"זה א-לי ואנוהו" - דרשו חז"ל שראוי לעשות כל המצוות בצורה נאה. סוכות זה זמן בו מהדרים ומקפידים בנוי הסוכה וארבעת המינים. ידוע במשך הדורות כיצד נהגו ישראל לקשט את הסוכה בצורה אומנותית ומיוחדת. כפי שגם בבניית המשכן נעשתה על ידי האומנים בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך: "מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת", ומסביר האונקלוס: "אתן להם חוכמה לעשות את כל עבודת הנגרות והציור…"
אך האמנות לא נמצאת רק בתוך הסוכה, אם נביט סביב בדרך אליה, לפעמים בנוסף לאומנות וליופי הבריאה שצייר אלוקינו, נמצא גם כישרון ויצירה של אנשים הפועלים במרחב הציבורי. זה יכול להיות ציורים, יצירות בהדבקה או אפילו כיתובים שנעשים בכישרון או בחדות מחשבה. הפעם החלטתי להעמיק בנושא שמאז ומעולם ריתק אותי מאז הימים בהם ניסיתי להתפרנס ללא הצלחה כצייר במכחול אוויר. נושא אומנות הרחוב.
מה היא אומנות רחוב? והאם זה שונה מהכינוי המוכר גרפיטי שנתפס כוונדליזם. האם אפשר להתפרנס מכך ואיך יתכן שקשקושים שנעשו באמצעות שבלונה ע"י אמן רחוב בריטי מוצגים במוזיאון ונמכרים במאות אלפי דולרים. החלטתי לצאת ולבדוק, לשאול מדריך וחוקר אומנות, לבקר בגלריות וגם לתפוס על חם מספר צעירים ששירבטו על הקירות באישור העירייה. ואם כל זה לא מספיק גם שוחחתי גם עם איש גרפיטי חרדי שפרש מהתחום ועם אמן נוסף שומר תורה ומצוות שקישט את כל שוק מחנה יהודה בציורים מרהיבים. כתבה מלאת תמונות וצבע.
+++
יוצאים לדרך אל מעוז הגרפיטי, תל אביב בואכה קריית המלאכה שכונת פלורנטין. המקום שהיה בעבר שכונה ענייה הפכה לבורגנית, צעירה ולא זולה עם הקמת מגדלי מגורים, אך עדיין יש בה אין סוף סמטאות מלאות חנויות ובעלי מלאכה קטנים, נגריות, חייטים, צבעים והמון המון ציורי וכיתובי גרפיטי על הקירות. אני פוגש שם את מתי עלה, מתי הוא אמן רחוב בעצמו וחוקר תרבות אורבנית, שהשתתף בהקמת תערוכות אומנות ותערוכות ואני מתחיל אתו את השיחה בשאלה.
שלום לך מתי. הגעתי אליך בעקבות פרוייקט 'חג אומנותינו'. חוץ מקישוטי הסוכה שאנו רואים בדירות העראי שאנחנו בונים בסוכות, אנחנו יכולים לפעמים לראות גם קישוטים שאנשים עושים במרחב הציבורי. יש שיגידו שזה קישוט ויש שיגידו שגרפיטי זה ונדליזם והשחתה. אז באנו כאן בשביל לדבר אתך על הנושא.
דבר ראשון, כשאני מדבר על ציורים וכתובים ברחוב. אצלנו בערים החרדיות אין הרבה מהדברים האלו ברחוב. ואני רוצה לשאול אותך, מה אתה אומר למי שאומר שזו השחתה או ונדליזם. מה אתה אומר לו?
שאלה מצוינת. תן לי לעשות לך הקדמה שתעשה לנו סדר בדברים. במרחב הציבורי יש 3 סוגי עבודות. יש שנעשות בהזמנה מהאמן ובתשלום. יש שרק שקיבלו אישור ויש שנעשה בצורה לא חוקית לחלוטין, שזו כמובן עבירה פלילית. אפשר להיעצר נפתח לך תיק פלילי וזה גם קנסות.
