איזו מתנת חתונה נתן הבעש"ט הקדוש לזוג היתומים?
פעם אחת, נסע הבעל שם טוב עם תלמידיו, ובדרך פגשו עלם צעיר ועמו נערה. שאל אותם הבעל שם טוב הקדוש: "להיכן מועדות פניכם?"
השיבו השניים: "אנו עומדים להתחתן בעוד כמה ימים. ומאחר שהוצאות החתונה בעיר גדולות מאוד ועניים אנו, אנו נוסעים להינשא בכפר, ששם ההוצאות קטנות יותר".
ובתוך כך, גם אמרו לבעל שם טוב הקדוש באיזה יום תיערך חתונתם.
ביום החתונה המיועד נסעו הבעל שם טוב ותלמידיו לאותו הכפר, כדי להשתתף בחתונת הזוג הצעיר.
כשהגיעו הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו אל מקום החתונה, שימחו את החתן והכלה ביום כלולותיהם.
כשהגיעה השעה שבה נהוג להכריז על ”דורון הדרשה” המתנות שנהוג שהמשתתפים מעניקים לזוג הצעיר, חיפשו החסידים בכיסיהם ולא מצאו כסף.
במקום זאת, החליטו תלמידי הבעל שם טוב הקדוש לתת לזוג את האולרים הקטנים שהיו נוהגים לשאת עמם, כמקובל באותם הזמנים.
הבעל שם טוב הקדוש ביקש גם הוא לתת מתנה לחתן ולכלה, אך לא מצא בכיסיו לא כסף ולא אולר, במקום זאת הכריז שדורון הדרשה שהוא נותן לזוג הצעיר הוא בית אחוזה.
אחרי הכרזת הבעל שם טוב הקדוש בירכו ברכת המזון עם שבע הברכות, והמשיכו לשמח את החתן והכלה.
בבוקר נסע הבעל שם טוב הקדוש לדרכו, וגם החתן והכלה הלכו העירה, והנה, כשעברו ביער שבאמצע הדרך, מצאו פעוט גוי כבן שלוש או ארבע שנים בוכה לבדו ביער.
הזוג הטרי לקח את הילד לביתם, והאכילוהו מן המאכלים שלקחו משיירי החתונה. כעבור כמה ימים שמעו הזוג הטרי שיצא כרוז ברחבי העיר כי מי שמצא את הילד שאבד ויחזירו להוריו, יקבל בתמורה בית אחוזה.
החזיר הזוג הצעיר את הילד להוריו וזכו בבית האחוזה, כדברי קודשו של הבעל שם טוב הקדוש.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
יש לצדיקים כח לתת טעמים ולפרש את התורה שבכתב כרצונם לטובת ישראל:
ורצון הצדיקים שלכל מי שמשיא את בניו, שיהיה שפע וכסף רב לכל הוצאות החתונה.
כותב על כך רבי מאיר מאפטא ה'אור לשמים' ששמע מהאדמו"ר הרב ממעזבוש:
"כאשר האדם עושה איזה נישואין לבניו - משם באה לו פרנסה".
והדבר רמוז בפסוק:
"ויעש להם משתה" דהיינו: שעושה חתונה לבניו. ויאכלו וישתו – באה לו פרנסה וכל טוב"!
עיקר הסעודה היא על הלחם: הדבר מובן מהפסוק:
"ותיתן את המטעמים ואת הלחם ביד יעקב בנה" (בראשית, כ"ז, י"ז).
"ותיתן את המטעמים" – רומז לתורה שבעל פה, כיון שמטעמים לשון טעמים.
טעמים – הטעם הפנימי של המאכל נבלע ונעלם במאכל (והביא בסמוך הסבר וסימוכין לדבר).
"ואת הלחם" – רומז לתורה שבכתב (זה"ג, רע"א).
"ביד יעקב בנה" – ביד הצדיק שבדור, שידרוש את התורה כרצונו לטובת בני ישראל.
וממשיך ה'אור לשמים' ואומר: "ונמצא שפיר מתורץ קושיא הנ"ל, דכתיב מטעמים ברישא, כי:
מטעמים - רומז על תורה שבע"פ, והם - במחשבה תחילה".
וזה פירוש: "וחיך אוכל יטעם לו, מסוד המטעמים בא השפע לחיך וגרון".
רבי מאיר מאפטא דורש שמטעמים רומז על תורה שבע"פ שהם מחשבה תחילה, וניתן להסביר:
"סוף מעשה במחשבה תחילה" – שאין דבר נעשה, אלא אם כן:
"כולא במחשבה אתבררו" - קודם עשית מעשה, קודמת לו כוונה ומחשבה מראש, ויש לברר המחשבה קודם עשית המעשה.
שבת – קדמה לה מחשבה תחילה: כותב המקובל רבי שלמה אלקבץ בפיוט: "לקראת שבת לכו ונלכה, כי היא מקור הברכה, מראש מקדם נסוכה, סוף מעשה במחשבה תחילה".
הקב"ה ברא את השבת ביום השביעי, היום האחרון, אבל:
מעלת השבת – גבוה ונעלה משאר ימי השבוע שקדמו לה, ואף מכל מה שנברא לפני יום השבת, ועל כך:
דווקא שבת המלכה - היא שמביאה לאדם את העונג ומנוחת הנפש.
משל למלך - שערך חופה לבנו, ומה היה חסר? כלה: משל למלך שעמל, בנה וערך חופה לבנו, ורק אחרי שהכל היה מוכן, היה חסר דבר אחד, שבלעדיו לא היה ניתן לעשות את החתונה, והיא: הכלה! שהיא עיקר החתונה.
"לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה" – העיקר הוא קדושת שבת, שאז מתחברין כנסת ישראל עם דודה, שזה בחינת לכה דודי לקראת כלה" (לקו"ה, שבת, ז').
שתי כלות – חד הוא: בשבת כנסת ישראל היא - הכלה מתייחדת עם דודה.
ובשמחת הנישואין - הכלה מביאה את הברכה, כפי שכותב 'לא טוב', תני רבי יעקב:
"כל שאין לו אשה שרוי בלא טובה, בלא עזר, בלא שמחה, בלא ברכה...".
השבת והאישה הם - מקור הברכה: בשניהם הקב"ה מוריד שפע לאדם שפע ברכה, והבן!
הבעל שם טוב הקדוש מלמד, שבכל דבר שיש בעולם הזה הגשמי והתחתון, מושרש במחשבתו של הקב"ה ומשם הוא שואב את קיומו חייתו והתהוותו, ודי בזה.
מזל טוב לרגל שמחת הנישואין לחתן היקר אריה בן שרה רבקה וכלתו תחי', ויזכו לבנות בית נאמן בישראל בנין עדי עד, עם שפע ברכה והצלחה בדרך התורה הקדושה, אמן.
שבוע טוב ומבורך לכלל ישראל, רפואה ופרנסה, ברכה והצלחה, אמן!
0 תגובות