונות לחלוטין המשפיעות על קשת רחבה של התנהגויות, דעות ועמדות.
אצלם זאת גאווה, אצלנו תועבה
ניקח לדוגמא את נושא המוסר. בעוד החילוניות מניפה אל על את דגל הסובלנות, ורואה בערכים כמו פתיחות וקבלת השונה ממך ערכים עליונים, בציבור החרדי ישנה מערכת ברורה של טוב ורע וחשיבות יתרה להצבת גבולות והתרחקות מדברים שנתפסים כרעים. הדוגמא הטובה ביותר להבדל בתפיסות המוסריות של חילונים וחרדים היא המצעד המפורסם המתרחש מדי שנה בתל אביב, תושביה החילונים של תל אביב קוראים לו מצעד הגאווה, אך בבני ברק הוא ידוע כמצעד התועבה.
מדובר בהבדלי תפיסה עצומים! החילוניות הקוראת לפתיחות אינה יכולה להבין את החרדיות שמתעקשת להפנות גב, להתרחק ולהסתגר. ואילו החרדיות המנסה בכל כוחה לשמר את הערכים הדתיים מזדעזעת מניפוץ ערכי המשפחה המסורתיים ומההתרסה החמורה כנגד דברי תורה.
כוחות רוחניים לעומת הסברים טבעיים
דוגמא קיצונית נוספת להבדלי תפיסה עצומים בין חילונים לחרדים היא בהענקת סיבות למתרחש בעולם. לחרדים יש תפיסת מציאות רחבה הנמתחת מעל ומעבר למה שנתפס בחושים. חרדים מאמינים במציאות רוחנית הקיימת ומשפיעה רגע רגע על המתרחש בעולם. המציאות הרוחנית הזאת נתפסת לפעמים כמציאותית הרבה יותר מהמציאות החושית שמסביב. לעומת זאת החילוניות מבינה את המציאות רק מתפיסות החושים שמסביבה, מבחינתה אין מקום לתפיסות על טבעיות ולספקולציות בנוגע לכוחות הפועלים בעולם, אלא רק לנתונים מהשטח.
גם כאן מדובר בהבדלי תפיסה עצומים הנוקבים עד תהום ומשפיעים על מגוון תחומי חיים. אני זוכרת שפעם הייתי במאה שערים ונכנסתי לדיון מעמיק עם אישה אחת שניסתה להסביר לי למה כל כך גרוע ללבוש פאה. באותה תקופה היו הרבה מאד פיגועים וזאת הייתה תחילתה של תופעת השאלים. כאשר שאלתי אותה למה היא לובשת שכבת בגדים נוספת על בגדיה הצנועים ממילא, היא הסבירה לי שהרב רבינוביץ אמר שכל אישה שלובשת שאל מעל בגדיה מצילה יהודים מפיגועים.
לכו ותסבירו דבר כזה לחילונים! אפילו אני כחרדית התקשיתי קצת לקבל את ההסבר הזה. אבל כמי שמכירה את התפיסה של כוחות רוחניים שמשפיעים על המתרחש בעולם, הערכתי אותה על המסירות שלה למען עם ישראל ובהקרבתה האישית היא נתפסה בעיני כגיבורה.
נסו לספר את הסיפור הזה לחייל במארב שנמצא במשמרות בלתי פוסקות בחום הנורא, בחוסר שינה, ובכאבי גוף, והוא יוכל אולי לנסות להבין. אבל מן הסתם הריאקציה הטבעית שלו תהיה – לא מעניין אותי מה היא לובשת. שירגעו החרדים האלה מהבגדים שלהם ושיבואו להתגייס לצבא בשביל למנוע פיגועים.
התפיסות השונות הללו כל כך בסיסיות בהבנתנו את העולם ולכן הן כל כך קשות לגישור. החילוני כועס על החרדי שאינו משתתף בנטל ומעדיף להתבטל בישיבות, ואינו מבין את הגישה החרדית שבאמת ובתמים מאמינה בכל לב שללימוד התורה הזה יש משמעות רוחנית אינסופית.
רוב החרדים שאני מכירה מאמינים שכל זכותה של המדינה היא בזכות לומדי התורה שחיים בה ומקיימים אותה מבחינה רוחנית. אבל התפיסה החילונית שונה לחלוטין!! החילוניות אינה מקבלת הסברים רוחניים כאלו ודורשת עובדות בשטח. בתכלס מה שהחילוני רואה זה המון אנשים שיושבים ולומדים במקום להתגייס. הוא אינו מכיר במציאות הרוחנית שבשביל החרדים היא המציאות האמיתית.
מה אפשר לעשות?
קודם כל בא נכיר בכך שאנחנו חושבים באופן שונה לחלוטין. עצם ההכרה הזאת כבר יכולה לגרום לטיפה הבנה בינינו.
זה שאנחנו מנסים להיכנס לראש של השני, לא אומר שאנחנו מסכימים איתו או משנים את תפיסת העולם שלנו. אנחנו יכולים להמשיך ולהחזיק במערכת הערכים שלנו, אבל באותה נשימה להבין שלבני אדם אחרים ישנה מערכת ערכים אחרת. וזו זכותם.
שנית – הגיע הזמן להוקיע את האלימות. למרות שלאחרים יש זכות לגבש לעצמם כל מערכת ערכים שיבחרו, הרי שהתנהגות אלימה היא מעבר לכל סליחה או הבנה. אין מקום לביטויים חריפים ומלאי שנאה, לקריאות להסתה, או להשוואות פוגעניות.
בואו נתחיל לקחת אחריות על העניין. נפסיק להתעסק בשנאה וקצת יותר באהבת ישראל ובהבנה. התקופה בה אנו חיים אינה תקופה קלה, וישנם מאבקים פוליטיים אמיתיים בין המגזרים בנושאים של תקציבים וחובת הגיוס. אבל בא נתעלם מהפוליטיקאים שרוצים לחרחר ריב ומדון בינינו. נשמור על צלם האנוש שלנו ונכבד את האדם שבאדם השני.