מתי זה מקובל ומתי זה לא בא בחשבון?
מי שמחליט על המרחב הציבורי זו הרשות המקומית. יש מקומות שאסור בשום מקום ובשום מצב. בנוסף רוב האומנים לא יציירו על קיר חדש ויפה. מקום פרטי ומטופח אף אחד לא יגע. אם זה מקום מוזנח וישן יבוא וייצרו. אבל כן צריך לדעת שיש טאגרים שמקשקשים תאג (כיתוב) ושלא מתייחסים להנחיות. הם יעשו דווקא איפה שאסור. כמו להבדיל הפאשקווילים שמדביקים במגזר החרדי.
למה הם עושים את הגרפיטי הזה?
"טאגים זה אנשים שלא אומנים. הם פשוט באים להגיד אנחנו כאן. אנחנו אנשי שכונות. אנחנו קבוצה כזו או אחרת. אנחנו לא כפופים לאף אחד. אנחנו מרדנים. אנחנו עושים נגד. כמו הפשקווילים של קהילות מזרמים מסויימים. הפשקווילים הגיעו לפני הגרפיטי. הם מביעים את המחאות שלהם כדי להגיד אני קיים.
גרפיטי, זה גם פשקויל. גרפיטי משמעותו גרף, דהיינו כתיבה. כל ציטוט שמישהו כותב, על הקיר או על דף שהוא מדביק ברחוב זה גרפיטי. אבל כל משפט ופתגם זה גרפיטי. אגב גם אצלינו משתמשים בפשקווילים מסוג טיפה שונה, כותבים או מציירים על נייר אותו מדביקים ברחוב, קוראים לזה פייסטאפ".
אבל יש גם ציורי רחוב, שלדבריך זה בכלל לא נקרא גרפיטי.
"נכון צריך להפריד בין גרפיטי לאומנות רחוב. זה רק עניין של הגדרה. גרפיטי מתחיל בשנות ה70 האפרו-אמריקאים ולטינים שהתחילו לכתוב על רכבות. למה רכבות? כי היא נוסעת ממקום למקום ומפיצה את השם שלהם, הכנופיה שלהם או את המסרים שלהם. אז לא היה רשתות חברתיות. באותה התקופה גם המציאו את הספריי שמתייבש מהר, אפשר לרסס ולברוח.
את אומנות הציור עושים באמצעות 3 דרכים. יש כמובן יד חופשית, יש בסטנסיל. דהיינו שבלונות, בהם ניתן לצייר בכמה שכבות צבע ויש גם כאלו שמקרינים או עושים גריד בשביל הפרספקטיבה כי שמציירים ציור גדול צריך לדעת כל דבר איפה הולך.
אז אמרנו שגרפיטי זה כיתובים, יש גם אומנות רחוב שמתחלקת לחוקי ולא חוקי ואנשים צריכים לעשות אותה מהר וזריז. זה לא חייב להיות ציור, זה יכול להיות הדבקה של דברים שונים, או אפילו עיטוף של עץ בסריגה, או כל הדבקה שמסמלת מסר מסויים.
אגב יש גרפיטי המופיע בתנך. בספר דניאל מסופר על משתה בלשאצר בו יד הופיעה וכתבה כתובת על הקיר ”ממתוס ננקפי אאלרן” והנביא דניאל הצליח לפענח את הכיתוב דרך הצורה שהיא נכתבה ופתר למלך את המסר. זה המקור לפתגם "הכתובת על הקיר" כי הכתובת הייתה על החורבן העתיד לבוא.
למה שבן אדם יעשה אומנות רחוב?
"רוב העבודות חתומות, אמנים שרוצים להיכנס לעולם הזה כך מגיעים לעבודות בשכר. ויש הרבה עבודות בשכר.
זו אמירה שיהיו שיחלקו עליך. אתה אומר רוב מי שעושה אומנות רחוב כי הוא רוצה להרוויח כסף, כדי שימכרו את האומנות שלו בגלריה?
