"ויעשו כל חכם לב בעשי המלאכה את המשכן" (שמות ל"ו, ח').
"וכפל בפרשה זו כל האמור למעלה בציווי בפרשת תרומה, להודיע שעשו הכל בכיון לעשות כרצון מי שציוה ולתכליתו. והארון שהיה המיוחד שבכלים נעשה על ידי בצלאל שהיה הגדול שבכולם" (ספורנו)
לכאורה מסתתרת אצלנו קושיה, מדוע התורה כתבה גם עשיה וגם לפני כן את האמירה הזו ולא הסתפק במה שהיה כותב "ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה' את משה"?
אלא יתורץ (מפי חכם מירושלים) לפי שבכל מקום של ציווי שבפרשת ויקהל כתיב "ויעשו כל חכם לב" ובפרשת פיקודי כתיב "כאשר ציווה ה' את משה", ללמדך איזה הוא חכם לב? מי שעושה כמו כאשר ציווה ה' את משה, כלומר שבכל דרכיו פועל כפי שמקבל מרבותיו והם מרבותיהם, ע"פ פשט הכתוב "ויעש" כמו ה"כאשר ציווה".
וכן ראינו אצל מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל שכאשר רבי ראובן כץ זצ"ל פנה אליו (ע"פ המלצת ר' יהודה צדקה) בכדי שיבוא לכהן כדיין בפתח תקווה, וכאמור בשעה שנקלע למצוקה עלה ונסתפק האם לקבל על עצמו את המשרה מאחר והיה ראשו ורובו בעומקה של הלכה, וע"י משרת הדיינות נגרמים כמה וכמה ביטולים בהכרח כנודע, וכן במיוחד את הרבצת התורה בירושלים שמרן זצוק"ל היה מוסר ועל כן ירד לעיר בני ברק כדי ליטול עצה ותושייה מאת הגאון ה"חזון איש", ופשט לפניו את צדדי הספק בנדון.
ובזה השיב לו החזו"א כי הנה מצד הפרנסה כמדומני שכן תוכל להסתדר טוב בירושלים ובוודאי בתוך זמן מועט תתקבל למשרה תורנית כראוי לך ולכן מצד עצם משרת הדיינות בפתח תקווה מן הראוי שלא תקבל עליך משרה זו.
שמע מרן את דבריו וקיבלם כנתינתם מסיני, ותכף ומיד חזר לירושלים, וכעבור כמה ימים פגש מרן את רבו רבי עזרא עטייה זצ"ל ושאלו רבו מדוע אינך מקבל על עצמך את משרת הדיינות?, והרי מי כמוך אשר כוחו גדול ויכול להציל הרבה מעמנו הספרדים? השיב לו מרן כי כבר הציג את שאלתו בפני הגאון החזו"א והלה הורה לו שימאן מלקבל עליו משרה זו, המשיך רבי עזרא עטייה ואמר לו כך: אני מורה לך שתקבל עליך משרה זו של הדיינות ומה שהוא הורה לך כך, כיון שאינו מכיר אותך כלל, ואינו יודע במה כוחך יפה, שאילו היה מכיר בך ויודע ערכך ודאי שגם הוא היה מצטרף עמי ומורה לך להיכנס לעולם הדיינות.
וכיוון שההלכה היא כבתראי, וכ"ש שנאמרים יפה בטעמים נכונים, ועוד שהם מרבו הגדול, על כך הסכים מרן לעצתו, ושלח והודיע לרבי ראובן כץ שהינו מוכן ומקבל עליו משרה זו, ואפילו ביקש שיפעל כדי שימצא לו דירה בעיר פתח תקווה ולכל שאר סידורי הדיינות.
זה מה שאנו מצאנו אצל מרן זצוק"ל שכל אשר הורו לו רבותיו עשה ושמע כדברי הפסוקים שבהם כתוב "ויעש" כמו ה"כאשר ציווה".