פרולוג

שוב גאה בה אותו דחף עצום, לנטוש את עמדת התצפית מהחלון, ולהמלט, להמלט, למחוק תקופה איומה זו מחייה ולהתחיל מחדש, בדיוק כפי שפתיתי השלג היורדים, מוחקים, וחוזרים ומוחקים את פסיעות הנעליים וסימני המכוניות הפוגמים במעטה הלבן, הנפלא הזה