"רוב האנשים חותמים את השם. אם לא הם לא היו חותמים את השם או שהיו עושים רק עבודות לא חוקיות. אתה יכול לחפש את שם האמן ולראות ברשתות החברתיות שלהם שהם עושים גם עבודות כאלו ואחרות לעיריות או לעסקים חברות יש הרבה פרוייקטים והרבה מהאמנים שעושים אומנות גם עובדים בזה. כאן בארץ או בלונדון או טוקיו. ואז לפעמים הם גם עושים דברים בשביל הנשמה בחינם ובלי אישור. יש כמה אומנים שיש להם מסר אחד שהם הולכים איתם לאורך כל הדרך ואף אחד לא יודע מי הם".
יש מאבקים בין אומנים?
יש 2 חוקים ברחוב. לא עולים על עבודות של אחרים כי אז יהיה בייפ - מלחמה כי כל פעם שתצייר יעלו על עבודה שלך. בנוסף מותר לעשות באסטינג, דהיינו להוסיף אמירה לציטוט קיים. לדוגמה עם יש אחד שהמסר שהוא מפיץ זה עם ישראל חי, יהיה מי שיוסף בסרט. הוספות לציטוטים. אבל בסופו של דבר רוב היצירות יתחלפו. כל יצירה קיימת בין כמה שעות לכמה שנים.
תן לי דוגמאות לאומנים והמסר שהם מנסים להעביר
יש הרבה. קח לדוגמה אמן בשם לגו. קוראים לו ג'ימס והוא מצייר דמויות לגו במטרה להפוך את הסביבה למשחק, לגרום לאנשים לחייך. מדובר באמן שהגיע לארץ מקנדה ומצייר באמצעות שבלונה. סיפור מעניין שקרה אתו זה שלפני 8 שנים הייתה תערוכה של יוצר בשם בנקסי שהיצירות שלו נמכרות במליונים. במקרה, ואותו לגו בדיוק צייר ברחוב וכתבת בריטית ראתה אותה ופרסמה שתפסנו את בנקסי והוא התפרסם בצורה מטורפת.
מה הסיפור של בנקסי?
בנקסי הוא יוצר בריטי, אולי האמן המפורסם בעולם. בעבר היה יוצר בעצמו וכיום זו קבוצת אמנים הפועלים בצורה מסודרת. הוא עושה עבודות מחאה מתוחכמות, אבל הוא מאוד ממוסחר. מצייר ברחוב ואז גלריות אוספות את היצירות שלו מהרחוב. יש לו יחסי ציבור מאוד גדולים. יש סיפור על גלריה בריטית שקנתה עבודה של כלב שהוא עשה בעזה בעשר אלף דולר רק שאז קיבל מכתב מעורכי הדין של בנקסי שיש זכויות יוצרים.
יש כאן מולנו עבודה שדומה לעבודה של בנקסי. ילד שמחזיק לבבות. עשה אותה יונתן כיסלב. הוא בא באמצע היום עם מנוף שם קסדה צהובה ווסט ועשה 4 עבודות גדולות. כולם חשבו שמדובר עם אישור אבל לא. ככה הוא קיבל פרסום גדול וזה חלק מהעולם הזה.
אמני גרפיטי חרדי או מסרים חרדיים?
אמנים יש מעט, יש בחור אמריקאי שעושה חמסות ענקיות על בניינים שלמים. זה מה שהוא רוצה להביע. יש את סלומון שפועל בירושלים. יש כל מיני ציירים שיוצר להם לצייר על קירות אבל הם לא נכנסים להגדרה של אמני רחוב. יש מי שקצת פחות פעיל אמן מחאה חרדי בשם אומץ לחרדים שהוא אחד המרשימים והמעניינים שפעל בעיר בה היה גר בקרית ספר וגם כאן בתל אביב יש לו עדיין יצירות שקיימות.
כל הדילמות והדיונים סביב דת ומדינה מובילים להרבה עשיה. כי זה משהו שמטבע הדברים כואב לאנשים. באופן אישי וציבורי. אנשים מעבירים את הכאב והדברים אתם הם מתמודדים. קח לדוגמה את האמן אמגושה שבארמית משמעותו מכשף. הוא חזר בתשובה ובשאלה ושוב בתשובה ושאלה. יש כאן כמה אמנים שמעבירים מסרים של אמונה. של דת. אנשים שמגיעים מהעולם הזה
אנחנו עוצרים ונכנסים לחנות קטנה, הגלריה לאומנות שימושית. יש שם מלא מזכרות קטנות אומנותיות. וגם ציורים ובעל החנות מציג את עצמו כאמנון מיכאלי "אני הייתי ילד של ציפיות, נולדתי אחרי 2 בנות ונקראתי על שם דודו שנהרג במלחמת השחרור 2 הורים שלי היו רופאים ואני התחלתי לקרוא בגיל 3 כך שהיה ברור להם שאני הולך גם להיות רופא או משהו בסגנון.
כשסיפרתי להם שהתקבלתי ללמוד אומנות הם כעסו שאי אפשר להתפרנס, שזה לא מקצוע ולא מגניב. למדתי פילוסופיה סינית ותואר במזרח אסיה למדתי בטייואן אל על, כתבתי שיחון סינית עברית ואת איתרו אותי במשרד הביטחון שם עבדתי 21 שנה. לפני 5 שנים לקחו אותנו לסיור גרפיטי בפלורנטין ואז נפל לי האסימון שאסור לתת לפחד להשתלט עלי ושאני צריך לעשות את מה שאני רוצה לפני שהחיים שלי יעברו, אומנות. הכנתי ספלי קפה אישיים לבוסים שלי עם כיתובים משעשעים שעד היום קיימים כאן בחנות. אנחנו עובדים גם עם מציאות רבודה AI ויצירות יחודיות.
פתחתי את המקום וגיליתי ששום דבר שידעתי לא רלוונטי למה שקורה כאן. יש כאן את האנשים הכי הזויים, מעניינים ומיוחדים. באה לכאן אישה ביקשה לקנות מתנה לבן שלה אחרי 19 שנה שהיא לא דיברה איתו.
האם אפשר להתפרנס מיצירה?
הנה תראה, אני מתפרנס. אבל בהחלט קשה. החומרים יקרים, הצבעים יקרים, הקנבס, המיסגור ופרסום שעושים עבודות בחוץ ללא שום רווח. מה שאני יכול להגיד לך שמי שזה הדבר היחיד שהוא עושה ומשקיע בזה את כולו יש לו סיכוי. צריך שיגעון לדבר. עכשיו אם אנחנו מדברים על גלריות, יש כל מיני סוגים של גלריות. יש גלריות שיש להם נגישות ליצירות של עשרות אלפי שקלים. מספיק שהם מוכרים יצירה ב3 חודשים והם מסודרים. יש גלריות שיתופיות, 10 אמנים מתחלקים בהחזקה ואיוש של המקום ככה הם מצליחים. אני מחזיק יצירות שאני בספק אם מישהו יקנה אבל אני מוכר גם אומנות שימושית מזכרות ודברים שאנשים קונים וזה מחזיק אותי.
וכן, פתאום יכול לבוא לקוח ובוחר 12 עבודות מקוריות שמצאו חן בעיניו או מישהו שלוקח את כל העבודות בוורוד כי ככה הבת שלו רצתה לקשט את החדר.
אני נפרד ממתי ואמנון אך עדיין אני לא מצאתי תשובות לכל השאלות שלי, מתי זה אומנות ומתי קישקוש וגם האם יש חרדים וחרדיות שנמצאים כאן בסצנת הגלריות התלאביבית.
ממשיך לשוטט עם חבר יקר שהגיע לפגוש אותי. על הדרך נתקלנו בגלריית פחות מאלף דולר. שם יש יצירות אומנות שאמורים להיות במחירים שפויים. מה אני יגיד לכם, על חלק מהציורים - או שאני לא מבין באומנות או שאנשים מטומטמים בשביל לקנות אותם במאות ואלפי שקלים. אבל בהחלט יש גם תמונות ויצירות מרהיבות.
לאלי אדרי - הבעלים - יש הרבה מה לאמר, כשאני שואל אותו למה שמישהו יקנה יצירה שהיא בעצם אומנות רחוב.
"הרעיון הבסיסי הוא שכשאומנות ברחוב היא ברחוב, היום היא כאן ומחר לא. כשאתה קונה אותה אתה מקבל יצירה שלך. אתה יכול לעשות בה מה שאתה רוצה. אומנות היא מה שגורמת לך להרגיש משהו וכשלקוח בא ורואה יצירה הוא בא ואומר אני רוצה את החוויה הזאת אצלי.
אמר לי אחד, שכל האמנים שכותבים את השם שלהם על היצירות שלהם, זה אמנים שרוצים להגיע לגלריות. שזה בעצם אומר לי שהכל כאן זה סוג של שקר, זה לא איזה מישהו שבא וכתב את הכאב שלו. זה בסך הכל אנשים שרוצים להרוויח כסף כמו בנקסי, ועושים את זה דרך הרחוב.
"כל דבר צריך להיות מתורגם לכסף, אחרת האמן לא יכול לשרוד. אי אפשר לאכול קנבס. הדרך של אמן להתפרנס היא דרך גלריות כמו שלשחקן וזמר דרך הבמה. אבל בסוף הוא מביע את הכאב דרך הציור. גם זמר ויוצר ששר לעצמו רוצה להגיע לבמות ולהפיץ את האומנות שלו. לקבל הכרה.
השאיפה של האמן להגיע לגלריות. להיות. הרי בסוף, אתה יודע, כל אמן שעושה משהו, כל יוצר שעושה משהו, הוא לא יעשה אותו אנונימי ולא בגלל האגו. אלא דווקא המקום שבגלל זה הוא עושה את זה. כדי שידעו שהוא עשה את זה. שהוא חשב ככה, שזה מה שהוא ראה. שזה התוכן שהוא מביא".
אז לפעמים אנחנו רואים אומנות מחאה וזה רק הדרך להגיע לגלריה.
"הלכת על כיוון קיצוני. אומני המחאה גם אם הם חותמים זה לא בא לשקף. כשהם שמים את החתימה, בדרך כלל זה לא לשקף את האדם, זה ישקף את הנושא שעליו הם מוחים. זה יכול להיות דגל של רוסיה, זה יכול להיות סמל דת, זה יכול להיות מלא דברים שמסמלים בעצם את המחאה ואלו באמת לא מעניין אותם החתימה או הפרסום האישי".
מה זה אמנות בעיניך?
"כמו שירה. יכולת הבעה. יש כמה סוגי יכולת הבעה פנימית, כדי שהנפש של האדם תצא החוצה, והיא תוכל להראות מה היא חושבת. היא לא יכולה לדברר את עצמה כל היום וכל הלילה. וזה גם אופציה, כשאדם מדבר ומביע את עצמו דרך היצירה, השירה.
היכולת שלך לבוא ולהגיד בצורה מאוד מרוכזת, את הרעיון של מה אתה חווה, ולא איזה משפט אחד כוללני בתוך כל סדרת חיים, זה רק אמנות יכולה לעשות.
אז מתי אתה הולך ברחוב, ורואה ציור, מתי בעיניך זה אמנות ומתי זה סתם קשקוש, או שתמיד זה אמנות?
"זה לא תמיד אמנות, ברוב המקרים זה לא אמנות אפילו. אולי 40% זה אומנות. הסיבה העיקרית בה אני חווה אמנות, וכדי להגיד שזה אמנות אני צריך לזהות שהיוצר צייר אותה בנפשו. משהו שבאמת בא מהלב שלו. צריכה להיות הצדקה לכל פרט בציור.
וכשעשים את זה רק בשביל היופי, אין הצדקה. זה כבר לא אמנות, זה ציור, זה סתם טכניקה".
אתה כאבן בפלורנטין שהיא מקום מרכזי בסצנת הסטריט ארט. אני מכין כתבה לכיכר השבת ורוצה לשאול אותך על ההקשר החרדי. יש קשר? זה רלוונטי אלינו?
"וודאי שרלוונטי. לפחות עשרה אחוז, או חמישה עשרה אחוז מהלקוחות שלנו הם חרדים או דתיים. אני יכול להגיד לך שהם נורא אוהבים דברים מרגיעים. לפחות מי שהיה אצלי. אני יכול להגיד לך שהיו גם כאלה שלקחו דברים חריגים, אבל הרוב הלך על דברים מרגיעים. נופים, צבעים מרגיעים. את אותו נוף אפשר לצייר בסופה וברוגע ובעייני הרוגע זה מה שהם אוהבים.
כשאני חושב על זה זה אולי טרנד כלל ציבורי, שהשתנה לגמרי מעולם התמונות הישן. פעם היו לוקחים עבודות נורא קשות. תסתכל על האמנים של ה-20, 30, 40 שנה הקודמות, הקודמות היו עבודות נורא קשות. מצבים נורא קשים, צבעים נורא קודרים, שחור לבן, אפור, היה רצון להעביר צער וכאב ויגון ביצירה. משהו היה מאוד שייך לעולמות האלה. ב-20 שנה האחרונות, זה השתנה מקצה לקצה. זה השתנה למצב שהיום אנשים רוצים אנרגיות טובות בבית. זאת אומרת, כשאתה מסתכל על יצירה, היא מאכילה לך את הנפש, לטוב או לרע. אתה חייב להרגיש משהו.
כשאנשים חיים עם יצירה בבית, הם רוצים להרגיש את הטוב. אני קם בבוקר, אני רוצה לשתות קפה, משהו שעושה לי, שילבלב לי בלב.
אז דיברנו על הלקוח ומה עם האמנים והאמניות? האם כאן אומניות חרדיות מבקשים להציג? קרה לך? יש מקום? לאומנות חרדיות ולמה זה לא קורה?
"זו משהו שיכול לקרוא. וזה משהו שלצערי לא קורה מספיק בתחום הזה של ציור. יש טרנדים בתחום הלבוש שמגיע דווקא מהעולם החרדי. אחרי כל סדרה או הצצה לעולם החרדי אני פתאום רואה גם אצלנו שמלות מכובדות וארוכות. יש לצניעות איזה קלאסה.
מהמקום הזה יש ליוצרות החרדיות השפעה מדהימה כי הן מגיעות מהנהגה מאוד מאוד טובה עם כוונות טובות. הן באות מקום של לעשות טוב. כל מי שמגיע מעולמות של דת ורוצה להשפיע בדרך שלו. אשמח לראות את היצירה הזו.
יש משמעות או הבדל ביצירה חרדית?
"ברור. לחילוני אין את היכולת לעשות משהו שלחרדי יש. חילוני יוצר מהעולמות החילוניים. אין לו את המנעד הזה שיש לאדם שמגיע מעולם אחר. הוא 20 שנה בערכים של חופש, של ים והוא יעבוד מהערכים האלו.
בן אדם שיושב ועושה שבת במשך 20 שנה מבלה את כל החגים למהדרין מהלב שלו ומהבטן שלו יצאו דברים אחרים אחרים לעולם. הכלים שלו הם אחרים.
20 שנה הם שונים. לא יכול להיות שאותם הערכים לא יגיעו לאותו קאנבס ויצרו את אותו דבר. אין סיכוי. נכון, לא מתווכח. זה מגיע מעולם ערכים שונה. היוצר יוצר בסוף מהשכל ומהנפש. הוא לא יוצר מהיד".
אפשר להתפרנס מאמנות?
"אתה צריך להיות ממש טוב, אתה צריך להתאבד על זה. אתה חייב ללכת עד הסוף. זה כמו מוזיקה ומשחק. אתה צריך להיות ממש יחיד במינו אחרת אתה לא תשרוד. אבל אף אמן אמיתי לא קם בבוקר ומחליט להתפרנס מזה, זה בנשמה שלו והוא יוצר אז אולי הוא גם יתפרנס מזה. זה שיגעון לדבר. זה חיידק. אבל זה בהחלט קשה. במיוחד אחרי הקורונה ובתקופה עכשיו, אנחנו סגרנו ארבעה סניפים. הירידה בתחומים האלה שהם לא חובה ולא הלחם שלנו ישר נדחקים לפינה.
אבל רק כעצה. אם הוא לא יכול לעשות משהו אחר, סביר להניח שהוא יתפרנס מזה. זה המשפט שאני יכול להגיד לכל אחד. לא פגשתי מישהו שהגיע להתפרנס בזה ממש בצורה קבועה שלא היה לו את החיידק הזה של להביע את עצמו. זה יכול להשתנות לנושאים אבל זה לא יכול להשתנות מהרצון להביע. שייך לנפש".
כמה מילים על הגלריה שלך? מה המיוחד כאן?
"הגלריה שלנו זה בגדול היא Breaking Pure היא מאפשרת לך לעשות את ההצגה הראשונה שלך. אם אתה מספיק טוב לפחות בעינינו, שיש קהל שירצה לרכוש אותך. אנחנו לא דורשים ממך ניסיון קודם אנחנו לא דורשים ממך תערוכות קודמות או שווי איזה דיפלומה באמנות כל מה שאנחנו מבקשים לראות
זה תיק העבודות שלך אם לדעתנו הוא מספיק טוב זה לא משנה אם אתה בלילה שף או ברמן מבחינתנו הוא ברמני אתה מחר בבוקר מציף לו ומקבל את ההזדמנות ופוגש קהל ומתחיל להיות אמן. וכמה?
ויש כאלו שהצליחו?
יש. הרבה אמנים זו הייתה החשיפה הראשונה שלהם ומפה הקהל פגש אותם והתחיל להתאהב. אמן זקוק לבמה טובה כדי לחשוף את הכישרון שלו. אנחנו לא עושים כישרון ואנחנו לא יודעים לעשות אמן, אנחנו יודעים ללוות אותו ולעזור לו כמלווי דרך.
אומנות זו השקעה אמיתית?
כן, לדוגמה מישהו שקנה כאן בחנות ציור באלפיים שקל כשהיום היצירות של אותו אמן נמכרות בעשרת אלפים דולר. זה כמו נדלן אתה קונה במקום שהופך להיות מבוקש הנדלן, מה קורה לו? עולה. השקעה באומנות זה אחת ההשקעות הטובות זה כמו בנדלן, אבל אתה צריך לדעת מה לקנות. השוק עצום ומה שאמן יכול לייצר או ליצור בסוף בעבודה ידנית היא מוגבלת.
יש יצירות שאנשים מעוניינים בהם ספציפית?
"ברור שיש ולא תמיד יש בנמצא, היה לנו כאן יצירות של אמן חרדי שהפסיק לייצור ומידי פעם אנשים שואלים אם יש.
לסיכום
"אני רוצה להגיד שיש דרך להרבה אמנים שאי שם יושבים ומפחדים לעשות המהלך וליצור, לא כי הם לא יצירתיים, כי הם לא חושבים שיש לאמירה שלהם מקום ויש".
פרקים נוספים בסדרת זמן אומנותינו:
גוי שיצייר אישה מדליקה נרות שבת, זו אומנות יהודית?! | מוטה ברים בריאיון חג מרתק
מהחיידר בסאטמר לגרפיטי באומן | האמן מוישי קופמן וציורי הקיר
תחביב שהפך להצלחה: התחום המפתיע בו בחר האברך החסידי לעסוק אחרי חתונתו
